ייעוץ פסיכולוגי בנושא נתק תקופתי של הורה וילד

[תיפלץ]

ייעוץ פסיכולוגי בנושא נתק תקופתי של הורה וילד

שלום רב לכל החברים בפורום. אני מחפשת לקבל ייעוץ פסיכולוגי לסיטואציה קצת מורכבת. אשמח מאוד לקבל הכוונה. אני בת 29 ואמא ל-2 ילדים. אחד בן 3 והשני בן 9 חודשים. אני ובעלי גרים מזה 12 שנים בארצות הברית ושם גם נולדו הילדים. לפני חצי שנה בעלי שאינו שוהה חוקי בארצות הברית נתפס ע"י רשויות ההגירה ונכנס לכלא ל-7 חודשים. בתחילת החודש הקרוב מסתיימים להם 7 חודשים והוא ישלח לארץ לבית הוריו (זמני). בתקופה שבה שהה בכלא החלטנו שאת הילד הקטן אני אביא כיוון שבגיל שלו אינו זוכר דברים לעומק ואת הילד הגדול לא הבאתי איתי לעולם. כלומר,הילד בן ה-3 ואביו לא התראו מזה חצי שנה.(חשוב לציין שהיחסים בניהם מאוד קרובים והילד מאוד קשור לאבא שלו). לילד הסברנו שאבא שלו נמצא בישראל אצל סבא וסבתא. בתחילת החודש בעלי חוזר לארץ ואיתו אני שולחת את הילד הגדול לישראל. מבחינתי, עליי לסיים את התואר שלי בארצות הברית ואחזור מיד לארץ עם תום הסידורים האחרונים שיש לי פה. (פרק זמן של כמה חודשים) הילד הקטן נשאר איתי אבל הילד הגדול נוסע עם אבא שלו. הייתי רוצה לקבל ייעוץ ותשובות לכמה שאלות: 1.האם פעלנו נכון עד כה? 2.איזה צעדים יש לינקוט ע"מ שהטראומה הזו לא תזיק לילד? 3.איך מסבירים לילד בן 3 את כל זה? ומה צריך להסביר? מה לספר ומה לא? 4.האם אחת מההחלטות שאנחנו עומדים לקבל (הנתק ממני) שגויות? 5.האם המצב רגיש במיוחד ודורש טיפול פסיכולוגי מקצועי מעבר להורות טובה? המון המון המון תודה לכל מי שיענה ויעזור. שיהיה לכולכם שבוע טוב ושוב תודה. יעל

 

[ראליסט מושבע]

ת -לדעתי פעלתם נכון לגבי הבן הגדול,בכך שחסכתם

ממנו את המוזרות החוויתית מהסביבה "הייחודית" בכלא,שבוודאי היתה משאירה בו משקעים. עליכם להמשיך עם "הסיפור" לגבי העדרותו של בעלך,שיש בו הגיון צרוף.החשוב ביותר הוא לדאוג באופן רציני ועמוק,שכל הסובבים אתכם בארץ ישמרו על הסיפור כאמת,ושאיש לא יעיז לגלות את האמת לילדכם !! חשוב ביותר שהדבר לא יחשף ולא יתגלה למשך שנים.בעלך צריך לבנות יחד איתך "סיפור המשך" הגיוני ולא מוגזם,לגבי מעשיו בארץ בתקופת העדרותו מהבית.לילדכם,עליכם לדבר בצורה סיפורית באופן טבעי.תמצאו סיפור מהספרות לילדים או סיפור דומה מסרט או מקרה אמיתי,ותשלבו את הכל יחד.גם אל תגזימו בהטענתו בהסברים,כדאי לעשות זאת מינורית,על פי בקשתו של הילד,במידה וישאל וירצה הסברים,או חזרה שוב ושוב על אותו סיפור בנועם על ידכם(כמו שילדים נקשרים לסיפור מספר או פנטזיה ורוצים לחוות שוב ושוב את החוויה).במידה ותהיו טבעיים עימו,תספרו זאת פעם אחת באווירה נעימה ומשפחתית,מאוד יתכן שילדכם ישתלב טבעית עם הדברים.אך אל תזמו יתר על המידה "לפמפם" את מה שהיה כאילו. כשיגדל בנכם ,יתבגר ויבשיל,אז אולי בגיל אחר,תשקלו אם יש מקום לספר את הסיפור האמיתי או לא,ע"פ שיקול דעתכם באותו זמן. בכל מקרה,הייתי ממליץ לכם להתייעץ עם איש מקצוע (פסיכולוג) באיזו דרך לנהוג במקרה שהסיפור האמיתי יתגלה לבנכם במיקרה או שלא במיקרה,כך שתהיה לכם ערכת "הצלה" איך לנהוג במצב קריטי,כך שלא יווצר משבר אמון ביניכם לבינו.

