יציאת מצרים השנה בעבורי:
- פותח הנושא PeehD
- פורסם בתאריך
נראה לי שקודם כל צריך הלתחיל מצתיפיות ריאליות
אני אל לגמרי בטוחה שאני מבינה למה אתה קורא תיקונים-האם תיקוני ביבליוגרפיה, הערות קטנות או תיקונים על הגרסה האחרונה של הדוקטורט? בכל קמרה, אם לא מדובר בתיקונים טכניים לא הייתי מציבה לעצמי שבוע לעבודה. זה לוקח זמן וזה זמן חיוני. יש דברים שצריך לשחוב עליהם. מעבר זלה בשלב הזה כבר מאוד עייפים ומה שלוקח שניה חצי במצב של ערנות מלאה לוקח שעה או יותר
אז תסתכל טוב טוב על מה אתה נדרש ותציב לעצמך צפיות של לא ידכדכו ולא יורידו מוטיבציה. לגבי ארץ מובטחת? שעתי בעיניין כתובה בדיונים דומים בנושא חג שמח וכל הכבוד על הטיוטה האחרונה.
אני אל לגמרי בטוחה שאני מבינה למה אתה קורא תיקונים-האם תיקוני ביבליוגרפיה, הערות קטנות או תיקונים על הגרסה האחרונה של הדוקטורט? בכל קמרה, אם לא מדובר בתיקונים טכניים לא הייתי מציבה לעצמי שבוע לעבודה. זה לוקח זמן וזה זמן חיוני. יש דברים שצריך לשחוב עליהם. מעבר זלה בשלב הזה כבר מאוד עייפים ומה שלוקח שניה חצי במצב של ערנות מלאה לוקח שעה או יותר
אז תסתכל טוב טוב על מה אתה נדרש ותציב לעצמך צפיות של לא ידכדכו ולא יורידו מוטיבציה. לגבי ארץ מובטחת? שעתי בעיניין כתובה בדיונים דומים בנושא חג שמח וכל הכבוד על הטיוטה האחרונה.למה לא ריאלי?
חלק מהתיקונים טכניים, שכתובי משפטים וגם יש כמה מקומות של יותר מזה. אבל, אין צורך לכתוב תוספות. הציפיה הריאלית שלי היא שיהיה דראפט נוסף לתקן, לא שהעבודה תוגש לשיפוט לאחר חול המועד. לאור זה שאין לי ילדים וגזרתי על עצמי סגר כמעט מלא עד סוף חול המועד, אני חושב שזה תלוי רק במשמעת העצמית שלי...יהיה בלתי אפשרי לעשות את זה כשאחזור ללמד את 8 הכיתות שלי....אז אין הרבה מרחב בחירה
חלק מהתיקונים טכניים, שכתובי משפטים וגם יש כמה מקומות של יותר מזה. אבל, אין צורך לכתוב תוספות. הציפיה הריאלית שלי היא שיהיה דראפט נוסף לתקן, לא שהעבודה תוגש לשיפוט לאחר חול המועד. לאור זה שאין לי ילדים וגזרתי על עצמי סגר כמעט מלא עד סוף חול המועד, אני חושב שזה תלוי רק במשמעת העצמית שלי...יהיה בלתי אפשרי לעשות את זה כשאחזור ללמד את 8 הכיתות שלי....אז אין הרבה מרחב בחירה
לא
אין שום חוק שקובע שדוקטורט צריך להיות ארוך. מה שחשוב הוא איכות העבודה והתרומה שלה לידע הקיים. הבעיה הקשה ביותר של סטודנטים- וגם של מנחים לפעמים- שרוצים להקיף עוד ועוד, והתוצאה היא עבודות שנמשכות על פני שנים ולא נגמרות. אני משתדל לזכור כל הזמן את המוטו של המנחה שלי "This is just to get you a PhD. It's not your life's work and not to get a Nobel Prize" וחוץ מזה יש הבדלים משמעותיים באורך העבודה המקובל בין דיסציפלינות. במדעי הרוח עבודות דוקטורט יהיו בד"כ ארוכות יותר מאשר במדעי הטבע לדוגמא.
