נכון. צריך להגדיר יעדים.
עד עתה במלחמות ישראל לא הוגדרו יעדים, וכשהוגדרו הם לא קוימו.
- במלחמת ששת הימים הגענו לסואץ, כי צה"ל לא ידע מתי לעצור, והיחידות בשטח דהרו באופן עצמאי.
- במלחמת יום הכיפורים כלל לא הוגדרו יעדים לצה"ל, רק כללית להציל את ישראל מהתקיפה המצרית.
- במלחמת לבנון הראשונה המטרה הייתה להביא סוף לאיום חיזבאללה.
- במלחמת לבנון השנייה המטרות היו סוף לאיום החיזבאללה, והחזרת השבויים.
- במבצע הקודם בעזה: המטרה היתה להבא סוף לאיום החמאס, ולשחרר את שליט.
- במבצע הזה המטרות הן: להביא סוף לאיום הטילים.
זה לא ברור שבמלחמות ישראל או שאין מטרות מוצהרות, או שהן כלליות מכדי להחשב כמטרות אופרטיביות, או שהן מטרות דמגוגיות חסרות כל סיכוי מעשי.
היש איזשהוא אדם הגיוני בישראל שמאמין שאנו הבאנו סוף לאיום הטילים? ("סוף" פרושו "לתמיד")
היש איזשהוא אדם אינטליגנטי שבאמת מאמין שהנשק יפסיק לתמיד לזלוג לעזה?
הלא ברור ל-כ-ו-ל-ם שהלקחים של המבצע הזה לפלסטינים (בדומה למבצע הקודם בלבנון) שהטאקטיקה של איום הטילים שלהם על העורף הישראלי, הינו הפיתרון היעיל ביותר שלהם נגד העוצמה הצבאית הישראלית, ולכן ההתחמשות שלהם בכוון זה רק תלך ותתעצם.
הלא ברור ל-כ-ו-ל-ם, שאין אף אדם הגיוני במערכת הבטחון, בצה"ל ובממשלה, שאכל את הדמגוגיה של מטרות המלחמה המוצהרות, שאין אף סיכוי שבעולם להגיע אליהם?
למטרות המלחמה המוצהרות אין שום חשיבות מעשית. לא לצה"ל, לא למשרד הבטחון, ולא לממשלה.
אלו מטרות כלליות של כוון בלבד, של רצון ותקווה לאיפה להתקדם, יש כוון, אך לא מטרה.
ובינתיים "תפוס כפי יכולתך", עד שיעצרו אותנו מבחוץ, עד שדעת הקהל תעצור מבפנים...
וזו באמת בעייה, כי עתה, כמו במלחמות לבנון הקודמות, כשלא עצרו אותנו מבחוץ, לא ידענו מתי לעצור, כי לא היו מטרות ברורות, אז נימשכנו בכוח האנרציה עד שממש היו צריכים לעצור אותנו מבחוץ.
יש רק מקרה אחד, שהייתה מטרה ברורה מצד הממשלה למבצע צבאי רציני:
להכנס ללבנון לטווח 40 ק"מ, ולנקות את הרצועה הזו, מטילים שמאיימים על הגליל.
עד עתה במלחמות ישראל לא הוגדרו יעדים, וכשהוגדרו הם לא קוימו.
- במלחמת ששת הימים הגענו לסואץ, כי צה"ל לא ידע מתי לעצור, והיחידות בשטח דהרו באופן עצמאי.
- במלחמת יום הכיפורים כלל לא הוגדרו יעדים לצה"ל, רק כללית להציל את ישראל מהתקיפה המצרית.
- במלחמת לבנון הראשונה המטרה הייתה להביא סוף לאיום חיזבאללה.
- במלחמת לבנון השנייה המטרות היו סוף לאיום החיזבאללה, והחזרת השבויים.
- במבצע הקודם בעזה: המטרה היתה להבא סוף לאיום החמאס, ולשחרר את שליט.
- במבצע הזה המטרות הן: להביא סוף לאיום הטילים.
זה לא ברור שבמלחמות ישראל או שאין מטרות מוצהרות, או שהן כלליות מכדי להחשב כמטרות אופרטיביות, או שהן מטרות דמגוגיות חסרות כל סיכוי מעשי.
היש איזשהוא אדם הגיוני בישראל שמאמין שאנו הבאנו סוף לאיום הטילים? ("סוף" פרושו "לתמיד")
היש איזשהוא אדם אינטליגנטי שבאמת מאמין שהנשק יפסיק לתמיד לזלוג לעזה?
הלא ברור ל-כ-ו-ל-ם שהלקחים של המבצע הזה לפלסטינים (בדומה למבצע הקודם בלבנון) שהטאקטיקה של איום הטילים שלהם על העורף הישראלי, הינו הפיתרון היעיל ביותר שלהם נגד העוצמה הצבאית הישראלית, ולכן ההתחמשות שלהם בכוון זה רק תלך ותתעצם.
הלא ברור ל-כ-ו-ל-ם, שאין אף אדם הגיוני במערכת הבטחון, בצה"ל ובממשלה, שאכל את הדמגוגיה של מטרות המלחמה המוצהרות, שאין אף סיכוי שבעולם להגיע אליהם?
למטרות המלחמה המוצהרות אין שום חשיבות מעשית. לא לצה"ל, לא למשרד הבטחון, ולא לממשלה.
אלו מטרות כלליות של כוון בלבד, של רצון ותקווה לאיפה להתקדם, יש כוון, אך לא מטרה.
ובינתיים "תפוס כפי יכולתך", עד שיעצרו אותנו מבחוץ, עד שדעת הקהל תעצור מבפנים...
וזו באמת בעייה, כי עתה, כמו במלחמות לבנון הקודמות, כשלא עצרו אותנו מבחוץ, לא ידענו מתי לעצור, כי לא היו מטרות ברורות, אז נימשכנו בכוח האנרציה עד שממש היו צריכים לעצור אותנו מבחוץ.
יש רק מקרה אחד, שהייתה מטרה ברורה מצד הממשלה למבצע צבאי רציני:
להכנס ללבנון לטווח 40 ק"מ, ולנקות את הרצועה הזו, מטילים שמאיימים על הגליל.
