יחסי מין בין מטפל למטופלת?
- פותח הנושא sense9
- פורסם בתאריך
.png)
uzi2
Active member
מאוד צורם לי שלעצומות יכולה להיות השפעה על הפרקליטות. ללא קשר עם השאלה של מטרת העצומה הספציפית הזאת.
כמה מילים על מושג האונס. ההגדרה של אונס כוללת כפיית מין אך לא בהכרח כפייה באלימות פיזית. הוכר בעבר שגם בוס שמנצל את יחסי המרות שלו וגורם לעובדת שלו לשכב עימו בגלל שהיא חוששת לקריירה שלה - יחשב כאונס. מהצד המשפטי, יש לטעמי נסיון במקרה הנדון, להרחיב את מושג האונס גם אל מעבר לזה, מעבר להגדרה המשפטית (שממילא צריכה להתעדכן על ידי הכנסת, והיא מאוד מיושנת).
הדעה האישית שלי, היא שיש בעיה כללית בחוק, והיא שבתחומים בהם יש רציפות של חומרות מעשה, אין רציפות בהגדרות העבירה, ולכן אין רציפות בעונש.
אז כרגע יש מאבק, לעשות את הסוויץ' בכתב האישום, שבעולם שאני רואה כמתוקן, בכלל לא היה צריך להיות קיים. (חוסר הרצף בחומרת הגדרת העבירה).
יש רצף מוחלט של מצבי ביניים בין קיום יחסי מין בבחירה ובהסכמה בין שני אוהבים, ובין אונס קשה וברוטלי, אבל אין רצף בחוק, ולכן תמיד יהיה מצב של "כחוט השערה" בין עונש קל, או העדר עונש, ובין עונש כבד. זהו לא מצב טוב. זו גם הסיבה מדוע אני מתנגד לעונשי מינימום ותומך בעונשי מוצא.
לגבי יובל כרמי, יש לי את הדעות שלי, והן על סמך מה שנחשף עד כה בתקשורת, אבל אני לא מאמין במשפטי שדה, ולכן לא אחרוץ דין. האישומים חמורים, והם בייחוד בקטגוריה של "קיום יחסי מין בהונאה, לאורך תקופה". אין ללמוד מהמונח הזה על השאלה אם זה יותר או פחות חמור מאונס.
באופן כללי יותר, בלי קשר לכך שאונס הוא מעשה חמור, וגם קיום יחסי מין בהונאה, הפוסט טראומה של הנאנסות מוקצנת הרבה פעמים דווקא על ידי החברה שמסביב, שמתוך כוונות טובות תורמת לחיזוק תווית הקורבן אצל הנאנסת. בייחוד באותם מקרים בהם היה ארוע חד פעמי.
אין בכך כדי להקטין את חומרת המעשה, או כדי להגן על האנסים. אבל לאופן שבו החברה מתייחסת לדברים יש השפעה עצומה על הנזקים הנפשיים.
מישהי שהכרתי שעברה התעללות בילדותה על ידי הוריה, אמרה לי פעם שחשוב לה לסלוח למתעללים, ולא עבורם, אלא כדי שתוכל להניח את הארועים בעבר, ולא כל חייה להמשיך להתחשבן עם הארועים האלו.
למזלה, היא לא נשאה עימה תווית חברתית של קורבן (וגם לא של אשמה), ולכן השיקום שלה מהפוסט-טראומה - מצוין (אם כי עדיין יש דרך לעשות).
כמה מילים על מושג האונס. ההגדרה של אונס כוללת כפיית מין אך לא בהכרח כפייה באלימות פיזית. הוכר בעבר שגם בוס שמנצל את יחסי המרות שלו וגורם לעובדת שלו לשכב עימו בגלל שהיא חוששת לקריירה שלה - יחשב כאונס. מהצד המשפטי, יש לטעמי נסיון במקרה הנדון, להרחיב את מושג האונס גם אל מעבר לזה, מעבר להגדרה המשפטית (שממילא צריכה להתעדכן על ידי הכנסת, והיא מאוד מיושנת).
הדעה האישית שלי, היא שיש בעיה כללית בחוק, והיא שבתחומים בהם יש רציפות של חומרות מעשה, אין רציפות בהגדרות העבירה, ולכן אין רציפות בעונש.
אז כרגע יש מאבק, לעשות את הסוויץ' בכתב האישום, שבעולם שאני רואה כמתוקן, בכלל לא היה צריך להיות קיים. (חוסר הרצף בחומרת הגדרת העבירה).
יש רצף מוחלט של מצבי ביניים בין קיום יחסי מין בבחירה ובהסכמה בין שני אוהבים, ובין אונס קשה וברוטלי, אבל אין רצף בחוק, ולכן תמיד יהיה מצב של "כחוט השערה" בין עונש קל, או העדר עונש, ובין עונש כבד. זהו לא מצב טוב. זו גם הסיבה מדוע אני מתנגד לעונשי מינימום ותומך בעונשי מוצא.
לגבי יובל כרמי, יש לי את הדעות שלי, והן על סמך מה שנחשף עד כה בתקשורת, אבל אני לא מאמין במשפטי שדה, ולכן לא אחרוץ דין. האישומים חמורים, והם בייחוד בקטגוריה של "קיום יחסי מין בהונאה, לאורך תקופה". אין ללמוד מהמונח הזה על השאלה אם זה יותר או פחות חמור מאונס.
באופן כללי יותר, בלי קשר לכך שאונס הוא מעשה חמור, וגם קיום יחסי מין בהונאה, הפוסט טראומה של הנאנסות מוקצנת הרבה פעמים דווקא על ידי החברה שמסביב, שמתוך כוונות טובות תורמת לחיזוק תווית הקורבן אצל הנאנסת. בייחוד באותם מקרים בהם היה ארוע חד פעמי.