אין שום חוק שקובע שדוקטורט צריך להיות ארוך. מה שחשוב הוא איכות העבודה והתרומה שלה לידע הקיים. הבעיה הקשה ביותר של סטודנטים- וגם של מנחים לפעמים- שרוצים להקיף עוד ועוד, והתוצאה היא עבודות שנמשכות על פני שנים ולא נגמרות. אני משתדל לזכור כל הזמן את המוטו של המנחה שלי "This is just to get you a PhD. It's not your life's work and not to get a Nobel Prize" וחוץ מזה יש הבדלים משמעותיים באורך העבודה המקובל בין דיסציפלינות. במדעי הרוח עבודות דוקטורט יהיו בד"כ ארוכות יותר מאשר במדעי הטבע לדוגמא.
ודאי שאין חוק כזה,
וכשאני שואל אם זה לא קצת קצר אני מניח נורמות של מדעי הרוח. עשיתי זאת, אני מבין עכשיו, כי השואל שאל למטה שאלה בבלשנות וקישרתי אותו לתחום. בטעות כמובן, כי הרי אם הכותב הוא בלשן לא היה שואל שאלה בבלשנות בפורום הזה. אבל בכל זאת, ביחס לגישתך ש"זוהי רק דיסרטציה", זוהי גישה נבונה אבל השאלה היא מה היא בדיוק אומרת. עדיף קצר וקולע על ארוך וצולע, זה בטוח, אבל החלוקה הזו אינה מובנת מאליה. עדיף לדעתי ארוך וצולע על קצר וצולע כי הכמות מביאה עימה איכויות משלה (כשיש יותר חומר באיכות נמוכה, יש יותר איכות מצטברת). ממני דורשים לקצר תמיד אבל לי תמיד נדמה שדווקא הקיצור יכול לפגוע בעבודה כי משמיט חלקים מן הטיעון או מבסיס הנתונים. בתחום של חקר הספרות למשל, שהוא התחום שלי, זה מאוד נפוץ: עוסקים בקבוצה קטנה של טקסטים כ"דוגמה" כי הרי "היריעה קצרה" ואי אפשר להקיף הכול. התוצאה היא הכללות חסרות ביסוס. או למשל, וזה קורה לי לעתים קרובות, לאחר כתיבת עמודים רבים בנושא מסוים במשך שבועות, אני מבין שניתן להשמיט חלקים ממנו או אפילו את כולו. אני מבין זאת לאחר שיותר מן המחקר השלם עומד לנגד עיניי. אבל מה שכתוב כבר כתוב והיטב, לדעתי, אז למה לי להשמיט? כדי לחסוך יום קריאה לשלושה אנשים וחצי שיקראו את הדוקטורט? שיעבדו קצת, מה שגם שהשמטה גם היא עבודה ולעתים עבודה רבה כי יש לעקור גם את כל ההתייחסויות לקטע המושמט. ואני כבר לא מדבר הנחות הטיעון המובלעות שהקטע הזה קיים שם. מובן שאם ניתן לקבל החלטה מראש מה לא רלוונטי, מה טוב, אבל לעתים מגלים זאת רק בדיעבד. איך נדע מה לא רלוונטי אם לא חקרנו אותו לעומק? ואיך נחקור בלא לכתוב? ואם כבר חקרנו וכתבנו, למה להשמיט? ואיך נשמיט חלק מבלי למוטט את השלם? בקיצור, כבר שיהיה כתוב. דיו יש בשפע. עוד נוסיף ששאלת "רק דיסרטציה" היא לא רק עניין של אורך אלא גם של איכות. האם גם עליה מתפשרים? חייבים, אם זה לא מחקר לפרס נובל. והיכן עובר גבול האיכות? אשמח לקבל תשובה בעניין זה המטרידני בימים אלה ממש.
