ילדים בכורים וילדים חדשים

hell cen be fun

New member
ילדים בכורים וילדים חדשים

אז נושא שעלה אתמול בין השורות עם הגדולה:

אני החלטתי לא לעשות מזה סיפור גדול. לא להרעיף עליה מתנות וכו' יותר מכרגיל להמשיך לטייל איתה וללכת לפעילויות צהריים רגילות..
היא מאוד אוהבת את הבטן, נוגעת, שרה לה שירים מחבקת מנשקת, שואלת כל הזמן מתי היא תצא, איך היא נכנסה לשם, מה יש לה שם? (מה, אין לה בגדים?).
אבל, ההתנהגות שלה לאחרונה מזכירה לי נערה מתבגרת, (טריקת דלתות ומענה מחוצף? מישהו?) אני לא עוברת על ההתנהגות כמובן בשתיקה, אבל נראה לי שזה מגיע גם ממקום של חשש מהמקום שלה בבית? מהתינוקת החדשה? ממה יהיה כשתהיה עוד ילדה חוץ ממנה בבית?
היא גם אמרה לי היום משהו לא ברור על התינוקת החדשה כששמתי אותה להירגע קצת בכיסא ולחשוב על ההתנהגות שלה (אני לא אוהבת את המושג עונש או 'נוטי צ'ייר'..)
יש פה מישהי עם ניסיון בעניין?
 

savvysunflower

New member
נראה לי שזה די קלאסי...

ולא משהו שניתן--או שצריך--למנוע. היא מרגישה את השינוי, היא יודעת שמעמדה כמלכת הבית הולכת להתערער, והתגובה שלה לתחושה הזו של חוסר שליטה, היא לשלוט כמה שיותר על הדברים שהיא יכולה לשלוט בהם. כמו כן יש את העניין של לנסות אותך, לראות אם זה באמת נכון שאת אוהבת אותה כמו שאהבת לפני הבטן, והאם תאהבי אותה גם אחרי שהתינוקת תגיע (אתם יודעים שזאת בת או סתם משערים? ככה אני ניחשתי...
).

הגישה שלי היא לנסות כמה שיותר לקבל את הרגשות, ולעודד אותה לדבר עליהן ולבטא אותן, מבלי לקבל את ההתנהגות. ממליצה בחום רב על הספר "אחים ללא יריבות" (ואם כבר, "איך לדבר כדי שילדים יקשיבו ולהקשיב כדי שילדים ידברו", של אותן מחברות), הספר ממש מסביר את הדברים, עוזר להבין את התחושות של האחים אחד כלפי השני ונותן הרבה כלים להתמודדות.
 

hell cen be fun

New member
ניחשת? יפה! אני לא


יודעים שזו בת..
אחרי המי שפיר שזיהו כרומוזומים של בת הסקירת מערכות שהראו איברי מין תקינים של בת אין לנו כבר הפתעות


אז יכול להיות שמה שערער אותה היום הוא שלקחתי ממנה את השליטה? (בחרתי לה בגדים אחרי שהזמן שלה לבחור נגמר ואחרי שהבהרתי לה שאם אני בוחרת אי אפשר להחליף.)

טוב לראות את זה מבחוץ. זה נותן לי פרספקטיבה שונה
 

savvysunflower

New member
תחשבי על זה

בחבורה שלנו לא יודעים ליצור ילדים משני המינים... זה או בנות או בנים! (והרבה מהם, במקרה שלי!
|כסל
) איזה כיף, שוב פעם יצאת בזול עם עניין הברית...
(אני זוכרת שהיית בברית של דגם א' ואמרת 'מזל שיש לי בת!!!' אבל הברית שלו הייתה קשה מהרגיל...
)

אין כמו אחות! איזה כיף לקטנטושה!

כן, יכול להיות, אבל אין מה לעשות, צריך להתלבש מתישהו... טוב שאת בדרך כלל נותנת לה לבחור. תני לה כמה שיותר שליטה בגדר הסביר. וגם לגבי האחות החדשה--תני להרגיש בעניינים, שמעריכים אותה כאחות גדולה ואיזה כיף לתינוקת שתהיה לה אחות כזו. אני חופרת לדגם א' על זה כל הזמן, איך שהוא האח הגדול המקסים והעוזר ואיזה כיף שלדגמים ב' וג' יש אח כזה. ומוצאת כל הזדמנות אפשרית לתת לו תפקיד בטיפול באחים שלו--מבקשת שיביא מגבונים כשאני מחליפה טיטול, שיבוא "לעזור" לי לקלח את התינוק, לבחור לו בגדים וכו'. לאחרונה דגם ב' ממש משחק עם דגם ג' אז גם לו התחלתי לחפור...
 
