ייעוץ מהפסיכולוגים והפסיכולוגיות שכאן

mikeyy

New member
ייעוץ מהפסיכולוגים והפסיכולוגיות שכאן../images/Emo13.gif

לא הרבה מכירים אותי כאן אז אני פשוט אספר קצת על עצמי. אני בן 19, התחלתי ללמוד לפני שנה באוניברסיטה הפתוחה לתואר ראשון בפסיכולוגיה. כרגע אני חייל ועוד לא יודע אם באמת אוכל להמשיך את הלימודים בזמן הצבא או לחילופין עוד לא יודע אם גם אשאר בצבא. עכשיו, הייתה לי התלבטות בנושא מה אני רוצה לעשות אחרי הצבא ובחיים בכלל. התחלתי ללמוד בפתוחה פשוט כי לא ראיתי סיבה לדחות את הלימודים והמטרה היא מטרה תואר שני בפסיכולוגיה קלינית של הילד או חינוכית או ייעוץ חינוכי. עכשיו, חשבתי, בלי קשר לצבא, שאולי כדאי שאעשה רק את הקורסים הרלוונטים לתוכנית הלימודים של עו"ס ואלמד לתואר ראשון בתחום הזה. חבל שאין את זה בפתוחה אגב כי כך לא הייתה לי בעיה... בקיצור, ההתלבטות היא אם להשאר ללמוד ולסיים את התואר הראשון בפסיכולוגיה [= בזמן הצבא] או לבחור תחילה בתחום העבודה הסוציאלית ולעשות תואר בזה. ההתלבטות היא בגלל שזה לא משהו שאני רוצה להשאר בו. כלומר, אני רוצה לעסוק בעו"ס רק בהתחלה כיוון שעם תואר ראשון בתחום הזה רשאים לעבוד ולכן בזמן זה עובדים במשהו שאוהבים, יש משכורת, ונכון שהיא לא כזאת גבוהה אבל עולה בהדרגה + צוברים רקע טיפולי וניסיון. [ואפשר להיות קב"ן בצבא
]. כפי שאמרתי, המטרה שלי היא תואר שני. תואר שני בפסיכולוגיה קלינית ילד/חינוכית או ייעוץ חינוכי. לתואר השני אצטרך לא הרבה השלמות. גג שנה-שנה וחצי. לעומת זאת, אם אעשה תואר ראשון בפסיכולוגיה - לא אוכל לעבוד ישר. אצטרך לחכות לתואר השני... מצד X - יש לי צבא, ואפשר להיות בסוף הצבא עם יותר מחצי תואר כבר... מה אתם אומרים / אומרות
ומבוקשת, אשמח גם לשמוע את דעתך- זכור לי שהתחלת ללמוד עו"ס אבל הבנת שזה לא מתאים לך...
אגב, שכחתי לציין שתחום העבודה הסוציאלית שקשורה למשרדי רווחה, עיריה וכו' זה לא מה שמושך אותי, אלא תחום של ילדים ונוער, נוער בסיכון וכו', יותר תחום הטיפולי מן הסתם. [= תנקיו, מייק.
 
העניין הוא שגם עם תואר ראשון בע"ס

אתה לא יכול לטפל. אתה צריך לעשות תואר שני בעבודה סוציאלית קלינית. אם אתה יודע שאתה מסוגל לעשות תואר ראשון עם ציונים טובים, ואז תעבור את משוכת המתא"ם - אז זה עדיף לדעתי. גם אני חושבת שעדיף לא למהר להיות מטפל. זה לא עבודה קלה. אם אתה מתכוון ממילא לעשות השלמות. ממילא לא תטפל במובן של טיפול קליני, וכן תצטרך לעבוד מול רשויות גם מטעם אירגונים או בתי חולים. את הנסיון כדאי שתצבור בהתנדבויות או עבודות בשכר בתור מדריך במקומות שאליהם אתה שואף, כפנימיות לנוער בסיכון, בתי חולים לילדים ונוער וכאלה. אני חושבת שאם ממילא אתה רוצה להיות מטפל - המחסום היחיד יכול להיות הקבלה לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית ואז שווה לעשות הסבה לעו"ס קליני. יעיינו השלמות ותואר שני. וגם להיות עו"ס עם קליניקה זה הרבה יותר קשה מלהיות פסיכולוג עם קליניקה. האמת שאישית אני לא הייתי מעדיפה לראות ילדים מטפלים בי... בני 23 או משהו כזה. ולא ראיתי כאלה במקומות שבהם הייתי.
 

mikeyy

New member
הי..