וכשאני שואל אם זה לא קצת קצר אני מניח נורמות של מדעי הרוח. עשיתי זאת, אני מבין עכשיו, כי השואל שאל למטה שאלה בבלשנות וקישרתי אותו לתחום. בטעות כמובן, כי הרי אם הכותב הוא בלשן לא היה שואל שאלה בבלשנות בפורום הזה. אבל בכל זאת, ביחס לגישתך ש"זוהי רק דיסרטציה", זוהי גישה נבונה אבל השאלה היא מה היא בדיוק אומרת. עדיף קצר וקולע על ארוך וצולע, זה בטוח, אבל החלוקה הזו אינה מובנת מאליה. עדיף לדעתי ארוך וצולע על קצר וצולע כי הכמות מביאה עימה איכויות משלה (כשיש יותר חומר באיכות נמוכה, יש יותר איכות מצטברת). ממני דורשים לקצר תמיד אבל לי תמיד נדמה שדווקא הקיצור יכול לפגוע בעבודה כי משמיט חלקים מן הטיעון או מבסיס הנתונים. בתחום של חקר הספרות למשל, שהוא התחום שלי, זה מאוד נפוץ: עוסקים בקבוצה קטנה של טקסטים כ"דוגמה" כי הרי "היריעה קצרה" ואי אפשר להקיף הכול. התוצאה היא הכללות חסרות ביסוס. או למשל, וזה קורה לי לעתים קרובות, לאחר כתיבת עמודים רבים בנושא מסוים במשך שבועות, אני מבין שניתן להשמיט חלקים ממנו או אפילו את כולו. אני מבין זאת לאחר שיותר מן המחקר השלם עומד לנגד עיניי. אבל מה שכתוב כבר כתוב והיטב, לדעתי, אז למה לי להשמיט? כדי לחסוך יום קריאה לשלושה אנשים וחצי שיקראו את הדוקטורט? שיעבדו קצת, מה שגם שהשמטה גם היא עבודה ולעתים עבודה רבה כי יש לעקור גם את כל ההתייחסויות לקטע המושמט. ואני כבר לא מדבר הנחות הטיעון המובלעות שהקטע הזה קיים שם. מובן שאם ניתן לקבל החלטה מראש מה לא רלוונטי, מה טוב, אבל לעתים מגלים זאת רק בדיעבד. איך נדע מה לא רלוונטי אם לא חקרנו אותו לעומק? ואיך נחקור בלא לכתוב? ואם כבר חקרנו וכתבנו, למה להשמיט? ואיך נשמיט חלק מבלי למוטט את השלם? בקיצור, כבר שיהיה כתוב. דיו יש בשפע. עוד נוסיף ששאלת "רק דיסרטציה" היא לא רק עניין של אורך אלא גם של איכות. האם גם עליה מתפשרים? חייבים, אם זה לא מחקר לפרס נובל. והיכן עובר גבול האיכות? אשמח לקבל תשובה בעניין זה המטרידני בימים אלה ממש.
אני חולק עליך
גם הדוקטורט שלי יחסית קצר ולא הייתה התפשרות על האיכות. אם יש דוקטורט ארוך יותר אבל עדיין גרוע, אז זה רע כפליים. איכות גרועה מוכפלת לא הופכת פתאום לטובה. יש הבדלים די גדולים בין התחומים השונים ולאורך המאה ה-20 דוקטורטים התארכו והתארכו עד בלי סוף אחרי שבתחילת המאה ה20 היו הרבה דוקטורטים של 30-40 עמודים. היום יש מגמה לקצר כחלק ממגמה כללית יותר לכתוב מאמרים קצרים יותר ואני חושב שבצדק. רוב המאמרים או הדוקטורטים הארוכים שראיתי היו כאלו ללא הצדקה והיה אפשר לקצר אותם משמעותית בלי לפגוע באיכות או במסר.
גם הדוקטורט שלי יחסית קצר ולא הייתה התפשרות על האיכות. אם יש דוקטורט ארוך יותר אבל עדיין גרוע, אז זה רע כפליים. איכות גרועה מוכפלת לא הופכת פתאום לטובה. יש הבדלים די גדולים בין התחומים השונים ולאורך המאה ה-20 דוקטורטים התארכו והתארכו עד בלי סוף אחרי שבתחילת המאה ה20 היו הרבה דוקטורטים של 30-40 עמודים. היום יש מגמה לקצר כחלק ממגמה כללית יותר לכתוב מאמרים קצרים יותר ואני חושב שבצדק. רוב המאמרים או הדוקטורטים הארוכים שראיתי היו כאלו ללא הצדקה והיה אפשר לקצר אותם משמעותית בלי לפגוע באיכות או במסר.
בענין הזה אני סומך על המנחים שלי
המנחים שלי קראו מספיק עבודות דוקטורט כדי לסמן לי מתי התרומה שלי משמעותית דיה כדי לקבל את החותמת של דוקטורט. העבודה שאני עושה היא עבודה פרשנית ולכן, יכולה ליפול לפח של פרשנויות מעניינות אך לא ממוקדות סביב ציר אחד מרכזי. אם זוכרים שלעבודת דוקטורט יש שתי מטרות (להוכיח שהסטודנט יודע לעשות מחקר ושהמחקר שלו יכול לתרום תרומה משמעותית) אז מי אמר שלא ניתן לעשות זאת ב-40 עמודים?
