ילד משותף בפרק ב'
זוגי ואנוכי ביחד כבר 3 שנים. שנינו גרושים, אני עם שני ילדים והוא ללא ילדים. לאחרונה איחדנו את מגורינו, אנחנו חיים עכשיו בבית אחד עם שני ילדי, מערכות היחסים מצויינות, והאהבה פורחת. זוגי מעוניין בילד משותף, ואני בלחץ. מעבר לעובדה שהמודל שקיים אצלי בראש על גידול ילדים מושפע מהזוגיות הקודמת שלי (וזה היה רע), אני גם מרגישה היום שאחרי שעברתי משבר מאד גדול כשהתגרשתי והצלחתי לבנות את חיי לשלמים וטובים, מפחיד אותי להכנס שוב למערכת שיוצרת איחוד מלא. אני שמרתי עד היום (למרות הזוגיות הבאמת טובה) על עצמאות מלאה תוך תחושה של- אם אי פעם תגמר מערכת היחסים הזו אני על הרגליים, יש לי את העולם הפיזי השלם שלי ואני יכולה לחזור לחיות עם שני ילדי ולהצליח לדאוג לכל צרכינו מבלי לבנות הכל מחדש. אני מבינה שכנראה יושבת עלי טראומה מעברי שלא נותנת לי מנוח, והייתי רוצה מאד להכנס לתוך הרחבת המשפחה בלב שלם לגמרי, אבל אני לא בטוחה שאני רוצה להפטר ממנגנוני ההגנה שמאפשרים לי עכשיו לחיות את חיי עם משענת עצמית שמקנה לי בטחון, ואני מוצאת את עצמי במבוי סתום. מוכרת לכם התחושה הזו? אתם מוכנים לשתף אותי בחוויות שלכם בהקשר הזה ?
זוגי ואנוכי ביחד כבר 3 שנים. שנינו גרושים, אני עם שני ילדים והוא ללא ילדים. לאחרונה איחדנו את מגורינו, אנחנו חיים עכשיו בבית אחד עם שני ילדי, מערכות היחסים מצויינות, והאהבה פורחת. זוגי מעוניין בילד משותף, ואני בלחץ. מעבר לעובדה שהמודל שקיים אצלי בראש על גידול ילדים מושפע מהזוגיות הקודמת שלי (וזה היה רע), אני גם מרגישה היום שאחרי שעברתי משבר מאד גדול כשהתגרשתי והצלחתי לבנות את חיי לשלמים וטובים, מפחיד אותי להכנס שוב למערכת שיוצרת איחוד מלא. אני שמרתי עד היום (למרות הזוגיות הבאמת טובה) על עצמאות מלאה תוך תחושה של- אם אי פעם תגמר מערכת היחסים הזו אני על הרגליים, יש לי את העולם הפיזי השלם שלי ואני יכולה לחזור לחיות עם שני ילדי ולהצליח לדאוג לכל צרכינו מבלי לבנות הכל מחדש. אני מבינה שכנראה יושבת עלי טראומה מעברי שלא נותנת לי מנוח, והייתי רוצה מאד להכנס לתוך הרחבת המשפחה בלב שלם לגמרי, אבל אני לא בטוחה שאני רוצה להפטר ממנגנוני ההגנה שמאפשרים לי עכשיו לחיות את חיי עם משענת עצמית שמקנה לי בטחון, ואני מוצאת את עצמי במבוי סתום. מוכרת לכם התחושה הזו? אתם מוכנים לשתף אותי בחוויות שלכם בהקשר הזה ?