תודה רבה על ההתיחסות.
הייתי רוצה לציין כמה דברים למה שכתבת: 1. ידוע לי שאינני יכול להיות מטפל 'פסיכולוגי' קליני בתור עו"ס, ועוד עם תואר ראשון. ברור. לא אמרתי זאת! אמרתי שאני מעוניין להתחיל עם זה מהבחינה של עבודה סוציאלית טהורה, לא טיפול קליניקה וכאלה. וכפי שציינתי - זאת רק להתחלה...לא להרבה זמן. תואר שני בפסיכולוגיה חינוכית או בייעוץ חינוכי - יהיו. מתישהו. 2. יש דבר כזה בתי חולים לילדים ונוער? 3. "האמת שאישית אני לא הייתי מעדיפה לראות ילדים מטפלים בי" ? מה?...XD אני לא רוצה להיות פסיכולוג/עו"ס קליני... כתבתי, אך ורק חינוכית/קלינית של הילד = כלומר לעסוק בילדים ונוער..
4. זה בדיוק העניין. המתא"ם, אלפי ההמלצות, הראיונות, בכלל התחרותיות, מיליוני האנשים שמנסים להתקבל, ובגלל זה - שנים שלוקח עד שמתקבלים. מה לעשות בינתיים? בגלל זה חשבתי על עו"ס. בינתיים ניתן לעבוד בתחום, אמנם לא פסיכולוגיה אבל קרוב. בוגרי תואר ראשון בפסיכולוגיה לעומת זאת, יכולים לעבוד רק בחברות כוח-אדם, חברות השמה, לא משהו קרוב כ"כ למי שרוצה ללמוד מגמה טיפולית, אלא אירגונית וכו'...
 
3.

בתור ילדה-נערה בעברי, כשנזקקתי לכזה טיפול, אני שמחה ושמחתי שלא מטפלים בי ילדים... אני חושבת שלטיפול דרוש יותר מרק ידע אקדמי... ושמידה מסויימת של צניעות עוזרת במקרים כאלה. תגיע כמתנדב למשל - ותראה קודם כל מול מה אתה עומד. הרבה פעמים זה דברים קשים משתארת, או שהם מעוררים בך תחושות קשות משחשבת שיתעוררו - עם זה תתחיל לנסות להתמודד. 4. בכלל לא נכון... כשהייתי בבתי חולים וכו'... תלמידי פסיכולוגיה עבדו בשכר מלא כמדריכים (וההמלצות מעבודה כזאת בהחלט נחשבות בשביל קלינית, מה גם שיש מדריכים שחזרו להתמחות כקלינים).
 

mikeyy

New member
אז ככה

3. אם מתחילים ללמוד בגיל 20, גיל 23 מסיימים. גיל 23 זה ילד? ושוב, העו"ס זה להתחלה וידוע לי שבתור עו"ס לא אוכל להיות מטפל. כך שנושא הגיל כבר לא ממש קשור... לגבי ההתנדבות - סבבה, קודם נראה מה קורה עם הצבא
4. לא ידעתי על זה. תודה שהארת את עיניי בנושא.
 
ועוד 4

4. נכון.. ואז עדיף במקום ללמוד עו"ס, ללמוד פסיכולוגיה ולעשות הסבה לעו"ס במקרה ולא תתקבל. כי כמו שאני רואה אתה מכוון לקליניקה וטיפול... ובמקרה זה, זה יותר רלוונטי רק לתואר השני - הקליני.. עבודה שאפשר לעשות עם תואר ראשון בפסיכ' למשל עם נוער בסיכון כפי שאתה רוצה : http://www.shatil.org.il/site/modaot-result.asp?AdID=37655
 
לא מדויק בכלל

אפשר לטפל במסגרות שונות עם תואר ראשון בעבודה סוציאלית. למעשה, רוב העו"סים מחזיקים בתואר ראשון. גם במסגרות כמו "אנוש" עובדים עוס"ים עם תואר ראשון. הטיפול הוא משולב עם פגישות עם פסיכאטר, או פסיכולוג. עובדי רווחה של העיריות השונות הם עו"סים עם תואר ראשון. תואר שני בעבודה סוציאלית הוא לא מצרך מבוקש ומאפשר להתקדם בתחום מבחינת תפקידים והתמחויות. אבל, התואר הראשון מאפשר לעסוק בתחום לכל דבר ועניין. תפקיד העובד הסוציאלי הוא לבדוק ולשפר את מצבו הסוציאלי של המטופל וזה מערב שיחות אישיות.
 
למעלה