המנחים שלי קראו מספיק עבודות דוקטורט כדי לסמן לי מתי התרומה שלי משמעותית דיה כדי לקבל את החותמת של דוקטורט. העבודה שאני עושה היא עבודה פרשנית ולכן, יכולה ליפול לפח של פרשנויות מעניינות אך לא ממוקדות סביב ציר אחד מרכזי. אם זוכרים שלעבודת דוקטורט יש שתי מטרות (להוכיח שהסטודנט יודע לעשות מחקר ושהמחקר שלו יכול לתרום תרומה משמעותית) אז מי אמר שלא ניתן לעשות זאת ב-40 עמודים?
חס ושלום!
כך בדיוק נוצר מחקר בינוני. אז אמרו שזה בסדר, אז מה? כמה מחקרים חלשים קראת שקיבלו חותמת דוקטורט ושיפוט בכתב עת? ואם המחקר טוב ביחס למחקרים אחרים בתחום, יופי, תהיה ראש לשועלים. אינטר-סובייקטיביות אינה אובייקטיביות. מהו מדד אובייקטיבי לאיכות? הלוואי וידעתי. מכאן ייסוריי.
כך בדיוק נוצר מחקר בינוני. אז אמרו שזה בסדר, אז מה? כמה מחקרים חלשים קראת שקיבלו חותמת דוקטורט ושיפוט בכתב עת? ואם המחקר טוב ביחס למחקרים אחרים בתחום, יופי, תהיה ראש לשועלים. אינטר-סובייקטיביות אינה אובייקטיביות. מהו מדד אובייקטיבי לאיכות? הלוואי וידעתי. מכאן ייסוריי.
מה זה אז מה? הם המנחים שלך!
הם מומחים בתחום והשיפוט שלהם עדיף על שלך. זה שיש מנחים טובים יותר או פחות לא קשור. אם המנחים ינחו בצורה גרועה סטודנטים כך שהסטודנטים לא יהיו טובים ולא יעמדו בשיפוט חיצוני אז זה יתגלה מהר מאוד. הבעייה היא שבהרבה תחומים יש מנעד גדול מאוד של מה נחשב לטוב או איכותי שזה מאוד סובייקטיבי. בסופו של דבר הדוקטורט הוא רק שלב ביניים, האיכות האמיתית מתקבלת לאחריו בפירסומים ובהשפעה שלהם על חוקרים אחרים.
הם מומחים בתחום והשיפוט שלהם עדיף על שלך. זה שיש מנחים טובים יותר או פחות לא קשור. אם המנחים ינחו בצורה גרועה סטודנטים כך שהסטודנטים לא יהיו טובים ולא יעמדו בשיפוט חיצוני אז זה יתגלה מהר מאוד. הבעייה היא שבהרבה תחומים יש מנעד גדול מאוד של מה נחשב לטוב או איכותי שזה מאוד סובייקטיבי. בסופו של דבר הדוקטורט הוא רק שלב ביניים, האיכות האמיתית מתקבלת לאחריו בפירסומים ובהשפעה שלהם על חוקרים אחרים.
ודאי שהשיפוט שלהם עדיף על שלי,
אבל כפי שכל ילד לומד כשהוא מתבגר, גם אבא טועה לפעמים. אני מודה למנחיי על המחמאות והאישורים שלהם, אבל אני מספיק מודע לעצמי לדעת שזה שהם אמרו "טוב" מוגבל לזה שהם אמרו ולא יותר מזה. ולי גם יש ביקורת על עבודתם, מה זה אומר? זה שהשיפוט שלהם עדיף על שלי או על של כל אחד אחר, עוד לא מעניק לשיפוט הזה סמכות מוחלטת. מהי סמכות מוחלטת? אין, לדעתי, אבל צריך להיות מודעים לזה. עצם העובדה שכתב אחד יכול לדחות מאמר שכתב עת אחר יקבל כבר מעוררת שאלות באשר לכוחו של המאמר הנדחה. נראה לי שהכי קרוב לשיפוט מוחלט הוא שיפוט של היריב הכי גדול שלך. כלומר, אם מנחה שבז לך ולעבודתך מאשר אותך, אתה יכול להיות בטוח שעבודתך הכי קרובה ל"טובה." הבעיה הזו ממשיכה גם לאחר הדוקטורט. אחרת למה יש "זרמים" במחקר? כי אין סמכות מוחלטת שתגיד מה נכון ומה לא. חוקר אחד יכול להעריץ מחקר שחוקר אחד יפסול. מה זה אומר על איכות המחקר הזה? אולי מדעי הטבע שונים. בוא נגיד שאם מטוס טס ונוחת, אז המחקר שעליו הוא מבוסס הוא "נכון."
