ילד עושה בושות...

גלוש 707

New member
ילד עושה בושות...


ביום חמישי,אחד מילדיי התנהג כמו ילד בגילו ו...גרם לי להרגיש לו נוח. במסגרת שבוע חגיגות יום ההולדת שלהם, באה חברה שלי,עם הבן שלה עם מתנת יומולדת, 2 ערכות קטנות של פליימוביל. הבן שלה בחר אותם ומאוד התרגש להגיש להם. יש לנו ארגז גדול של פליימוביל בבית. אחד מילדיי מאוד אוהב, והשני לא. שניהם פתחו את הערכות והרכיבו ואז הילד שלא כ"כ אוהב פלימוביל התחיל לעשות פדיחות : " המתנה הזאת לא שווה, אני רוצה מתנה אחרת, שתדעו שהמתנה הזאת ממש לא משמחת אותי...." פעם ראשונה מאז שהם נולדו שמישהו מהם מביך אותי ככה. אני מניחה שיהיו עוד ארועים מביכים במהלך חייהם אבל אין ספק שזה תפס אותי לא מוכנה. אני יודעת שהוא ילד, והתגובה שלו כנה ואותנתית, ואיפלו תואמת גיל...אבל הרגשתי נבוכה, והתנצלתי בשמו. ספרו על ארועים מביכים שהילדים שלכם העבירו אותכם כדיי שאני ארגיש טוב יותר...
 
לא כזה נורא

אני בטוחה שהחברה יודעת שמדובר בילדים ולגבי הילד, בן כמה הוא? סביר להניח שגם הוא נתקל בתגובות שונות שאכזבו אותו... לא נעים אבל לא נורא.
 

נוRית

New member
מכירה את הספר "דגים לא אוהבים טופי"?

קיבלנו אותו פעם לאיזה יומולדת....
יש שם כמה סיפורים "חינוכיים" כאלה ואחרים, וגם כל מיני "תרגילי הרפיה".
בכל אופן, הסיפור "דגים לא אוהבים טופי" מספר על ילדה שהוזמנה ליומולדת של חברה, ובחרה עבורה את הבובה הכי יפה בחנות, למרות שאמה "הזהירה" אותה שכלת השמחה לא ממש בקטע של בובות.
כשילדת היומולדת פתחה את המתנה וראתה את הבובה, היא לא התלהבה, ומביאת המתנה כמובן התאכזבה ונעצבה.
בבית, אמא של מביאת המתנה הזציעה לה לתת אוכל לדגים, והציעה להוציא את כל מה שהילדה אוהבת לאכול - חומוס, פסטרמה ועוד, וגם... טופי.
ואז הילדה אומרת "אבל דגים לא אוהבים טופי" והאמא מסבירה שאמנם טופי הוא המאכל האהוב על הילדה, זה לא אומר שזה מה שהדגים שלה יאהבו.....



אז לעצם הענין - אל תתבאסי יותר מדי. אולי אפשר "להתנצל" בשמו של בנך בפני האמא, אבל זהו.

אמנם אותי גידלו ולימדו שמתנות פותחים מיד, אבל בימי ההולדת של בנותיי אני מעדיפה לפתוח איתן את המתנות אחרי שכולם הולכים, ואז הם לא חווים את האכזבות (ולי יש אפשרות לשלוט קצת, לראות (ולרשום) מי הביא מה, וגם למיין מה הולך להחלפה וכ"ו...).

אגב, אותי תמיד לימדו שעל מתנות אומרים תודה, ולא מוסיפים חוות דעת. זה בהחלט יכול להיות שיעור טוב לבנייך, להתחיל להסביר להם קצת על טאקט, אבל לא הייתי לוקחת את התגובה שלו קשה מדי.
 
באמת?

היה פעם חינוך כזה לפתוח מתנות מדי? מוזר.
נראה לי מה זה מתכון לאי נעימויות...
כבר ראיתי כמה מקרים של ילדים שעשו את זה בימי הולדת ופידחו לגמרי ילדים שהביאו להם מתנות פארשיות (בעצם ההורים, כמובן).
 

נוRית

New member
יש לבת שלי חבר

שביום ההולדת שלו, לא הקשיב להוריו, ופתח את המתנות, ולא רק פתח את נייר העטיפה אלא גם הגדיל עשות ופתח את תוכן המתנה (כלומר - כל מיני משחקים וכ"ו שקיבל - פתח את הפלסטיק ובדק את תוכן המשחק). אז לא רק שהיו מתנות פחות "שוות" או פחות מעניינות, היו גם דברים כפולים, שכבר לא ניתן היה להחליף.

החינוך שקיבלתי, היה שעל מתנה אומרים תודה, ורצוי גם לפתוח כדי לדעת על מה מודים.
היום אני כבר ממש במקום אחר, ובעיקר כלפי הבנות - אני בהחלט מבקשת את המתנות שמקבלים מהחברים, לא לפתוח מיד, אלא רק אחרי שהולכים. לעומת זאת, אם מקבלים מתנה אחת (למשל - הסבים הביאו מתנה לחג, או משהו בסגנון, לא בארוע שמקבלים הרבה מתנות) אז בהחלט אפשר לפתוח מיד את האריזה. ואני משתדלת לתת את הדוגמה של להודות בחיוך גדול (ואח"כ בבית נעשה עם זה מה שנעשה)
 
ועוד הרבה יותר מרתיח מזה -

כשילד אחר חוצפן מאד פותח בלי רשות מתנות יום הולדת של חתן או כלת השמחה...