אין ממש תירוץ, הייתי מאוהבת בבתי הבכורה

ולא האמנתי שאפשר לאהוב ככה בן.

בקשר לבתך הבכורה, לפי החישובים שלי היא כמעט בת 4, וזה גיל שיש לו הרבה במשותף עם גיל שנתיים... אז יכול להיות שגם אם לא היתה לה אחות בבטן של אימא היא היתה מתנהגת ככה.

השנקל שלי הוא כמה שפחות לתת לה לראות שמקפיץ אותך שהיא מדברת על האחות הקטנה, כדי שזה לא יהפוך לקלף, וכמה שיותר לשדר לה שאת סומכת עליה שתדע להתמודד עם השינוי במשפחה. לבקש עזרה גם עכשיו (להביא לך כוס מים או משהו מהמקרר, לכסות אותך בשמיכה, לעשות לך מסז' ברגליים
) וכמובן גם אחרי הלידה (תתפלאי לראות שהיא באמת תוכל לעזור לך, בין אם בלהביא דברים ובין אם לשעשע את התינוקת שהתעוררה בדיוק כשאת באמצע משהו).
 

hell cen be fun

New member
אז אתמול הזזנו לה רהיטים בחדר

לפי בקשתה ולאן שהיא רצתה...
היה נחמד, היא הרגישה אחראית על החדר שלה, עשתה מקום ל"תינוקות שלה" (שתי בובות פרווה)...

יהיה טוב!
 

savvysunflower

New member
חחח, זה היה הרבה פחות חסר טקט ממה שזה נראה!

אל תדאגי
כולנו יצאנו מהברית הזו קצת בטראומה נראה לי...
 

hell cen be fun

New member
להזכירך את בעלי...

הוא מבחינתו סוגר את הבסטה ב2 בנות.
אא"כ הבן יגיע בגיל שבועיים.
 

savvysunflower

New member
טוב, ממרומי 3 בריתות ו-6 ניתוחים אחרים


(ובדיקות דם... ודלקות אוזניים...) אני יכולה להגיד שהברית באמת לא כזאת נוראית בדרך כלל. בברית הראשונה היה פשוט הרבה דימום (תופעה יחסית נדירה) והמוהל היה קצת אנטיפת ולא ידע איך להסביר ולהרגיע שני הורים טריים צעירים וקלולסים שנולד להם תינוק בהפתעה בשבוע 37... הוא פשוט היה צריך לטפל בדימום, ודגם א' רצה ידיים כבר והוא צרח וצרח וצרח ולא הבנתי למה לא נותנים לי אותו


בבריתות הבאות לקחנו מוהל אחר, מאד מנוסה ועם הרבה יותר רגישות, ובבריתות האלה אפילו לא הרגשתי צורך להחזיק ולהניק אותם אחרי, הם נרגעו כל כך מהר בידיים האוהבות של המוהל...

דלקת אוזניים זה פי אלף יותר נורא. אבל בואו לא נדבר על זה
 

אדווה ת

New member
ממליצה על "אחים ללא יריבות"

צלצל לי פעמון מה שכתבת, הם מציעים לא לקבע אחים בתפקידים אפילו אם זה מתוך מחמאות ואהבה. שהילד הגדול לא ירגיש שהוא מוכרח תמיד להיות הטוב והאחראי כי זה יכול אחר כך להימשך לכל החיים. בקיצור אני יודעת שמה שאני כותבת נשמע כמו איזה קלישאה טפשית אבל בספר מסבירים את זה ממש יפה.
 

savvysunflower

New member
המלצתי על הספר בהודעה הראשונה שלי


ואני חסידה גדולה של שיטת "איך להקשיב".

זה בלתי אפשרי להציג את כל הפנים של ההורות שלי על פני הודעה אחת... אבל בקיצור, אל תדאגי. לשני האחים הגדולים (שהם לא כאלה גדולים... שלוש וחצי ושנתיים וחצי) אני נותנת להיות הקטנים והחסר אחראיים כשהם צריכים. (ושניהם מאד "פלפלים" וממש מתנגדים לקבל הגדרות...) ואני אף פעם לא מכריחה אותם לעזור. אני מבקשת ומשבחת אותם כשהם עוזרים, ומתעלמת כשהם לא עוזרים. כשהם מרביצים/מכאיבים אחד לשני או דוחפים את התינוק (שלא מזמן למד לזחול וכרגע משגע אותם כי הוא בא ותופס ומפרק את המשחקים שלהם...) אני מעמידה אותם במקומם אבל לא עושה להם מצפון. פשוט מוציאה אותם מהסיטואציה ומסבירה שאנחנו לא מכאיבים אחד לשני. (עם הגדול אני גם דורשת שיסביר לי מה הוא עשה לא בסדר וילך לבקש סליחה.) זה לא בקטע של "איך יכולת, הרי אתה הילד האחראי..." אלא בקטע של "זה בסדר לכעוס ולהתעצבן אבל זה לא בסדר להרביץ".