אבל כפי שכל ילד לומד כשהוא מתבגר, גם אבא טועה לפעמים. אני מודה למנחיי על המחמאות והאישורים שלהם, אבל אני מספיק מודע לעצמי לדעת שזה שהם אמרו "טוב" מוגבל לזה שהם אמרו ולא יותר מזה. ולי גם יש ביקורת על עבודתם, מה זה אומר? זה שהשיפוט שלהם עדיף על שלי או על של כל אחד אחר, עוד לא מעניק לשיפוט הזה סמכות מוחלטת. מהי סמכות מוחלטת? אין, לדעתי, אבל צריך להיות מודעים לזה. עצם העובדה שכתב אחד יכול לדחות מאמר שכתב עת אחר יקבל כבר מעוררת שאלות באשר לכוחו של המאמר הנדחה. נראה לי שהכי קרוב לשיפוט מוחלט הוא שיפוט של היריב הכי גדול שלך. כלומר, אם מנחה שבז לך ולעבודתך מאשר אותך, אתה יכול להיות בטוח שעבודתך הכי קרובה ל"טובה." הבעיה הזו ממשיכה גם לאחר הדוקטורט. אחרת למה יש "זרמים" במחקר? כי אין סמכות מוחלטת שתגיד מה נכון ומה לא. חוקר אחד יכול להעריץ מחקר שחוקר אחד יפסול. מה זה אומר על איכות המחקר הזה? אולי מדעי הטבע שונים. בוא נגיד שאם מטוס טס ונוחת, אז המחקר שעליו הוא מבוסס הוא "נכון."
איך אומרים? הם צודקים גם כשהם טועים
למנחים יש את הניסיון הנדרש לקבוע בנושא. אולי מנחים אחרים היו קובעים אחרת אבל זה לא משנה. גם היוקרה שלהם עומדת על הכף בצורה מסוימת כי אם הם מוציאים לשוק דוקטורנטים כושלים אז הם נראים פחות טוב. מה האלטרנטיבה בדיוק? אז נכון שזה סובייקטיבי אבל בדיוק כמו שציינת לגבי מאמרים, קל וחומר לגבי שיפוט דוקטורטים. למה לצפות ממנחים משהו אחר ממה שקיים בתחום? בכל מקרה, מה שחשוב זה שיש סופיות דיון בדיוק כמו בבית משפט. אחרת, אף אחד לא יסיים לעולם דוקטורט. ביקורת עליהם לגיטימית אבל לא קשורה לנושא. אחרי שתקבל את הדוקטורט תכתוב מאמר שמבקר אותם.
למנחים יש את הניסיון הנדרש לקבוע בנושא. אולי מנחים אחרים היו קובעים אחרת אבל זה לא משנה. גם היוקרה שלהם עומדת על הכף בצורה מסוימת כי אם הם מוציאים לשוק דוקטורנטים כושלים אז הם נראים פחות טוב. מה האלטרנטיבה בדיוק? אז נכון שזה סובייקטיבי אבל בדיוק כמו שציינת לגבי מאמרים, קל וחומר לגבי שיפוט דוקטורטים. למה לצפות ממנחים משהו אחר ממה שקיים בתחום? בכל מקרה, מה שחשוב זה שיש סופיות דיון בדיוק כמו בבית משפט. אחרת, אף אחד לא יסיים לעולם דוקטורט. ביקורת עליהם לגיטימית אבל לא קשורה לנושא. אחרי שתקבל את הדוקטורט תכתוב מאמר שמבקר אותם.
לא הייתה התפשרות מודעת, כמובן.
