יצא לכם להרגיש פעם כמו מסטיק לעוס?

[GreenEyes82]

יצא לכם להרגיש פעם כמו מסטיק לעוס? ../images/Emo4.gif

ואני מתכוון למסטיק שהיה עם הרבה טעם טוב, שמישהי לקחה לפה, לעסה טוב טוב, מצצה את כל הטעם הטוב וירקה.. עכשיו כל הקטע במטאפורה הזו (חוץ מהקונוטציות הכחולות שאולי עולות אצל חלק מהבחורים פה) זה שהטעם הוא בעצם מה שהיה לי לתת מבחינה רגשית, זוגית ורומנטית.. והמסטיק זה בעצם אני

עד היום (עברו יותר מחודשיים) אני מנסה להשלים עם זה שיש לה מישהו אחר, שהיא אוהבת (או שאולי הוא שם רק כדי לנקות לה את המצפון?) שלא יודע על מי הוא נפל, כי הוא לא ראה את הפרצוף האמיתי שלה, אלא רק את המסכה השקרית, הכנראה מושלמת כביכול שהיא עוטה על עצמה בשבילו, עד היום אני מנסה לסדר את כל הרגשות והתסכולים שיש לי בבטן ולא עוזבים אותי כמו: האם הכל (המילים החמות, השיחות הארוכות, הבכי) היה הצגה אחת גדולה מלכתחילה? והאם הייתי איזה ניסוי חברתי שלה? (כמו שאחר פעם כתב פה, נדמה לי "סופרמן מת" הזכויות יוצרים שמורות לך) ועוד.. ואני יודע שצריך לשחרר! אני יודעעעע.. But easier said than done ואני יודע שלכולם קל לייעץ לי לשחרר כבר (במיוחד אלה שלא עברו פרידה ראשונה ובגידה מגעילה בעצמם), אך נראה אתכם מתמודדים. מה שאני הכי כועס עליו והכי צורם לי זה אפילו לא זה שהאהבה לא מומשה פיזית, זה הדבר האחרון שאני חושב עליו אלא יותר צורמת לי העובדה שהיא ממש "גנבה" כביכול את הרצון שלי בזוגיות, בבילוי, בשיתוף, ברומנטיקה (עד כמה תמים שזה ישמע) והשיארה אותי (זמנית) ריק מתוכן.. צורם לי שהיא מאושרת איתו על חשבון הפגיעה בי מאחורי גבי ואני ממש לא יודע אם אני צודק(?) שזה מפריע לי.. ועוד יותר צורם לי שהיא כנראה חושבת שהיא יצאה הכי מושלמת מכל הסיפור, ללא שום פגם, ממש "תלית שכולה תכלת" שהיא לא שמה לב כמה שהיא פגעה בי לאורך הזמן ובלי שמישהו ילמד אותה שיעור במוסריות, יראה לה שכולה פגומה, יראה לה איך זה מרגיש כשכל האהבה שלה "נשרפת" תוך שניה מאכזבה, כמו שקרה לי. אם היא אי פעם תנסה לחזור (למרות שזה בספק כי יש לה אגו) אני אשמח להעמיד אותה במקומה אחת ולתמיד. מה שהיא הוכיחה לי מכל הסיפור זה שאהבה בלבד לפעמים לא מספיקה וקשרים מרחוק לרוב לא יעבדו אם הם יתבססו רק עליה (הייתי תמים לצערי.. אבל לומדים מטעויות.) יש לי כל כך הרבה רצון לזוגיות ורצון לתת (מבחינה רגשית ומבחינת השקעה)... וזה הפסד כולו שלה. וכל מה שאני רוצה ואי פעם רציתי זה סה"כ להיות מאושר עם מישהי. והדעה שלי לגבי בגידות - הפורום ההוא מחליא אותי ואין מצב שאני אהיה כזה מהמסיבה האישית הזו שרשמתי ומסיבה משפחתית לצערי. בגידות זה פשוט לא אני. וכל אלה שבוגדים ומחליפים טריקים שם בפורום כיצד לעשות את זה יותר טוב - (הבן/בת זוג) שלהם צריכים ללמד אותם לקח! מצטער שאני מתעלק עליכם (שוב) בנושא אבל רק רציתי לפרוק (שוב) כי זו הייתה הפרידה הראשונה והמגעילה וזה כואב. וכמו שרשום במשפט הראשון בחתימה זה כנראה עוד יכאב לתמיד, איפשהו, במקום קטן בתוכי. אז סליחה מראש, nate2000 כי אני יודע שתתעצבני עלי