ה"חפירה" שלי היא פחות "איזה כיף לאחים שלך שיש להם אח כזה עוזר ואחראי" ויותר "איזה כיף להם שיש להם אח כמוך", וכרגע הדוגמאות שיש לי זה בעיקר על כך שהם עוזרים, משחקים יפה ביחד, נחמדים ואוהבים אחד לשני ומרגיעים אחד את השני. עם הגדול אני גם יכולה להגיד שהוא חכם וממציא משחקים מעניינים לדגם ב', ובקיצור למנות את כל נקודות החוזק שלו שמתייחסות ליחסים עם האחים.
 

אדווה ת

New member
נשמע נהדר


האמת שגם די הרגשתי לא נוח עם זה שכתבתי מין הודעה קצרה כזו וכאילו שיפוטית (שלא הכי קשורה לשרשור)... שמחה שלא לקחת את זה ככה. לי עוד נשאר ללמוד את כל הרזים האלו כי בינתיים אני רק עם אחת בחוץ ואחד בפנים
אבל היא כבר בהחלט רוצה להרביץ לתינוקות כל הזמן בתור הכנה


תודה על התשובה נקווה ללמוד מזה...
 

savvysunflower

New member
אבל הכי הכי חשוב לדעת, בעיני

זה שאף אחד לא מושלם
וכל הורה יש לו את הקריזות שלו
וכל הורה יורד לרמות של צרחות ואיומים לפעמים
ולפעמים זה פוגע בילדים ולפעמים דווקא בונה אותם דרך התמודדות עם אתגר, אבל כל עוד זה אחוז קטן יחסית מהזמן--זה לא משפיע כל כך
ואלה החיים,
והמחקרים מראים שרוב הזמן, הורה שאיכפת לו מספיק בשביל לקרוא וללמוד על הורות ולהשתדל ליישם--לא משנה מה השיטה וכמה הוא מצליח--הוא הורה טוב.

אז צריך גם לקבל את זה שלפעמים אנחנו עושים טעויות. גם מזה, ומהעובדה שאנחנו יכולים להגיד לילדים שלנו "סליחה, טעיתי"--הילדים יכולים ללמוד הרבה.

אני מוסיפה את זה כי אני ממש לא רואה את עצמי כאמא למופת, והצחיק אותי שאני ככה רושמת כאלה חוכמות ותובנות ואני עדיין כל כך רחוקה מהאמא שהייתי רוצה להיות. אבל זה חלק מהעניין, שאני אף פעם לא אהיה היא. הילדים צריכים אותי, לא איזו אמא מושלמת בחלומות שלי, ואני צריכה להשלים עם זה ולהיות אני ולהרגיש טוב עם מה שאני. גם האהבה העצמית והחמלה העצמית הזאת (במובן של compassion ולא של רחמים) היא חשובה מאד לבריאות הנפשית שלי ומהווה דוגמה חשובה לילדים. אז רציתי לשתף אותך.


עכשיו בקשר להודעה הקודמת--הרעיון המרכזי של ה"חפירות" שלי, הוא להראות לילד שהוא נחוץ. לא מספיק להרגיש שאוהבים אותך, צריך גם להרגיש שהעולם זקוק לך. עם ילד קטן שהוא תכל'ס יותר עול מאשר ישות שתורמת, צריך ממש לחפש את הדברים שהוא עושה שתורמים לאוהבים שלו ולעולם. זה חלק מהתסכול של הגיל הזה, שהם מתחילים להיות מודעים לכמה הם קטנים וחסרי אונים, וצריך לתת להם תחושה של שליטה. אז לאור שני הדברים האלה, לדעתי עם אח גדול, אפשר לחפש הזדמנויות לתת לו לתרום, ואז להלל ולשבח אותו על זה ולהדגיש לו כמה הוא "יכול". אצל דגם א' אני רואה שזה באמת ממלא אותו וגורם לו להרגיש טוב עם עצמו, ב"ה.
 
למעלה