מי יודע, אולי אם היית נכנס לאותם עניינים שלא נכנסת אליהם היית מגלה שהם משמיטים את הקרקע מתחת לרגליך. מה שאומר שהקרקע חלשה ורק העומד לא יודע זאת. באשר לאורך ואיכות, אני דבק בעמדתי. אני לא יכול לומר על תחומך, אבל אם אדם כותב סקירה על, נניח, תפיסת האלוהים בתקופה היוונית העתיקה ויש לו כמה ליקויים רציניים, אם היה כותב על התקופה היוונית והרומית, לפחות מה שטוב יכסה יותר. אז אם למשל, סקירת הספרות היוונית טובה אבל הניתוח לקוי, לפחות אם היה כותב על שתי התקופות הסקירה הטובה הייתה מכפילה עצמה וכך גם תרומתה למחקר. הרי את הפגום זורקים לפח אבל בטוב אפשר להשתמש. באשר לאפשרות לקצר בלי לפגוע - קודם כול, זאת קל לומר מבלי להצטרך לעשות זאת. אם היית מתחיל לקצר אולי היית מגלה שזה לא כל כך פשוט. ושנית, יש גם אילוץ של זמן. כאשר מועד ההגשה שלך מתקרב, יש לך פחות זמן לקצר. ובכלל, אם יש זמן עודף, עדיף לדעתי להשקיעו בפרסום מאשר בקיצור דוקטורט שיקל על שלושה קוראים או עשרה. בכל מקרה יש פה גם עניין של תחום המחקר. מדעי הרוח מתמקדים מאוד גם בדיון או בהצגת מידע להבדיל ממסקנות. לעתים גם אין מסקנות, רק הבחנות התלויות בהצגת המידע שנמשך עמודים רבים.
מי יודע, אולי אם היית נכנס לאותם עניינים שלא נכנסת אליהם היית מגלה שהם משמיטים את הקרקע מתחת לרגליך. מה שאומר שהקרקע חלשה ורק העומד לא יודע זאת. באשר לאורך ואיכות, אני דבק בעמדתי. אני לא יכול לומר על תחומך, אבל אם אדם כותב סקירה על, נניח, תפיסת האלוהים בתקופה היוונית העתיקה ויש לו כמה ליקויים רציניים, אם היה כותב על התקופה היוונית והרומית, לפחות מה שטוב יכסה יותר. אז אם למשל, סקירת הספרות היוונית טובה אבל הניתוח לקוי, לפחות אם היה כותב על שתי התקופות הסקירה הטובה הייתה מכפילה עצמה וכך גם תרומתה למחקר. הרי את הפגום זורקים לפח אבל בטוב אפשר להשתמש. באשר לאפשרות לקצר בלי לפגוע - קודם כול, זאת קל לומר מבלי להצטרך לעשות זאת. אם היית מתחיל לקצר אולי היית מגלה שזה לא כל כך פשוט. ושנית, יש גם אילוץ של זמן. כאשר מועד ההגשה שלך מתקרב, יש לך פחות זמן לקצר. ובכלל, אם יש זמן עודף, עדיף לדעתי להשקיעו בפרסום מאשר בקיצור דוקטורט שיקל על שלושה קוראים או עשרה. בכל מקרה יש פה גם עניין של תחום המחקר. מדעי הרוח מתמקדים מאוד גם בדיון או בהצגת מידע להבדיל ממסקנות. לעתים גם אין מסקנות, רק הבחנות התלויות בהצגת המידע שנמשך עמודים רבים.
