``ים המוות הכחול בלאט ינוע..``
ככה הולך השיר הזה נכון?? ועכשיו לפזמון - ``עין גדי.... עין גדי...`` אין לי מושג מה ההמשך, תאלצו להסתפק בזה.
אז מה שלומכם?? אתם בטח שואלים למה בדיוק אני שרה את השיר הזה שאני יודעת רק את המנגינה שלו ושורה אחת שגם באמיתות שלה אני לא בטוחה.. אז ככה - מיום ראשון ה- 25 עד ליום רביעי ה-28 (אתמול) הייתי במדבר יהודה. והיה כיף. אתם לא יודעים כמה כיף. (או שכן?) בקיצור, ארבעה ימים הייתי בחום של היום, בקור של הלילה, באוכל של הטיולים, בצחוקים האדירים שיש תמיד, בקטעים עם הבנים שיש גם כן תמיד (והיה גם הפעם.. הסבר אח``כ.) ארבעה ימים של הליכה ביום, דיבורים וצחוקים בלילה, וכל מה שביניהם. וגם כן התנתקות מוחלטת אבל מוחלטת מכל שאר העולם שזה הכי כיף. אז ככה - ביום הראשון לטיול שהוא יום ראשון - קמתי בשלוש וחצי בבוקר ונסענו לבי``ס בארבע וחצי ושם נפגשנו עם כולם. כמובן שבבי``ס שלנו בחיים לא יצאו בזמן, כי שכחו כמה אנשים ונסעו שוב להביא אותם. בסוף יצאנו בסביבות חמש וחצי או אולי אפילו שש. הנסיעה למדבר יהודה הייתה משהו כמו ארבע-חמש שעות לפחות (עם עצירות), כי עוד אין אישור ממשרד החינוך לנסוע דרך הבקעה. באוטובוס מישהו נתן לנהג קלטת של מי אם לא פינק פלויד וזה היה נהדר עד שכמה ילדים מציקים שרצו לשמוע בדיסקמנים שלהם ולא יכלו צעקו לנהג לסגור את המוזיקה ה``נוראית`` הזאת. רציתי לצעוק עליהם, אבל לא יכולתי כי נרדמתי לצלילי המוזיקה הנפלאה הזאת. את כל סיפור התלונות על המוזיקה סיפרו לי אחר כך כשהתעוררתי והיה שקט. בסופו של דבר העירו אותנו באכזריות (אבל עם כוונות טובות) מהשינה הארוכה שהינו בה באוטובוס והתחלנו ללכת וללכת ו-ללכת. (יפה, ניחשתם! או שלא..? ) עכשיו כשאני מנסה להיזכר לעומק, היו קטעים בכל העצירות. הכנו תה וקפה ומה לא והמדריך התעצבן כי הוא רצה למהר כל הזמן. עכשיו יש שאלה שאני חייבת לשאול - מישהו כאן יודע למה בדיוק המדריכים של בית ספר שדה תמיד, אבל תמיד תמיד חייבים למהר? מה הקטע של הטיול אם ממהרים ?? זהו, נגמרה השאלה, נחזור לטיול. בערב הגענו למקום הלינה שלנו,אכלנו ארוחת ערב שהייתה טעימה מאוד יחסית לטיולים, אחר כך הייתה מדורה שאני אישית לא הלכתי אליה אלא הלכתי עם מי שעכשיו חבר שלי (ביום ההוא הוא עוד היה רק ידיד טוב מאוד שלי.) ישבנו ורק דיברנו ומדי פעם באו עוד אנשים שהעבירו קטעים והלכו.. ביום השני לטיול (שהיה גם יום שני) - שוב העירו אותנו באכזריות (אבל עם כוונות טובות) מהשינה הלא כל כך טובה שהייתה לנו באוהלים (היה קר מאוד) בשש בבוקר. שוב הלכנו והלכנו והלכנו. טיילנו במצדה. יפה שם במדבר. יפה מאוד. וגם התחלתי להתרגל למזג האויר ולרוח הנפלאה שיש שם. שוב בלילה היו קטעים והפעם כל מי שרצה הלך לאוהל שהיו שם גם קטעים (קיבלתי דיווחים). ניגנו שם