יציאה מהמחילה ( סיפור עם סוף שמח..)
טוב אז אין לי מושג איך להתחיל כי כנראה זוהי תהיה הודעה אחת יחידה במינה (וארוכה היזהרו) אבל ננסה לשפוך.. (אלא אם כן תרצו שאשאר..
) רק רציתי לומר שלפני יומיים פתחתי לתומי את העיתון ( כולם כבר יודעים איזה עיתון..) ובהסתכלות בחצי עין על הכותרת כבר היתה לי תחושה שזו התצוגה, שאלו אתן מככבות בשער הראשי של עיתון מכובד להפליא.. שזה הפורום החשוב הזה שבו אני קוראת ( הרגשתי ממש חלק..
), ויש לומר שהייתי מאוד גאה.. למרות שאני מה שנקרא קוראת סמויה פה בפורום מזה שנה או יותר, ואני לא מכירה את הנפשות הפועלות אלא רק בשמן בלבד, חשתי ממש הרגשה של גאווה, של כבישת יעד שכל כך היה חשוב פה, המודעות של הציבור! (וזה רק אחרי המודעות של כל אחת מאיתנו כמובן), להראות לציבור שהקבלה העצמית היא לא מאיתנו והלאה, שזה לא רע לקבל את עצמך בכל גודל ובכל צורה. ועל זה הייתי הכי גאה. ואז חשבתי לעצמי, ואמרתי, זהו!! אני חייבת לפתוח לי שם בתפוז ולכתוב את כל מה שאני חושבת על הפורום, ולעשות מין סקירת מערכות של מה שקרה אצלי והשתנה בי בזכות הפורום במהלך השנה שעברה.. ואולי להראות לבנות צעירות ממני שחוות את מה שחוויתי ולהראות להן קצת את האור בקצה המנהרה (וישש המון אור
זה הכל תלוי בכן!!) אחרי זה אוכל לחזור לי בשקט למחילה.. אז איני יכולה אפילו לתאר את השוני שחל בי בשנה החולפת, והרבה הרבה בזכות הפורום. קודם כל ראיתי פה חבורת אנשים שבראש ובראשונה אכפת לה מהשני, ולא משנה מי הוא יהיה, פתוחה לכל בן אדם חדש, עוזרת לכל שאלה ומצוקה ( ויש לא מעט..) ונותנת הרגשה של בית. דבר שני זה באמת המודעות העצמית שמתעצמת פה עם כל שיחה, כל עידוד וכל הבנה שאין לנו במה להתבייש, שזה אנחנו וככה זה, ואם נרצה שיהיה לנו טוב, יהיה לנו טוב, ואם נרצה לרדת במשקל, זה רק בגלל שנרצה לדאוג לעצמנו ולא בגלל הסביבה, ואם נאהב את עצמנו ונשדר את זה, אז גם נקרין את זה החוצה ונהיה הכי מאושרות שיש. אז ההבנה הזאת לא קוראת בין לילה, ולוקחת אפילו שנים, אבל אז ברגע מסויים, ובעזרת קריאת אינספור הודעות ומקרים שדומים לשלי בפורום, וגם עם סוג של התבגרות, מבינים שכל הסבל שהבאת על עצמך בצעירותך (בעיקר בתיכון), החוסר ביטחון, הרצון הזה להתחבא בין כולם כי אני לא רזה, נעלם, טוב לא נעלם לגמר.. קצת נסחפתי, אבל פתאום היתרונות והקבלה העצמית גדלים על פני החסרונות. פתאום בחורים מתעניינים בי ( ולא רק בני דודנו באיזה סמטה חשוכה..
), בחורים באמת רוצים אותי, (אותי?!? הם רואים טוב? נורמלים? איך זה יכול להיות חשבתי אז..) אבל אז מבינים שלא הכל קשור למשקל, הם רוצים אותי כי אני עוד אלף ואחד דברים מעבר, ויש לי המון מה להציע..מוזר, אך נכון. אוףף, חשבתי לעצמי, זה היה כל כך קשה את זה להבין לפני כמה שנים?..
אז במהלף כל המסע הזה שכנראה גם אף פעם לא יגמר, נוכחתי לדעת בעיקר שאת החששות והלבטים שלי חוות אלף בנות כמוני, אני לא היחידה, אך אני היחידה לעשות את המעשה, לעמוד על שלי, לאהוב את עצמי כמו שאני ולרצות שיהיו לי את החיים הכי מאושרים שיכולים להיות לי, כי זה תלוי אך ורק בי. אז כרגע חיי מאושרים, כי בחרתי כך. נ.ב עם בחור חיי יהיו אף יותר מאושרים...
חחחח תמשיכו בעשייה ובכתיבה ובפורום החשוב והאהוב הזה! מישהיא שיצאה מהמחילה..
טוב אז אין לי מושג איך להתחיל כי כנראה זוהי תהיה הודעה אחת יחידה במינה (וארוכה היזהרו) אבל ננסה לשפוך.. (אלא אם כן תרצו שאשאר..