הגישה שזו רק דיסרטציה
משמעותה שהעבודה צריכה להיות בעלת גבולות ברורים. שיהיה ברור בדיוק מה נכלל בעבודה ומה לא. אילו שאלות ייבחנו ומה יישאר למחקר הבא. הרי תמיד אפשר להוסיף עוד ועוד מרכיבים ולשאול "למה לא נבדק גם" או "למה לא התייחסת לתיאוריה זאת וזאת" (בייחוד במדעי החברה שסובלים מאינפלציה מסויימת של תיאוריות ומודלים.) כל עוד ניתן להסביר ולהצדיק את הבחירות זה בסדר. והכי חשוב, העבודה צריכה להיות בהיקף כזה שניתן יהיה לסיים אותה בפרק זמן מוגדר (4-5 שנים, בהתאם למקובל בתחום ובמקום בו לומדים. בהנחה שמדובר בלימודים מלאים ולא לימודים חלקיים שאפשריים באוניברסיטות מסויימות). ישנם מקרים מעטים שבהם עבודת דוקטורט מתפתחת והופכת לעבודת חיים (ואף מזכה בפרס נובל. ע"ע צ'חנובר והרשקו). ברוב המקרים הדוקטורט הוא תחילת הדרך, ואחריו- למי שממשיך בקריירה אקדמית- באים עוד פרסומים: מאמרים, ספרים וכד' שהם הגוף המשמעותי יותר של העבודה האקדמית. לגבי טענתך שהקיצור עלול להשמיט חלקים מן הטיעון או מבסיס הנתונים. יש בזה משהו. מצד שני, אפשר לבנות טיעון משכנע בצורה קצרה ותמציתית. זו אומנות שצריך ללמוד. דווקא אריכות יתר עלולה להביא לטשטוש הטיעון ולמצב שבו מרוב עצים לא רואים את היער.
משמעותה שהעבודה צריכה להיות בעלת גבולות ברורים. שיהיה ברור בדיוק מה נכלל בעבודה ומה לא. אילו שאלות ייבחנו ומה יישאר למחקר הבא. הרי תמיד אפשר להוסיף עוד ועוד מרכיבים ולשאול "למה לא נבדק גם" או "למה לא התייחסת לתיאוריה זאת וזאת" (בייחוד במדעי החברה שסובלים מאינפלציה מסויימת של תיאוריות ומודלים.) כל עוד ניתן להסביר ולהצדיק את הבחירות זה בסדר. והכי חשוב, העבודה צריכה להיות בהיקף כזה שניתן יהיה לסיים אותה בפרק זמן מוגדר (4-5 שנים, בהתאם למקובל בתחום ובמקום בו לומדים. בהנחה שמדובר בלימודים מלאים ולא לימודים חלקיים שאפשריים באוניברסיטות מסויימות). ישנם מקרים מעטים שבהם עבודת דוקטורט מתפתחת והופכת לעבודת חיים (ואף מזכה בפרס נובל. ע"ע צ'חנובר והרשקו). ברוב המקרים הדוקטורט הוא תחילת הדרך, ואחריו- למי שממשיך בקריירה אקדמית- באים עוד פרסומים: מאמרים, ספרים וכד' שהם הגוף המשמעותי יותר של העבודה האקדמית. לגבי טענתך שהקיצור עלול להשמיט חלקים מן הטיעון או מבסיס הנתונים. יש בזה משהו. מצד שני, אפשר לבנות טיעון משכנע בצורה קצרה ותמציתית. זו אומנות שצריך ללמוד. דווקא אריכות יתר עלולה להביא לטשטוש הטיעון ולמצב שבו מרוב עצים לא רואים את היער.
אבל זה תקף לכל מחקר
ודאי שחייבים להיות גבולות ברורים, השאלה היא מה הם ואיך קובעים אותם ומי קובע ואיך צופים מראש מה נכנס בחמש שנים ובמספר העמודים הרלוונטי לתחום. לדעת התלמיד דרישות המנחה לא הגיוניות ולדעת המנחה הן כן או להפך. מי צודק ואיך יודעים? איך יודעים באיזה מקרה התייחסות לתאוריה מסוימת היא חיונית גם לדיסרטציה ובאילו מקרים היא פריוולגיה שתישמר לספר? האם על כל דבר ניתן לומר "זה כבר יופיע בספר, בדיסרטציה לא היה לי מקום?" על מה לא? אתה מציע הבחנות מצוינות אבל לא את הדרך ליישם אותן. יש מנחים שמעדיפים דיסרטציות מפלצתיות ברמת שיא גם אם הכתיבה אורכת שנים רבות כי לדעתם זה לטובת התלמיד, ויש שיקריבו את הרמה כדי שיסיימו מהר ויכניסו את התיקונים כבר בספר. אני מכיר כאלה וכאלה. באשר לאריכות המטשטשת את הטיעון - נכון, זה פוגע בבהירות ובקלות של הקורא לתפוס את הטיעון. אז מה? אתה כותב מחקר או ספרות פופלרית? דווקא משום ש"זו רק דיסרטציה" ולא ספר, טשטוש או בהירות הטיעון פחות חשובים מתקפותו העובדתית והלוגית של הטיעון. דווקא לוועדה מלווה הטיעון יהיה ברור יותר, להבדיל מקורא של ספר. חשוב להבדיל בין מישור הטיעון/חומר/ניתוח/נתונים לבין מישור הרטוריקה, ואבוי לנו אם כוחה של האחרונה יבוא על חשבון כוחם של הראשונים. אמתות מורכבות ניתן לעתים להביע רק בדרכים מורכבות. פישוט ההצגה עלול לפשט את מה שמוצג. ככל שאני כותב יותר אני מבין זאת יותר.