בגיטרות ושרו. אני אישית לא הייתי שם אלא שוב הלכתי עם אותו אחד והפעם היינו לבד לבד אבל רק דיברנו. כשחזרתי כמה חברות שלי שהיו איתי באוהל בדיוק גם חזרו מהאוהל שכולם היו שם וסיפרו לי כל מה שהיה שם. באוהל הן המשיכו לשיר שירים של להקות רוק כאלה ואחרות. היו קטעים ונרדמנו רק אחרי שירה גדולה וחזקה שהעירה את כל מי שישן. איזה כיף זה לצעוק בחזרה על טטניקיות קטנות שרוצות לישון ולהשתיק אותנו. (כן,כן, זה היה טיול של ט` ו-י` ביחד). אז כשלא היה לנו כוח יותר לשיר ולצעוק נרדמנו. (אה,כן, וגם לאחר שחברה שלי ישנה לידי הדביקה אותי בתת מודע בשיר שהפזמון שלו הולך ככה - ``אז אמרתי אה בה ציגלה מה ציגלה ציגלה מה...`` ואין לי מושג מי שר אותו ומה ההמשך, אבל מילים נהדרות. אומרות הכל על המצב שהיינו בו.) היא פשוט לחשה לי את זה לאוזן כשישנתי(או כשניסיתי לישון) וכשקמתי בבוקר- המשכתי לשיר את השיר הזה. היום השלישי היה הצלחה גדולה. קמנו בחמש בבוקר הפעם באכזריות ובלי שום כוונות טובות, על ידי קבוצה של ערסים מטומטמים שישנו לידינו וחשבו שזה נורא כיף להעיר קיבוצניקים מוקדם בבוקר. הם התחילו לצעוק שם וכל העולם שמע אותם. בסוף אחד המורים שיצאו איתנו שהוא גם המחנך שלי אמר להם להיות בשקט כי אנחנו ישנים. (שתבינו הוא מפחיד מאוד. הוא בריון כזה ענק וכנראה שהוא היה מתאגרף ברוסיה.) אבל זה היה חצי שעה לפני שבאמת היינו צריכים לקום וזה לא עזר ממש. עד שהם הלכו לא היה שקט. שוב הלכנו והלכנו אבל הפעם היו עצירות שוות- עם נחלים בדרך ואפילו בריכה אחת בה התרחצנו והיה גם מיני-סנפלינג קטן בדרך. המדריך שלנו קרא לזה- השיא של הטיול. אז אם הוא אומר.. אנחנו היינו הכתה הראשונה שהגיעה לסוף (קצת גאווה לא מזיקה לאף אחד), חיכינו לכולם ובסביבות שש היינו כבר במקום הלינה השלישי שלנו - חוף ים- המלח בעין גדי. שם היה הכי הכי יפה. נזכרתי שבתחילת השנה בנסיעה לאילת עצרנו שם. בלילה היה יפה על חוף הים, היה אוכל טוב ובעיקר צחוקים. שוב היה אוהל שבו ניגנו בגיטרות ודיברו, אבל הפעם חברות שלי התייאשו והלכו באמצע. לא היו שם יותר מדיי צחוקים. אני, כמו שאתם כבר בטח מנחשים, לא הייתי שם ובמקום זה הלכתי עם אותו אחד מהלילות הקודמים וישבנו על חוף הים והפעם היו יותר מסתם דיבורים. אחר כך כשחזרתי לאוהל, בסביבות אחת בערך, חברות שלי כבר ישנו ובבוקר שאחרי מישהי אמרה לי שחיפשו אותי באוהל בלילה.