שאני עדיין תקוע בעבר

ולא, הילה, אני לא ערפד אנרגיה

אך כל עוד אין כאן הגבלת יחידות כמו בסופרמרקט - עד 3 יח' הודעה לכל נושא.. אז מותר לי

ואפילו לא עברתי את המכסה

למען האמת, הכתיבה הזו ב-Heat of the moment עשתה לי טוב יותר

ובאמת צריך להמשיך הלאה..

 

[nate2000]

ממש לא מתעצבנת ../images/Emo140.gif

"עכשיו כל הקטע במטאפורה הזו (חוץ מהקונוטציות הכחולות שאולי עולות אצל חלק מהבחורים פה)" אז קודם כל לא רק אצל בחורים

ווידוי קטן- גם אני הייתי כזאת עד לפני שנתיים וחצי. שפכתי הרבה ארס וכעס על האקס התורן לכל מי שהיה מעוניין לשמוע. באיזשהו שלב לאנשים נגמרה הסבלנות וגם אני איפשהו הבנתי שאני פשוט חוזרת על עצמי. יום אחד פשוט הכתה בי ההכרה שאם אני אמשיך לדוש בעבר אני בחיים לא אתקדם, אז החלטתי לשים פס אחד רחב על כל מה שהיה, להפסי לכעוס על כולם מסביב ולהתחיל לחיות בעיקר בשביל עצמי. ומאז הדברים התחילו להסתדר לי ולא רק במישור הרומנטי.

 

[GreenEyes82]

אז עוד יש לי תקווה..? ../images/Emo13.gif

 

[nate2000]

../images/Emo24.gif אתה לא בדיוק חולה סופני.

 

[CryNoLitra]

זאת ועוד

בסופו של דבר הבחורה הזאת לא יכולה להיות מאושרת. אין בנאדם בעולם שיכול לעשות רע (במודע) ולהיות מאושר. תחשוב, מתי בא לך להתנהג חרא לאנשים אחרים? רק כאשר רע לך, הכי רע לך. היא חייבת להיות מאד אומללה, אם היא התנהגה אליך חרא, זה לא רק שהפסידה את אהבתך, אלא בעיקר הזינה את הרוע שבעצמה ואת מעגל האגו הנוראי שלה: בשביל לחזק אותו, היא צריכה לדרוך על אחרים. בקיצור, היא קיבלה את החרא שלה, אתה תוציא קיטור כמה שתרצה, בסופו של דבר זאת בחירה שלך מה אתה לומד מזה. בהצלחה

 

[מדען חלל]

