יריה. אמא! אמא! איפה את? אמא?...

[שירי ל]

יריה. אמא! אמא! איפה את? אמא?...

עד היום אני בוכה בקטע הזה בסרט "במבי". זו אחת מטראומות הילדות הגדולות שלי. (תאיר בהמשך לשאלתך...) עכשיו קיבלנו את הסרט, והילדות (שנתיים וחצי וארבע) שואלות מה קרה לאמא של במבי. אז עניתי שהיא מתה ושהרגו אותה אבל הן לא מצליחות לקלוט ומתעכבות על הנקודה. זה מטריד אותן. והסצנה כשלעצמה מזעזע. איך ומה בדיוק כדאי להגיד בגיל כזה?

 

[א י ו ש י]

הנה מאמר שלי על תפיסת מוות../images/Emo26.gif

אני תמיד חוזרת ואומרת כאן בהקשר למוות אצל ילדים יש 2 גישות האחת לספר להסביר לא להסתיר וכד' והשניה הפוכה. בגיל הזה (של שתיהן אגב ) אין תפיסת מוות אמיתית, הילדים לא מבינים שהמת איננו ולא יחזור. הם מאמינים שישוב. למרות שהגישה שלי לספר ולהסביר במקרה שלך הייתי אומרת שאמא של במבי שומרת עליו מהשמיים או משהו בסגנון ודואגת לו (בסימבה יותר טוב איך האבא מת? ) הנה המאמר.

 

[amadad]

קראתי את המאמר

תודה, היה מעניין מאד. לא לגמרי עמדתי על ההבדלים בין הביהוויוריסטים לפסיכואנליטיקנים. נשמע שמבחינה התפתחותית הם מתארים את אותם שלבים. האם כל ההבדל הוא רק בפרשנות של שתי הגישות לשלבים השונים? או שגם בטיפול (הביהוויוריסטים - לדבר עם הילד, הפסיכואנליטיקנים - אין טעם לדבר עם הילד, בגיל צעיר לפחות)?

 

[א י ו ש י]

אכן השלבים די זהים. מה ששונה

מה לעשות עם הילד. האחד(ביהוויורסטים) לדבר עם הילד להסביר כי ממילא אי אפשר להסתיר והוא יגלה וישאל. יותר מזה דוקא ההסתרה מהילד וההתחמקות משאלותיו יובילו לפחדים. השני (פסיכואנליטקנים) אין טעם לדבר ולהסביר כי ממילא הילד לא יבין ולכן עדיף להגיד הוא בשמיים או להמציא עולם דמיוני שבו נמצא המת. עיקר ההבדל הוא מה לעשות עם הילד בהקשר למוות בהתאם לתפיסה שדי זהה

 

[Adi 2606]

מה בדיוק מטריד?

ה"רעים" או עצם המוות? גיא עכשיו מאד "מתעסק" בנושאי מות, בעיקר מדבר "מתי אני אמות" "כשאתם תמותו עדיין תהיו ההורים שלי?", מתוך משחקים "אני מת" ומעודד אותי "אל תדאגי, אבא שלך מת (לפני שנתים), אבל יולדו תינוקות חדשים ויהיה לך אבא חדש"

. זה קשה להסביר ולהבין מה הם לא מבינים, אנחנו מנסים להדגיש את עניין ה"רעים" = התנהגות לא טובה.

 

[א י ו ש י]

תקראי במאמר שצירפתי זה יתן לך מושג

 

[Adi 2606]

תודה. מרתק.

אני מבינה שזה שלב שהוא עובר, ומאחר והוא ילד עם יכולת הבנה והבעה מאד גבוהות אני לא נרתעת מלהסביר לו - לפי שאלותיו. [השאלה שלי כוונה בעקרון לשירי, בעניין במבי - האם הבנות מוטרדות מהמוות עצמו או מהסיבה לו]

 

[א י ו ש י]

יודעת רק ציינת גם על ילדיך שמתעסקים

בשאלה ולכן חשבתי שכדאי שגם את תקראי ובכלל חשוב לנו כהורים לדעת ולא להילחץ מזה כי מה שאנחנו מבינים זה לא משהם מבינים. אצלינו זה נורא כי אנחנו מבינים את הסופיות של המוות, את זה שאין הפיכות שהמת לא יחזור. הילד לא ממש מבין וגם כשהוא נראה עצוב ומודע הוא לא מבין לעומק....

 

[שירי ל]

רעים וטובים הן מבינות. זה גם מופיע

במשחקים שהן משחקות גם בגן וכו'. אבל בסצנה הספציפית הזו, נשמעת יריה, ואח"כ אמא של במבי נעלמת. והן לא מבינות את הסצנה עצמה ומה קרה שם. ולמה במבי בוכה ואיפה אמא שלו בכלל.

 

[תאיר של 4 פלוס]

זה וסימבה כשהאבא מת..

הילדים שלי לא רואים את הסרטים האלה בגלל זה! יש א זה בהמון סרטים של דיסני, וגם דמבו לא הרבה יותר טוב ושילגיה? אמא חורגת היא תמיד רעה בסרטים, איזה מסר זה נותן לילדים?