(??) בלילה גם אמרו לי שהיה פיגוע בגבעה הצרפתית בירושליים, אבל לא אמרו פרטים. ביום רביעי - היה טיול קצר יחסית. הלכנו בעין גדי דרך כל מיני מעיינות קרים והיה כיף. כשחזרנו רצינו להכנס לים המלח אבל לא היה זמן ונסענו הביתה. שמתי לב שהפעם לא היו הרבה התעסקויות מצד אחרים בקשר אליי ולדיויד. זה נראה מובן מאליו כזה, הרבה ידעו על זה (אפילו מישהי שאני בקושי מדברת איתה אמרה לי מילה על זה פתאום), אבל אף אחד לא שאל כלום. זה היה מפתיע לטובה. בדרך חזרה הביתה ישנו(*ישננו) טוב מאוד (זאת הייתה נסיעה של חמש וחצי שעות בערך, אז איך אפשר שלא?) חוץ מזה שסוף סוף נגמרה ההתנתקות המוחלטת הזאת מהכל וקראנו את העיתון של יום רביעי בבוקר. (זה היה בערב כבר, באוטובוס.) אז פתאום קראנו שהיו חמישה פיגועים בארץ כשאנחנו כייפנו לנו בטיול. זה הוריד קצת את המורל אבל מצד שני אחרי שעה בערך כבר אף אחד לא חשב על זה כל כך הרבה. כולם הלכו לישון ואמרו שיבררו יותר פרטים כשיגיעו הביתה. בדרך חזרה גם ראינו מלא מלא משטרה בכל מקום (כוננות אדירה בכבישים), ואפילו ראינו בדרך התחלה של הפגנה של דתיים עם שלטים של משהו שאיזה רב אחד אמר. אחרי שישנו טוב טוב ושמענו שירים מעולים בגלגל``צ כל הדרך - הגענו הביתה, חזרנו לשגרה, לאוכל הטוב של אמא, לטלויזיה, למערכת, ולמקלחת ידידתי הטובה שכל כך התגעגעתי אליה. לסיכום - היה טיול נהדר, המדבר הוא מקום נהדר שלא הייתי מתנגדת לגור בו ולא הייתי מחליפה אותו אפילו עם איטליה. מסקנה: הכי שווה לטייל בארץ. (טוב אני מנסה לעודד את עצמי מה שבטוח לא משכנע אתכם). אבל לא, המדבר הוא מקום מעולה ובאמת לא הייתי מתנגדת לגור בו. ולהתנתק מהכל הכי טוב תמיד. בעיקר מהפוליטיקה.(למרות שעכשיו אני צריכה להתעדכן בפרטים שכולם מדברים עליהם כל היום.) צאו למדבר אנשים ! מקסים שם ! מעיין.
ככה הולך השיר הזה נכון?? ועכשיו לפזמון - ``עין גדי.... עין גדי...`` אין לי מושג מה ההמשך, תאלצו להסתפק בזה.
אז מה שלומכם?? אתם בטח שואלים למה בדיוק אני שרה את השיר הזה שאני יודעת רק את המנגינה שלו ושורה אחת שגם באמיתות שלה אני לא בטוחה.. אז ככה - מיום ראשון ה- 25 עד ליום רביעי ה-28 (אתמול) הייתי במדבר יהודה. והיה כיף. אתם לא יודעים כמה כיף. (או שכן?) בקיצור, ארבעה ימים הייתי בחום של היום, בקור של הלילה, באוכל של הטיולים, בצחוקים האדירים שיש תמיד, בקטעים עם הבנים שיש גם כן תמיד (והיה גם הפעם.. הסבר אח``כ.) ארבעה ימים של הליכה ביום, דיבורים וצחוקים בלילה, וכל מה שביניהם. וגם כן התנתקות מוחלטת אבל מוחלטת מכל שאר העולם שזה הכי כיף. אז ככה - ביום הראשון לטיול שהוא יום ראשון - קמתי בשלוש וחצי בבוקר ונסענו לבי``ס בארבע וחצי ושם נפגשנו עם כולם. כמובן שבבי``ס שלנו בחיים לא יצאו בזמן, כי שכחו כמה אנשים ונסעו שוב להביא אותם. בסוף יצאנו בסביבות חמש וחצי או אולי אפילו שש. הנסיעה למדבר יהודה הייתה משהו כמו ארבע-חמש שעות לפחות (עם עצירות), כי עוד אין אישור ממשרד החינוך לנסוע דרך הבקעה. באוטובוס מישהו נתן לנהג קלטת של מי אם לא פינק פלויד וזה היה נהדר עד שכמה ילדים מציקים שרצו לשמוע בדיסקמנים שלהם ולא יכלו צעקו לנהג לסגור את המוזיקה ה``נוראית`` הזאת. רציתי לצעוק