טוב בוא נראה

>ועוד.. ואני יודע שצריך לשחרר! אני יודעעעע.. But easier said than done ואני יודע שלכולם קל לייעץ לי לשחרר כבר ( >במיוחד אלה שלא עברו פרידה ראשונה ובגידה מגעילה בעצמם), אך נראה אתכם מתמודדים. מה שאני הכי כועס עליו והכי צורם לי אתה לא יכול לבחור לשחרר, אתה לא החלטת להיצמד, אתה פועל בצורה כזאת ללא שליטה. שחרור זה משהו שקורה באופן אוטומטי כשיש לך הבנה חדשה ובהירות חדשה על הסיטואציה. >זה אפילו לא זה שהאהבה לא מומשה פיזית, זה הדבר האחרון שאני חושב עליו אלא יותר צורמת לי העובדה שהיא ממש "גנבה" >כביכול את הרצון שלי בזוגיות, בבילוי, בשיתוף, ברומנטיקה (עד כמה תמים שזה ישמע) והשיארה אותי (זמנית) ריק מתוכן.. איך בדיוק היא עשתה את זה? אתה בטוח שלא אתה עשית את זה לעצמך איפהשהו? כשאתה לא מוצא איפה האחריות שלך במה שעובר עליך, אתה הופך להיות קורבן של העולם שמתבוסס בצדקנות. >צורם לי שהיא מאושרת איתו על חשבון הפגיעה בי מאחורי גבי ואני ממש לא יודע אם אני צודק(?) שזה מפריע לי.. ועוד יותר צורם >לי שהיא כנראה חושבת שהיא יצאה הכי מושלמת מכל הסיפור, ללא שום פגם, ממש "תלית שכולה תכלת" שהיא לא שמה לב כמה >שהיא פגעה בי לאורך הזמן ובלי שמישהו ילמד אותה שיעור במוסריות, יראה לה שכולה פגומה, יראה לה איך זה מרגיש כשכל היא פגעה בך? איך היא עשתה את זה? אתה בטוח שלא אתה פגעת בעצמך איפהשהו? היא עשתה מה שהיא רצתה לעשות.. הלכה מפה לשם, אמרה דבר זה או אחר .. ואתה החלטת לקחת את זה באופן שלקחת את זה. ואז האשמת אותה באיך שאתה מרגיש. היא לא אשמה באיך שאתה מרגיש. >האהבה שלה "נשרפת" תוך שניה מאכזבה, כמו שקרה לי. אם היא אי פעם תנסה לחזור (למרות שזה בספק כי יש לה אגו) אני >אשמח להעמיד אותה במקומה אחת ולתמיד. מה שהיא הוכיחה לי מכל הסיפור זה שאהבה בלבד לפעמים לא מספיקה וקשרים >מרחוק לרוב לא יעבדו אם הם יתבססו רק עליה (הייתי תמים לצערי.. אבל לומדים מטעויות.) יש לי כל כך הרבה רצון לזוגיות ורצון >לתת (מבחינה רגשית ומבחינת השקעה)... וזה הפסד כולו שלה. וכל מה שאני רוצה ואי פעם רציתי זה סה"כ להיות מאושר עם >מישהי. זה בלתי אפשרי, לעולם לא תיהיה מאושר עם מישהי בלי שתיהיה מאושר עם עצמך גם בלעדיה. ואתה.. לא סתם מקבל את השיעור הזה, אתה כל כך רוצה אהבה.. והעולם בא לעזור לך ולהראות לך איך עושים את זה. והכאב שלך מובן, אבל עליך להבין שדברים כאלה לא קורים סתם, יש פה סדר והרמוניה מושלמת ככה שאתה מקבל בדיוק את מה שאתה צריך. כשאתה לא מחפש את השיעור, אז אתה מפספס את התכלית הגדולה יותר של הדברים ומתחפר עמוק יותר בבור שלך, ואז לא רק שזה לא מסתדר בהמשך.. זה נעשה יותר גרוע.. ואתה ממשיך לקבל את אותו השיעור רק במנה חזקה יותר.. עד שתקשיב. אבל כשאתה מקשיב סוף סוף, ופתוח לזה, ולומד את השיעור, אז פתאום אתה מגלה שמה שחשבת שקרה לך שהיה כל כך נורא, בעצם הפך להיות מתנה.. משהו אפילו יותר טוב ממה שרצית מלחתחילה, כי מנסיוני כל שיעור כזה.. משפר לך את החיים ומחבר אותך למה שחשוב באמת פי כמה מכל דבר אחר. בקיצור, יש שתי דרכים לצאת מהסיפור הזה. קורבן או אחראי. באחד אתה יוצא חלש, מאשים, מסכן שעשו לו והם אשמים ומגעילים, בשני אתה יוצא גבר, חזק שמוכן לחיות את החיים האלה ולא חיים דמיוניים אחרים, שהופך כל סיטואציה רעה לטובה.