כשחגגנו יום הולדת 3 לפלא במסגרת המשפחה המורחבת, בנו של בן דוד שלי (שגדול ממנה בשנתיים), ילד שאני מאד לא מסמפטת, פתח על דעת עצמו, ומבלי שהוריו עצרו אותו, חלק ממתנות יום הולדת שלה. פשוט קרע את העטיפות, פתח את הקופסאות ופיזר את תוכנן... באותן דקות אני לא הייתי לידו לעצור אותו. הייתי בשוק כשראיתי. חלק מהמתנות האלה הייתי מחליפה לו נשארו סגורות.
שנה לאחר מכן - ביום הולדת 4 קרה בדיוק אותו הדבר!
חוסר חינוך משווע. נשבעתי שזו הפעם האחרונה, ואמנם ביום הולדת 5 הורחקו המתנות למקום נסתר, הרחק מהילד הפראי הזה, ופלא פתחה אותן בעצמה מאוחר יותר, לקראת סיום החגיגה. לא איפשרתי לה לפתוח מיד את הקופסאות עצמן, כדי שניתן יהיה להחליף את מה שצריך.
בשנתיים האחרונות, כשעשינו ימי הולדת במסגרת קבוצה גדולה הרבה יותר של גן חובה וכיתה א', המתנות נפתחו בבית כשהיינו לבד.
 

נוRית

New member
אויש, מה זה??

אוף, איך מרגיזים אותי קטעים כאלה....
צריך לשים את כל המתנות במקום מרוכז מרוחק מעיני הכלל.... אבל לא תמיד זה אפשרי ו/או פשוט...

(ואם זה היה תלוי בי, בכלל הייתי ]ותחת בלעדיהן ועושה את המיון בעצמי, כי היו דברים שהן לא הסכימו לותר עליהם, ואילו אני הייתי מחליפה בשמחה...)
 

אורora

New member
אבל יש פדיחה הפוכה

אני אומרת לפתוח מתנות רק שהולכים.
אז פתאום מתחילות שאלות כאלה בכל רם....אמא מתי הם הולכים.
 

ingamo

New member
אצלנו דומה בסיטואציה אחרת:מבקרים אצל סבתא

- אימא, אני רוצה סוכריה
סבתא: - אין לי סוכריה. יש רק חטיף או עוגיה.
הילדון: - לא! אני רוצה סוכריה!
אני - תקבל בבית.
אחרי כמה דקות: - אימא מתי נלך הביתה? בואי נלך הביתה! אני רוצה הביתה!
אני לא רוצה להיות פה! אני לא אוהב את סבתא! - וצועק, ודורש!

טוב, שזה קורה אצל סבתא.
האמת שבמקום אחר תמיד יש סוכריה...
 

דש1דש

New member
מוכר.....

אם יש להם משהו במקום אחר פתאום לא בא להם על המקום שלהם
מביך אבל אמיתי (אומרת דש כדי לנחם את עצמה כשהילדות שלה עושות את זה
)
 

נוRית

New member
איזו סבתא "בריאותית"....

דווקא אצל ההורים שלי יש קופסת ממתקים מיוחדת, וזה כבר ממש הפך לסוג של טקס, שאחרי ארוחת הערב המשפחתית של שישי, הילדים מבקשים רשות (תמיד מתוק בעיני מחדש שהם מבקשים רשות) להוציא אותה....

ובעצם, מאז ומתמיד היתה להם מין "קופסת הפתעות" שכזו. אני זוכרת את הבני דודים שלי (שצעירים ממני בכמה שנים "טובות") מודעים לקיומה...


אבל את הקטע של "מתי הולכים הביתה" אני בהחלט מכירה גם מהכיוון של "אין לי פה מה לאכול אז אני רוצה הביתה". לא נעים, אבל כפי הנראה, זה די שכיח בקרב הילדים.
 

אד י

New member
אצלנו נהוג לקנות מתנות על פי רשימה

כלומר, מתקשרים להורי הילד ושואלים מה להביא.
ואז אין כפולים, ואין מתנות לא רצויות ולא צריך ללכת להחליף, וחתן השמחה (בעזרת האורחים הצעירים וחסרי החינוך) פותח את כל המתנות ומאושר עד אין קץ מכל אחת ואחת מהן.
אותו דבר גם בחגים ובכל אירוע אחר שבו לסבא/סבתא מתחשק להרעיף מתנות.

כמובן שבמקרה של מסיבת יומולדת לילדי הגן, זה לא תופס, אבל זה כבר עניין אחר.
 

דש1דש

New member
אצלנו במשפחה עוד יותר פשוט

הורי הילד קונים את המתנה (ובמקרה של הגדולים - הילד בעצמו) ובמסיבה כל אחד נותן להורים בצד את הכסף והילד מקבל מתנות שממש מתאימות לו.
 
למעלה