עליהם, אבל לא יכולתי כי נרדמתי לצלילי המוזיקה הנפלאה הזאת. את כל סיפור התלונות על המוזיקה סיפרו לי אחר כך כשהתעוררתי והיה שקט. בסופו של דבר העירו אותנו באכזריות (אבל עם כוונות טובות) מהשינה הארוכה שהינו בה באוטובוס והתחלנו ללכת וללכת ו-ללכת. (יפה, ניחשתם! או שלא..? ) עכשיו כשאני מנסה להיזכר לעומק, היו קטעים בכל העצירות. הכנו תה וקפה ומה לא והמדריך התעצבן כי הוא רצה למהר כל הזמן. עכשיו יש שאלה שאני חייבת לשאול - מישהו כאן יודע למה בדיוק המדריכים של בית ספר שדה תמיד, אבל תמיד תמיד חייבים למהר? מה הקטע של הטיול אם ממהרים ?? זהו, נגמרה השאלה, נחזור לטיול. בערב הגענו למקום הלינה שלנו,אכלנו ארוחת ערב שהייתה טעימה מאוד יחסית לטיולים, אחר כך הייתה מדורה שאני אישית לא הלכתי אליה אלא הלכתי עם מי שעכשיו חבר שלי (ביום ההוא הוא עוד היה רק ידיד טוב מאוד שלי.) ישבנו ורק דיברנו ומדי פעם באו עוד אנשים שהעבירו קטעים והלכו.. ביום השני לטיול (שהיה גם יום שני) - שוב העירו אותנו באכזריות (אבל עם כוונות טובות) מהשינה הלא כל כך טובה שהייתה לנו באוהלים (היה קר מאוד) בשש בבוקר. שוב הלכנו והלכנו והלכנו. טיילנו במצדה. יפה שם במדבר. יפה מאוד. וגם התחלתי להתרגל למזג האויר ולרוח הנפלאה שיש שם. שוב בלילה היו קטעים והפעם כל מי שרצה הלך לאוהל שהיו שם גם קטעים (קיבלתי דיווחים). ניגנו שם בגיטרות ושרו. אני אישית לא הייתי שם אלא שוב הלכתי עם אותו אחד והפעם היינו לבד לבד אבל רק דיברנו. כשחזרתי כמה חברות שלי שהיו איתי באוהל בדיוק גם חזרו מהאוהל שכולם היו שם וסיפרו לי כל מה שהיה שם. באוהל הן המשיכו לשיר שירים של להקות רוק כאלה ואחרות. היו קטעים ונרדמנו רק אחרי שירה גדולה וחזקה שהעירה את כל מי שישן. איזה כיף זה לצעוק בחזרה על טטניקיות קטנות שרוצות לישון ולהשתיק אותנו. (כן,כן, זה היה טיול של ט` ו-י` ביחד). אז כשלא היה לנו כוח יותר לשיר ולצעוק נרדמנו. (אה,כן, וגם לאחר שחברה שלי ישנה לידי הדביקה אותי בתת מודע בשיר שהפזמון שלו הולך ככה - ``אז אמרתי אה בה ציגלה מה ציגלה ציגלה מה...`` ואין לי מושג מי שר אותו ומה ההמשך, אבל מילים נהדרות. אומרות הכל על המצב שהיינו בו.) היא פשוט לחשה לי את זה לאוזן כשישנתי(או כשניסיתי לישון) וכשקמתי בבוקר- המשכתי לשיר את השיר הזה. היום השלישי היה הצלחה גדולה. קמנו בחמש בבוקר הפעם באכזריות ובלי שום כוונות טובות, על ידי קבוצה של ערסים מטומטמים שישנו לידינו וחשבו שזה נורא כיף להעיר קיבוצניקים מוקדם בבוקר. הם התחילו לצעוק שם וכל העולם שמע אותם. בסוף אחד המורים שיצאו איתנו שהוא גם המחנך שלי אמר להם להיות בשקט כי אנחנו ישנים. (שתבינו הוא מפחיד מאוד. הוא בריון כזה ענק וכנראה שהוא היה מתאגרף ברוסיה.) אבל זה היה חצי שעה לפני שבאמת היינו צריכים לקום וזה לא