 

[GreenEyes82]

וואי.. אתה יותר טוב מהפסיכולוג..

שאין לי..

ברצינות אבל.. אחרי שקראתי את כל מה שרשמת ובמיוחד את הפסקה האחרונה, ובאמת יש בזה משהו. אני מעדיף להיות אחראי..וכן נמאס לי כבר "לקטר" פה.. אבל הפורום יותר זול מפסיכולוג

בקיצור תגיד, אתה לומד את המקצוע או משהו?

 

[מדען חלל]

לא בשום דרך קונבנציונלית

 

[סופרמן מת]

אארררגג, נפלת לי על יום רע...

היום ראיתי את האקסית ברחוב (פעם ראשונה מאז), ככה זה כשגרים באותה העיר. מזיעה, מותשת, סוחבת שקיות של קניות לסופשבוע. נראית כמו סמרטוט, ועדיין היא הכי יפה בעולם. אני בכלל הייתי באוטו, לא יודע מה נכנס בי לנסוע דווקא דרך הרחוב שלה, זה לא בדרך שלי, וזה לא משהו שיצא לי לעשות קודם. אני גם די בטוח שהיא ראתה אותי (כמה אנשים עם טייצ' וגלימה אדומה אתם מכירים?) אז כן, כל העסק הזה טלטל אותי לגמריי, אבל זה עדיין לא משנה כלום. הנה מה שיש לי להגיד, מאנו-א-מאנו... זה חרא. זה כואב. זה אוכל אותך מבפנים. והאמת? אין לך מה לעשות בנידון. באמת. אתה חייב להפנים, שהיא את הבחירה שלה עשתה, וזה לא משנה אם היא שלמה איתה או לא, כבר אין דרך חזרה. ונכון, אפ'חד לא שאל אותך מה דעתך בעיניין. זה היופי והגועל במערכות יחסים - הבחירה היא של שני הצדדים. וזה כבר לא התפקיד שלך לחנך אותה, או להקנות לה ערכים. אתה חייב לעשות לעצמך ניתוח לכריתת אקסית. תמלא לעצמך את החיים בעצמך, תהיה קצת אגואיסט. אם אתה מרגיש חסר או לא מוכן למערכת יחסים אחרת - אז אל תכנס למערכת יחסים אחרת. תלמד להכיר את עצמך מחדש, לאהוב את עצמך ולהבין שמגיע לך אהבה אחרת, טובה יותר. ביננו, הרי היא כבר הוכיחה שהיא לא ראויה לאהבה שלך... אין מה לעשות בעניין. היא לא תצא לך מהראש עד שלא תכניס משהו אחר לשם. תקבור את עצמך בעבודה, בלימודים, בחברים, בעצמך. בסוף זה יעבור. ואולי, מתישהו, כשהפצע יפסיק לדמם, תוכל לשבת לדבר איתה ולסגור את הפרק הזה מאחוריך. אני, אישית, לקחתי עכשיו מליון קורסי בחירה באוניברסיטה (אני סוגר 1/3 תואר בסמסטר וחצי), לקחתי קורס צילום של פעם בשבוע, וחזרתי לצייר. אפילו כבר יצאתי ל-3 הפלגות, אחרי שב-4 שנים איתה עשיתי רק 1(!). קיצר - הרבה דברים שתמיד רציתי 'ולא היה לי זמן'... אז עכשיו יש לי זמן. ועוד דבר - אל תתבייש לכתוב פה. לא משנה כמה נותנים לך בראש. אנשים לא אוהבים קוטרים/ערפדי אנרגיה/המלטים קטנים... אבל זה לא חשוב. אם אתה חייב לנקז את הכאב, עדיף פה מאשר אלייה.

 

[נ ע ל]

../images/Emo45.gif תמיד אוהב לקרוא את התגובות שלך.

 

[GreenEyes82]

../images/Emo45.gif טנקס אחי, רק תיזהר שהילה לא תתבע אותנו..

