ילדתי
מי לא היתה חולמת על לידה של 25 דקות? כן...גם אני, רק חבל שזה היה בקיסרי. ב 15.8.2006 ילדתי את בתי השנייה בקיסרי. הרופאים לא הותירו בידיי ברירה אלא ללדת בקיסרי משום שהיה חשד לשילייה נעוצה(הייתי במעקב חודש ימים לפני הלידה והכל נראה תקין אבל עדיין לא רצו לקחת סיכון). התאשפזתי יום לפני הלידה באסף הרופא. בבדיקה בערב הניתוח הרופא שבדק אותי אמר לי שאני לא חייבת ללדת בקיסרי ואולי כדאי לדבר עם רופא בכיר ויעץ לי לרדת לחדר יולדות בשבע בבוקר. הייתי מאושרת. בכל זאת זיק של תקוה ללידה רגילה....כמובן שרוב הלילה לא ישנתי. חשבתי על הניתוח, על לידה רגילה ולא ידעתי ממה אני פוחדת יותר. בחמש בבוקר העירו אותי לחוקן מקלחת וללבוש את חלוק הניתוח. בשבע, הסתובבתי ליד דלפק הקבלה וקראו לי לרדת לחדר יולדת. אמאלה איזה פחד. הייתי לבד. בעלי ואמי עדיין לא הגיעו (שלחו את הגדולה לגן).בחדר יולדות המתנתי לרופא בכיר. נכנסתי אליו לבדיקה עם בעלי שהגיע בינתיים. הוא בדק את הבטן ידנית לבצע הערכת משקל ובדק שוב את התיק. בלי היסוס הוא פסק שנמשיך עם הקיסרי כפי שנקבע. חיכיתי לניתוח 5 שעות. הייתי מוזמנת להיות השנייה באותו יום אבל נכנס באמצע ניתוח חרום. ההמתנה פשוט הזו שגעה אותי. בשעה 12:00 סוף סוף באו לקחת אותי לחדר הניתוח. נותחתי על ידי צוות בכיר בלבד בגלל החשד לשילייה נעוצה. המרדים המליץ על הרדמה כללית כדי שיוכל לעזור במקרה שהניתוח חו"ח יסתבך. הוא הפחיד אותי משום שביקש להזמין עוד 2 מנות דם נוספות לאלו שהיו בחדר הניתוח. בחדר הניתוח עד ההרדמה אולי עברה דקה והיא נראתה כמו נצח. כל אחד יודע את תפקידו ומבצע אותו על הצד הטוב ביותר. לפני ההרדמה אמרו לי שאם יצטרכו לכרות את הרחם לא יעירו אותי, אבל אני כבר ידעתי שהכל יהיה בסדר. בחדר התאוששות רק דבר אחד עניין אותי והוא השעה. רציתי לוודא שלא "ישנתי" יותר מדי שעות ושהכל בסדר. כשאמרו לי שהשעה היא רבע לאחת ידעתי שעברתי את הניתוח בשלום. שרף לי איזור החתך בטירוף (ועדיין שורף) והייתי מטושטשת. ההחלמה מהניתוח אינה קלה, אך היתה קלה יותר מהניתוח הקודם. נשארתי שבוע בבית החולים בגלל שעלה לי החום וזה נתן לי הזדמנות מצוינת להנות מהקטנה בלי הגדולה, למרות שהתגעגעתי ודאגתי לה בטירוף. חזרנו הביתה ואין כמו בבית!!!!
המלצתי למי שצריכה קיסרי לבצע אותו בהרדמה מלאה ולא אפידורלית. ההחלמה יותר מהירה. אני מקשרת את ההחלמה המהירה לסוג ההרדמה ולדמיון המודרך שלי לאחר הניתוח. כל הזמן דמיינתי שאני כבר קמה והולכת לתינוקת שלי וזה עזר.
