מ ו פ ת ע ת
New member
ילד קטן (עם עורלה) הולך לגן
החודש שלחתי את בני הקטן לגן לראשונה (בן שנתיים+). התחבטתי אם ומתי לספר לגננת על היותו לא נימול. מצד אחד זה לא סוד גדול, מצד שני אני לא משתפת כל אחד בפרטיים אישיים כל כך על הילדים שלי והרי ביקרתי בהרבה גנים לפני שבחרתי את המקום שנראה לי הכי מתאים - לא נראה לי לשתף את כולם במשהו אישי כל כך, כמו שלא שיתפתי אותם בכך שהוא יונק. אבל היה לי ברור שאני כן רוצה לידע את הגננת מראש, אין לי עניין להפקיד אותו בידיים של אדם עם דעות קדומות
כשבחרתי סוף סוף גן, בשיחת ההיכרות עם הגננת אמרתי לה שהוא לא נימול, היא אמרה שאין לזה משמעות מבחינתה, שזו החלטה של ההורים ובעצם הגיבה בדיוק כפי שקיוויתי שתגיב, זה לא עניין חשוב מבחינתה וזהו. מסתבר שהוא גם לא הראשון בגן והם כבר יודעים שלא צריך להפשיל/לנקות מתחת/לחטט/להתעסק עם העורלה. זה שהוא לא הראשון מאוד הפתיע אותי, אנחנו לא בדיוק גרים בתל-אביב הגדולה אלא ממש בפריפריה והנה, בכל זאת. אז זהו, עברנו אבן דרך וזה עבר כנון-אישו מוחלט, בדיוק כמו שתמיד האמנתי שיהיה ואנחנו בשלבי התסגלות לגן. הפרידה מאוד קשה לי , הוא בינתיים לא מראה מצוקה, אבל אני תמיד חוששת שהוא פשוט מסתיר את זה טוב... ואני מקווה שנעבור את התהליך הזה כמה שיותר מהר ובקלות.
החודש שלחתי את בני הקטן לגן לראשונה (בן שנתיים+). התחבטתי אם ומתי לספר לגננת על היותו לא נימול. מצד אחד זה לא סוד גדול, מצד שני אני לא משתפת כל אחד בפרטיים אישיים כל כך על הילדים שלי והרי ביקרתי בהרבה גנים לפני שבחרתי את המקום שנראה לי הכי מתאים - לא נראה לי לשתף את כולם במשהו אישי כל כך, כמו שלא שיתפתי אותם בכך שהוא יונק. אבל היה לי ברור שאני כן רוצה לידע את הגננת מראש, אין לי עניין להפקיד אותו בידיים של אדם עם דעות קדומות