 

[גרא.]

תיפלץ,להבנתי יש כמה טעויות בהחלטות שקבלתם.

נתחיל בעצם העובדה שבעלך היה שב"ח,נתפס וגורש בארה"ב כך שלא יכול להגיע לשם שוב.והיה למשל אם את תרצי להמשיך את לימודייך לעוד תואר בארה"ב,שוב לא תוכלו להיות יחד.העובדה שלקחת רק את הילד הצעיר בן השלוש לביקור בבית הכלא,ללא אחיו הבכור,יצרה איזה שהוא מערך שקרי,שכן היה עלייך להסביר לגדול להיכן את והצעיר נוסעים מדי פעם.מעבר לכך,לא כתבת אם במהלך התקופה היה קשר כלשהוא בן האב הכלוא שהיה כביכול עם הסבא והסבתא,שלבטח שתפו פעולה,האם היה קשר טלפוני לפחות? ובו גם האב עצמו נאלץ להכנס למערך השקרי שבניתם.יש בוודאי צורך לספר לילד בן השלוש כמה שיותר מוקדם ,אם הוא באמת לא הבין מה שקורה.את האמת במלואה.לאו דווקא בגוף ראשון ושני,אלא באמצעות שמוש בביבליוטראפיה,כלומר לקרוא לו ספור שבו אביו של גבור הספור נכנס לכלא,וזה לא חייב להיות בגלל שהיה שב"ח.והילד לא ידע על כך.עד שזה נאמר לו.הדרך שבה גבור הספור מתמודד עם האמת,מהווה מודל לחיקוי והזדהות איתו,והתגובות שלו עוזרות להוביל אליו את האמת שלו.שאבא היה בבית סוהר.יהיו לו המון שאלות,מה זה,למה זה,למה אבא לא אמר לי, למה את אמא לא אמרת..ועל זה יש להשיב במלוא הכנות.שיחה כזו חייבת להיות בנוכחות שני ההורים.ספור כזה או דומה לו אפשר לחפש בכתביו של פרופ' אדיר כהן שהתמחה בתחום במיוחד באנטלוגיה "להפליג עם כוכב" (2 כרכים).אם אין,גם לא בחנויות הספרים,אפשר פשוט להיות יצירתי יותר,ולכתוב ספור כזה אחרי מחשבה רבה. מה שחשוב להעביר לילד,שהוא אינו אשם בכל דרך שהיא במה שקרה.שכן הוא יכול לחשוב כך,ולתרגם את לידת אחיו הקטן כעונש על כך שהוא היה ילד רע.ואז אתם הבאתם ילד חדש.אין ספק,שאת ובעלך עברתם טראומה, אבל לא בהכרח היא תגרם גם לילד,בגלל מימד הזמן שעבר.בכל מקרה,אין ספק ששיחת הסבר לילד תביא לתגובה רגשית שלו,בכי,כעס,אולי גם אלימות פיזית כנגד מי מכם.לכן בזמן השיחה יש לתת לילד אפשרות לבטא את רגשותיו במיידי בהתנהגות,ובעבודת יצירה,בעיקר ציור שהוא גם עוזר לפרק מתחים,גם מאפשר להבין את רגשותיו.לגבי טיפול.יש לעקוב אחרי תגובותיו של הילד,באם תתחיל רגרסיה משמעותית בהתנהגויותיו,ורגשותיו כגון,חרה להרטבה/בריחת קקי אם היה גמול,מציצת אצבע,גמגום בדיבור,התרחקות,הסתגרות,אלימות שיכולה\ לבוא לידי ביטוי בפעוטון,וכלפי אחיו הקטן,יש מקום להתייעץ עם פסיכולוג במכון להתפתחות הילד,דרך קופ"ת שלכם. רק לזכור,שזה יכול לפרוץ גם בגלל קנאה צפוייה ,וכנראה גם קיימת באחיו התינוק.לבסוף,עיתוי השיחה איתו צריך להעשות בחוכמה.והמועד הוא כאשר ישנה תחושה שהוא מספיק בוגר,נבון ושולט בשפה בכדי שיוכל להבין את מה שיסופר לו.