 

[שירי ל]

אז חייבת לספר ../images/Emo6.gif ../images/Emo6.gif

שעכשיו אופיר המון בסרטים האלה. ואמא חורגת נתפסת אצלה דמות מאוד רעה. לאחרונה כשהיינו בביקור אצל אבא שלי ואשתו, לא התאפקתי ואמרתי לאופיר שזו האמא החורגת שלי. הייתם צריכים לראות איך היא הסתכלה עליה...

 

[תאיר של 4 פלוס]

גם לך בורח הרוע לפעמים?

הוא סגור אצלי מאחורי סוגר ובריח אבל לפעמים הוא מבריז לי...

 

[שירי ל]

בטח שבורח לי. לא רואים עלי? ../images/Emo6.gif

 

[my guy]

שירי שירי אני רק יכולה לדמיין את

אופיר ואני נבהלת. אישית אני מעדיפה שאופיר תחשוב עלי רק דברים טובים

בקשר לכל הסרטים האלו אני משתדלת להרחיק את גיא מהם בנתיים פשוט אין לי תשובות לתת לו פרט להסבר האמיתי ואותו אני פשוט לא רוצה לתת עדין.

 

[אמברון]

לי יש טראומה מאם חורגת

אשתו של סבי (ז"ל) כונתה בפי כל - כולל אימי - אם חורגת. אני פחדתי ממנה מאוד לא רק בגלל הקונוטציה השלילית, אלא בגלל שהיא היתה התגלמות המיתוסים עלי אדמות בכל הנוגע ל"אם חורגת". מכשפה אמיתית, שלא ידעה לנהוג בילדי בעלה כבילדיה שלה (בכלל זה עניין הירושה המזעזע!). לעולם לא אשכח איך הגענו אליה לביקור במושב ואיתנו היו גם בנה וילדתו. לי היתה בובה משגעת, חלום של כל ילדה מצויה, שהיא התעקשה שאתן לנכדתה. היא לא ויתרה לי עד שנתתי את הבובה (אמא שלי היתה בבית השכן). היא איימה עלי שאם אספר היא תדאג שיהיה לי רע. הייתי בת 6! כשאמא שלי שאלה איפה הבובה פרצתי בבכי וסיפרתי הכל. אמא שלי לקחה את הבובה ואותי ועזבה את הבית. מעולם לא ראיתי את אימי נסערת יותר. היא היתה משותקת מהכעס והטיחה למכשפה שאת מה שהיא ספגה ממנה היא לא תיתן לילדה שלה לספוג. עד היום, כשאנחנו נזכרות בזה, אנחנו מתחלחלות מחדש.

 

[שירי ל]

../images/Emo10.gif עצוב לשמוע...

אצלינו זה לא המקרה. אבי נשוי באושר לאישה באמת מקסימה, שמתיחסת לבנות שלי בכזו אהבה וחמימות שלפעמים אני מתקשה להאמין כמה שהיא אוהבת אותן. רצה וקונה להן ומתעניינת בהן וכל מה שהן מצייצות היא עושה ולוקחת אותן להצגות ולמשחקיות ומתקשרת לדבר איתן בטלפון, ווילונות לחדר ובגדים לחג ונעלי בית - ללא הפסקה. אם זה לא היה כך לא הייתי מעיזה להתלוצץ על זה. פשוט זה כל כך ההיפך הגמור ממנה שנחמד לעשות מזה צחוק. במובן הזה הבנות שלי בפירוש הרוויחו עוד סבתא, ואחת שווה ביותר

 

[אמא של דפנה]

לנו אין סבתא חורגת וגם לא אמא חורגת

אבל הילדות שלי יודעות היטב היטב מה זה סבא חורג. אומנם חמותי לא נשואה אבל גרה עם אדם כבר מעל 20 שנה שהוא בפירוש סבא חורג. נכון שהוא לא קונה מתנות ולא בדיוק יודע מה זה נכדים ומה עושים איתם, כשז הנכדים של חברה שלו (חמותי) אבל רואים עליו שכל פעם שאנחנו באים כמה הוא אוהב אותנו ואת הילדים שלי ושל אחות בעלי. מהשכן לעניין הסרטים אצלנו במבי הוא להיט (דפנה אפילו לא מתרגשת שהרגו את אמא של במבי, כמו שלא התרגשה שאכלו מישהו בפארק היורה) ככה שמבחינתי הם ימשיכו לראות את הסרטים האלה, כל עוד זה לא מגיעה כטראומה בשבילן בחלומות הלילה.

 

[עוד שרון]

בכלל סרטי הילדים משופעים

באלימות ומסרים שאינם ראויים בעיני. שילגיה שואלת את עצמה אם היא תנקה ותכבס ותבשל לגמדים, אז אולי הם ירשו לה להישאר בביתם?

 

[עוד שרון]

אה...ולאדוארד ולולי יש סבתא חורגת

שהיא חמותי (והיא נהדרת, אישה חמה ולבבית)

 

[amadad]

יש גרסה נוספת

של שלגיה ושבעת הגמדים אבל היא ממש לא לילדים (גם לא לכל המבוגרים

).