מי שיולדת בקיסרי באסף הרופא: מאחלת לכן את הצוות המעולה שהיה אתי בחדר דוקטור בצר ודוקטור טובבין וכמובן את האחות אורה סופרין. צוות מעולה שאלוהים ישמור עליה ועל ידיהם. ולכל מי שנשארת בפורום: המשך הריון קל ולידה קלה והכי חשוב לצאת בשלום מחדר לידה ותינוק בריא. שמחתי להיות בפורום. עזרתי ונעזרתי בו. לא מבטיחה שלא אציץ בו שוב (קצת מורעלת עליו כמו כולם) ואם יש שאלות אשמח להשיב למיטב הבנתי ונסיוני.
מי לא היתה חולמת על לידה של 25 דקות? כן...גם אני, רק חבל שזה היה בקיסרי. ב 15.8.2006 ילדתי את בתי השנייה בקיסרי. הרופאים לא הותירו בידיי ברירה אלא ללדת בקיסרי משום שהיה חשד לשילייה נעוצה(הייתי במעקב חודש ימים לפני הלידה והכל נראה תקין אבל עדיין לא רצו לקחת סיכון). התאשפזתי יום לפני הלידה באסף הרופא. בבדיקה בערב הניתוח הרופא שבדק אותי אמר לי שאני לא חייבת ללדת בקיסרי ואולי כדאי לדבר עם רופא בכיר ויעץ לי לרדת לחדר יולדות בשבע בבוקר. הייתי מאושרת. בכל זאת זיק של תקוה ללידה רגילה....כמובן שרוב הלילה לא ישנתי. חשבתי על הניתוח, על לידה רגילה ולא ידעתי ממה אני פוחדת יותר. בחמש בבוקר העירו אותי לחוקן מקלחת וללבוש את חלוק הניתוח. בשבע, הסתובבתי ליד דלפק הקבלה וקראו לי לרדת לחדר יולדת. אמאלה איזה פחד. הייתי לבד. בעלי ואמי עדיין לא הגיעו (שלחו את הגדולה לגן).בחדר יולדות המתנתי לרופא בכיר. נכנסתי אליו לבדיקה עם בעלי שהגיע בינתיים. הוא בדק את הבטן ידנית לבצע הערכת משקל ובדק שוב את התיק. בלי היסוס הוא פסק שנמשיך עם הקיסרי כפי שנקבע. חיכיתי לניתוח 5 שעות. הייתי מוזמנת להיות השנייה באותו יום אבל נכנס באמצע ניתוח חרום. ההמתנה פשוט הזו שגעה אותי. בשעה 12:00 סוף סוף באו לקחת אותי לחדר הניתוח. נותחתי על ידי צוות בכיר בלבד בגלל החשד לשילייה נעוצה. המרדים המליץ על הרדמה כללית כדי שיוכל לעזור במקרה שהניתוח חו"ח יסתבך. הוא הפחיד אותי משום שביקש להזמין עוד 2 מנות דם נוספות לאלו שהיו בחדר הניתוח. בחדר הניתוח עד ההרדמה אולי עברה דקה והיא נראתה כמו נצח. כל אחד יודע את תפקידו ומבצע אותו על הצד הטוב ביותר. לפני ההרדמה אמרו לי שאם יצטרכו לכרות את הרחם לא יעירו אותי, אבל אני כבר ידעתי שהכל יהיה בסדר. בחדר התאוששות רק דבר אחד עניין אותי והוא השעה. רציתי לוודא שלא "ישנתי" יותר מדי שעות ושהכל בסדר. כשאמרו לי שהשעה היא רבע לאחת ידעתי שעברתי את הניתוח בשלום. שרף לי איזור החתך בטירוף (ועדיין שורף) והייתי מטושטשת. ההחלמה מהניתוח אינה קלה, אך היתה קלה יותר מהניתוח הקודם. נשארתי שבוע בבית החולים בגלל שעלה לי החום וזה נתן לי הזדמנות מצוינת להנות מהקטנה בלי הגדולה, למרות שהתגעגעתי ודאגתי לה בטירוף. חזרנו הביתה ואין כמו בבית!!!!