עזר ממש. עד שהם הלכו לא היה שקט. שוב הלכנו והלכנו אבל הפעם היו עצירות שוות- עם נחלים בדרך ואפילו בריכה אחת בה התרחצנו והיה גם מיני-סנפלינג קטן בדרך. המדריך שלנו קרא לזה- השיא של הטיול. אז אם הוא אומר.. אנחנו היינו הכתה הראשונה שהגיעה לסוף (קצת גאווה לא מזיקה לאף אחד), חיכינו לכולם ובסביבות שש היינו כבר במקום הלינה השלישי שלנו - חוף ים- המלח בעין גדי. שם היה הכי הכי יפה. נזכרתי שבתחילת השנה בנסיעה לאילת עצרנו שם. בלילה היה יפה על חוף הים, היה אוכל טוב ובעיקר צחוקים. שוב היה אוהל שבו ניגנו בגיטרות ודיברו, אבל הפעם חברות שלי התייאשו והלכו באמצע. לא היו שם יותר מדיי צחוקים. אני, כמו שאתם כבר בטח מנחשים, לא הייתי שם ובמקום זה הלכתי עם אותו אחד מהלילות הקודמים וישבנו על חוף הים והפעם היו יותר מסתם דיבורים. אחר כך כשחזרתי לאוהל, בסביבות אחת בערך, חברות שלי כבר ישנו ובבוקר שאחרי מישהי אמרה לי שחיפשו אותי באוהל בלילה.(??) בלילה גם אמרו לי שהיה פיגוע בגבעה הצרפתית בירושליים, אבל לא אמרו פרטים. ביום רביעי - היה טיול קצר יחסית. הלכנו בעין גדי דרך כל מיני מעיינות קרים והיה כיף. כשחזרנו רצינו להכנס לים המלח אבל לא היה זמן ונסענו הביתה. שמתי לב שהפעם לא היו הרבה התעסקויות מצד אחרים בקשר אליי ולדיויד. זה נראה מובן מאליו כזה, הרבה ידעו על זה (אפילו מישהי שאני בקושי מדברת איתה אמרה לי מילה על זה פתאום), אבל אף אחד לא שאל כלום. זה היה מפתיע לטובה. בדרך חזרה הביתה ישנו(*ישננו) טוב מאוד (זאת הייתה נסיעה של חמש וחצי שעות בערך, אז איך אפשר שלא?) חוץ מזה שסוף סוף נגמרה ההתנתקות המוחלטת הזאת מהכל וקראנו את העיתון של יום רביעי בבוקר. (זה היה בערב כבר, באוטובוס.) אז פתאום קראנו שהיו חמישה פיגועים בארץ כשאנחנו כייפנו לנו בטיול. זה הוריד קצת את המורל אבל מצד שני אחרי שעה בערך כבר אף אחד לא חשב על זה כל כך הרבה. כולם הלכו לישון ואמרו שיבררו יותר פרטים כשיגיעו הביתה. בדרך חזרה גם ראינו מלא מלא משטרה בכל מקום (כוננות אדירה בכבישים), ואפילו ראינו בדרך התחלה של הפגנה של דתיים עם שלטים של משהו שאיזה רב אחד אמר. אחרי שישנו טוב טוב ושמענו שירים מעולים בגלגל``צ כל הדרך - הגענו הביתה, חזרנו לשגרה, לאוכל הטוב של אמא, לטלויזיה, למערכת, ולמקלחת ידידתי הטובה שכל כך התגעגעתי אליה. לסיכום - היה טיול נהדר, המדבר הוא מקום נהדר שלא הייתי מתנגדת לגור בו ולא הייתי מחליפה אותו אפילו עם איטליה. מסקנה: הכי שווה לטייל בארץ. (טוב אני מנסה לעודד את עצמי מה שבטוח לא משכנע אתכם). אבל לא, המדבר הוא מקום מעולה ובאמת לא הייתי מתנגדת לגור בו. ולהתנתק מהכל הכי טוב תמיד. בעיקר מהפוליטיקה.(למרות שעכשיו אני צריכה להתעדכן בפרטים שכולם מדברים עליהם כל היום.) צאו למדבר אנשים ! מקסים שם ! מעיין.