על הפרת זכויות בשימוש בביטוי "ערפד אנרגיה" אחרת עוד נצטרך לשלם לה תמלוגים

 

[נ ע ל]

למה אתה כל כך מקשה על עצמך? P:

(בהמשך לתגובה של הסופרמן שאני ממש מסכים איתה) חודשיים שלושה ואפילו יותר- זה לא הרבה זמן להתגבר על פגיעה כל כך קשה. אתה כבר לא מתאבל ואפילו הגעת כבר לשלב שאתה ממש רוצה שהיא תרצה לחזור רק כדי לדרוך עליה (מואהאה), השלב הבא: לשנוא אותה ולעוות תמונות שלה בפוטושופ (אני מוזר. בסדר.) אתה סתם מחמיר על עצמך. תתמקד בלצאת מהמצב וכמו שסופרמן אמר, תמלא את החיים שלך באלף דברים אחרים וכמו שאתה בעצמך יודע הזמן יעביר וגם הזכרונות והכאב מהכולירע הזו יעבור לך, וחוצמזה, מתישהו תגיע מישהי הרבה יותר שווה שתרצה להוציא לקודמת לשון ולא תבין בכלל מה למה הרגשת רע בגללה (למרות שאני בטוח שתמיד תהיה צביטה קטנה כשתיזכר באמת כמה היא פגעה או שתיתקל בה) הרבה פעמים להוציא עוזר במלא, להעיק על חברים אולי לאורך זמן אולי באמת מנדנד קצת אבל אני חושב שדווקא כאן זה אחלה פתרון (ואתה תמיד יכול לפתוח בלוג דכאוני ולשים תמונות של ורידים פתוחים)

 

[GreenEyes82]

אם אפתח בלוג יצטרכו לאשפז אותי במוסד ../images/Emo6.gif

תודה על ההצעה.. אבל לא תודה.. ואת התמונות שלה מחקתי

 

[רועי21רג]

אני מבין אותך לגמרי אבל

יש לי כמה דברים להגיד לך 1. היא כנראה כן אהבה ואז קרה משהו ששינה אותה UPSIDE DOWN וזה קורה לאנשים , במקרה שלי הבחורה השתחררה ופתאום החייל שלה לא היה כולו נהדר ומדהים בשבילה. 2. לא אמור לשנות לך מה היה , העיקר שגילית איזה בנאדם היא , טוב שעה אחת קודם כמו שאומרים . 3. אין טעם שתרגיש כאילו נשרפת , קח את הזמן , תירגע , תתאפס ואז תמצא את הדרך להמשיך הלאה , אין סיבה שאתה לא תהיה מאושר , היא כבר לא חלק מהחיים שלך והיא לא נהנת על חשבונך , אתה כבר לא פונקציה אצלה ואתה צריך להוקיע אותה ממך. רק אל תעשה שטות כמו שאנשים שאני מכיר עושים וכשמגיע משהו חדש אז הם מקפצים על זה כמו פסיכים ונותנים מעצמם עוד פעם יותר מדי לפני שאפשר בכלל לסמוך על הצד השני. תראה את הדברים בצורה אחרת ותתמקד במה שטוב , אני למשל ישר שהשתחררתי כל נקודת המבט שלי השתנתה , בזמן שאני עברתי שואה בצבא , היא עשתה חיים , אז הנה עכשיו אני משוחרר , לא חייל , גר בדירה משלי ועוד מעט טס למזרח אז היא יכולה ללכת (איך שחבר טוב שלי אומר) כוסאומק כי הגיע הזמן שלי , ובזמן שהיא יושבת לה ומתבכיינת על איך יכול להיות לה יותר טוב בחיים עם הפראנויות שלה (כמו שהיא תמיד עושה) , אני אשכב לי על שפת ים בהודו חופשי ומאושר , ואחרי זה אחזור לעשות מה שאני רוצה עם מי שאני רוצה. אתה צריך להאמין , שהיא תהיה סתם זיכרון רע ורחוק שכבר לא מבזבז את הזמן חשיבה שלך , לא משנה כמה זמן זה ייקח , זה יבוא.