ודאי שחייבים להיות גבולות ברורים, השאלה היא מה הם ואיך קובעים אותם ומי קובע ואיך צופים מראש מה נכנס בחמש שנים ובמספר העמודים הרלוונטי לתחום. לדעת התלמיד דרישות המנחה לא הגיוניות ולדעת המנחה הן כן או להפך. מי צודק ואיך יודעים? איך יודעים באיזה מקרה התייחסות לתאוריה מסוימת היא חיונית גם לדיסרטציה ובאילו מקרים היא פריוולגיה שתישמר לספר? האם על כל דבר ניתן לומר "זה כבר יופיע בספר, בדיסרטציה לא היה לי מקום?" על מה לא? אתה מציע הבחנות מצוינות אבל לא את הדרך ליישם אותן. יש מנחים שמעדיפים דיסרטציות מפלצתיות ברמת שיא גם אם הכתיבה אורכת שנים רבות כי לדעתם זה לטובת התלמיד, ויש שיקריבו את הרמה כדי שיסיימו מהר ויכניסו את התיקונים כבר בספר. אני מכיר כאלה וכאלה. באשר לאריכות המטשטשת את הטיעון - נכון, זה פוגע בבהירות ובקלות של הקורא לתפוס את הטיעון. אז מה? אתה כותב מחקר או ספרות פופלרית? דווקא משום ש"זו רק דיסרטציה" ולא ספר, טשטוש או בהירות הטיעון פחות חשובים מתקפותו העובדתית והלוגית של הטיעון. דווקא לוועדה מלווה הטיעון יהיה ברור יותר, להבדיל מקורא של ספר. חשוב להבדיל בין מישור הטיעון/חומר/ניתוח/נתונים לבין מישור הרטוריקה, ואבוי לנו אם כוחה של האחרונה יבוא על חשבון כוחם של הראשונים. אמתות מורכבות ניתן לעתים להביע רק בדרכים מורכבות. פישוט ההצגה עלול לפשט את מה שמוצג. ככל שאני כותב יותר אני מבין זאת יותר.
כשחושבים על זה, 5 שנים שזה הזמן הממוצע לתואר
זה המון זמן. אין כמעט שום פרוייקט אחר בקריירה האקדמית שיוביל לפירסום אחד גדול ככל שיהיה שיקח כל כך הרבה זמן (ותעבוד עליו לבד). דוקטורט נועד להראות פוטנציאל לכישורים אקדמיים וככזה, הוא צריך להיות חדשני במידה אבל לא לכסות הכל. לגבי מי שצודק, זה המנחה. כמו שכתבתי, הוא צודק גם כשהוא טועה. הוא בעל הסמכות, הוותק והמילה האחרונה. אם אתה בתור סטודנט לא מרוצה ממנו אתה יכול לעבוד עם מנחה אחר. אני חושב שאפשר די בקלות להפריד מה חשוב ומה לא ולדעת מה להכליל בדוקטורט, זה לא משהו שפועל בחלל ריק.
זה המון זמן. אין כמעט שום פרוייקט אחר בקריירה האקדמית שיוביל לפירסום אחד גדול ככל שיהיה שיקח כל כך הרבה זמן (ותעבוד עליו לבד). דוקטורט נועד להראות פוטנציאל לכישורים אקדמיים וככזה, הוא צריך להיות חדשני במידה אבל לא לכסות הכל. לגבי מי שצודק, זה המנחה. כמו שכתבתי, הוא צודק גם כשהוא טועה. הוא בעל הסמכות, הוותק והמילה האחרונה. אם אתה בתור סטודנט לא מרוצה ממנו אתה יכול לעבוד עם מנחה אחר. אני חושב שאפשר די בקלות להפריד מה חשוב ומה לא ולדעת מה להכליל בדוקטורט, זה לא משהו שפועל בחלל ריק.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.