 

[GreenEyes82]

תודה.. ולגבי סעיף 3..

למדתי את הלקח ואמרתי לעצמי כבר לאחר המקרה שפעם הבאה אני אהיה יותר זהיר בלפתוח את עצמי ולתת מעצמי למישהי חדשה..

 

[ש חף]

כן

אחרי כל פרידה הרגשתי ככה,לפעמים יותר לפעמים פחות. כל שיש לי להגיד זה - זמן. פרידה היא תהליך ועד שלא עוברים את כל השלבים לא מתנקים לגמרי. תן לעצמך לכעוס,להאשים,לקלל,להתגעגע להרגיש... אחרי כמה זמן (כמה שתצטרך) זה יעבור אתה תעבור שלב באופן טבעי אל תלחץ (כמו שכתבו פה,אי אפשר "לשחרר" זה פשוט לא בא בכח) לעיתים זה ממש ארוך אז קח אוויר. בסוף במבט לאחור,הכל יראה לך אחרת.

 

[For Martha]

חבל ..

אתה מחזיר את עצמך אחורה כי משעמם לך , אין לך משהו יותר טוב לעשות אז אתה חופר בעבר... חבל שסתם תשלה את עצמך ותחפש תשובות לדברים שמיותר לחשוב עליהם, היא הלכה, עזבה, ברחה, תקרא לזה איך שתקרא לזה - היא לא איתך עכשיו וזה משהו שאתה צריך להבין.. תוכל לנבור בעבר ולחטט בפצעים או שפשוט תוכל לנסות להתקדם הלאה, על שיכנוע עצמי שמעת? מישהי מאוד יקרה לליבי לימדה אותי אודות השיכנוע העצמי, גם אם אתה לא מאמין במה שאתה אומר לעצמך עדיין תמשיך להגיד את זה, שכנע את עצמך ,אל תרפה... האמן לי חבר, זה יעבור מהר מאוד אם תאמץ שיטה זו... שבת שלום, ותנסה באמת להעסיק את עצמך במשהו שלא תמשיך לחפור לעצמך בפצע שהתחיל להגליד..

 

[1aaadi]

חדשה פה

הייתי חייבת להגיב למשפט אחד שאמרת...."צורמת לי העובדה שהיא ממש "גנבה" את הרצון שלי בזוגיות.." אני מאמינה שאף אחד לא יכול לגנוב מאיתנו רצונות,מחשבות או רגשות.מה שכן,אנחנו יכולים לתת אותם.לתת למישהו אחר את השליטה עליהם.ונכון,באהבה זה קורה מבלי ששמים לב אפילו,הרצון להפתח ולחלוק,להיחשף ולתת, גובה את מחיר התלות ואובדן השליטה במידה מסויימת.חשוב לזכור(לעניות דעתי..) שאנחנו יכולים להחזיר את השליטה הזו אלינו ברגע שנחליט שאותו בן אדם שבטחנו בו בגד(במקרה שלך תרתי משמע) ואכזב ונשללה ממנו כל חזקה על הרגשות שלנו. הרצון שלך לזוגיות ולשיתופיות ולנתינה וקבלה תלוי אך ורק בך עכשיו. נשמע שלמדת לקח או שניים מהסיפור הזה ואין לך על מה להתחרט,נראה שאתה מסוג האנשים שהיה כואב להם הרבה יותר אם היו מרגישים שלא נתנו הזדמנות מלאה לקשר.אתה נשארת נאמן לעצמך. חוץ מזה...באמת נשמע שההפסד כולו שלה

 

[פילוסוף רוחני אוהב]

שלום

אנשים ורגשותיהם משתנים, והרבה פעמים לומדים להכיר את האדם היטב יותר ואז משתנים רגשותינו אליו. כנראה, לא התאמתם. בשלב מסוים תמצא אשה שתחזיר לך אהבה.