אין בכך כדי להקטין את חומרת המעשה, או כדי להגן על האנסים. אבל לאופן שבו החברה מתייחסת לדברים יש השפעה עצומה על הנזקים הנפשיים.
מישהי שהכרתי שעברה התעללות בילדותה על ידי הוריה, אמרה לי פעם שחשוב לה לסלוח למתעללים, ולא עבורם, אלא כדי שתוכל להניח את הארועים בעבר, ולא כל חייה להמשיך להתחשבן עם הארועים האלו.
למזלה, היא לא נשאה עימה תווית חברתית של קורבן (וגם לא של אשמה), ולכן השיקום שלה מהפוסט-טראומה - מצוין (אם כי עדיין יש דרך לעשות).
uzi2
Active member
מספר דברים שאני יכול להגיד בסוגייה הזאת:
א. ממה שאני הבנתי בפרשה, על פי הטענות, הפסיכולוג הציג את המין כחלק חשוב מהטיפול. בגלל זה הגדרתי את זה כהונאה. במקרה כזה, אולי היתה הסכמה, אך היא נבעה לכאורה מהטעיה.
לפעמים גם עצם העובדה שמי שמבקש מאיתנו נתפס בעינינו כסמכות, יגרום לנו באופן אוטומטי לציית, גם אם אנו לא במצוקה.
ב. גם בדברים הרבה פחות חמורים ממה שנאמר, כל פסיכולוג קליני צריך להיזהר ולוודא שבמערכת היחסים שלו עם המטופל, הוא דואג לצרכים של המטופל ולא מושפע מדי מהצרכים שלו עצמו. לפעמים ההשפעה אינה מודעת. למשל, הרצון שלו לא לוותר על הטיפול גם כאשר לכאורה, הטיפול לא ממש עוזר.
זה מעבר למשפט המפורסם "אם אתה פטיש, אתה רואה בכל דבר מסמר", כלומר הנטייה הטבעית של אנשי מקצוע רבים, לזהות בעיות, גם אם הן לא באמת משמעותיות, או אפילו קיימות כבעיות.
ג. לעניין הצד המשפטי של המקרה הזה - מי שלדעתי באמת צריך לתת מענה סביר לטווח ארוך, זה לא הפרקליטות ולא בית המשפט, אלא הרשות המחוקקת. החוקים לטעמי לא מותאמים למגוון המצבים שקיים. התעכבתי על זה בהקשר של הפרשה הזאת, בהודעתי הקודמת. לא בטוח כמה אני לא בדעת מיעוט בעניין הזה, אז שוקלים להכניס את זה לקטגוריה של אונס, גם אם פורמאלית זה לא, כדי שהעונש הפוטנציאלי, יהיה (על פי חומרת הטענות) מידתי.
א. ממה שאני הבנתי בפרשה, על פי הטענות, הפסיכולוג הציג את המין כחלק חשוב מהטיפול. בגלל זה הגדרתי את זה כהונאה. במקרה כזה, אולי היתה הסכמה, אך היא נבעה לכאורה מהטעיה.
לפעמים גם עצם העובדה שמי שמבקש מאיתנו נתפס בעינינו כסמכות, יגרום לנו באופן אוטומטי לציית, גם אם אנו לא במצוקה.
ב. גם בדברים הרבה פחות חמורים ממה שנאמר, כל פסיכולוג קליני צריך להיזהר ולוודא שבמערכת היחסים שלו עם המטופל, הוא דואג לצרכים של המטופל ולא מושפע מדי מהצרכים שלו עצמו. לפעמים ההשפעה אינה מודעת. למשל, הרצון שלו לא לוותר על הטיפול גם כאשר לכאורה, הטיפול לא ממש עוזר.
זה מעבר למשפט המפורסם "אם אתה פטיש, אתה רואה בכל דבר מסמר", כלומר הנטייה הטבעית של אנשי מקצוע רבים, לזהות בעיות, גם אם הן לא באמת משמעותיות, או אפילו קיימות כבעיות.
ג. לעניין הצד המשפטי של המקרה הזה - מי שלדעתי באמת צריך לתת מענה סביר לטווח ארוך, זה לא הפרקליטות ולא בית המשפט, אלא הרשות המחוקקת. החוקים לטעמי לא מותאמים למגוון המצבים שקיים. התעכבתי על זה בהקשר של הפרשה הזאת, בהודעתי הקודמת. לא בטוח כמה אני לא בדעת מיעוט בעניין הזה, אז שוקלים להכניס את זה לקטגוריה של אונס, גם אם פורמאלית זה לא, כדי שהעונש הפוטנציאלי, יהיה (על פי חומרת הטענות) מידתי.
קלייטון.ש
Well-known member
ההגדרה לא חדשה. אונס הוא השגת יחסי מין שלא מתוך הסכמה הדדית.
השאלה היא מה היא הסכמה, איך היא נוצרת, מבוטאת, ומובנת ע"י הצדדים.
עם הזמן יחס החברה לנושא זה מחמיר ומושם יותר דגש על הנסיבות של יחסי המין, ועל היכולת של שני הצדדים להגיע לרצון עצמאי, חופשי ומלא ליחסי המין.
המשפט מכניס יותר מצבים תחת המטריה של חוסר האפשרות לקבל החלטה חופשית, ולהסכים באופן מלא ליחסי המין.
אז עכשיו גם המצב הזה צריך להיכנס לאותה הגדרה.
מאחר וההתייחסות משתנה מתוך החברה וע"י החברה, ולא ע"י המשפט - לא כל שכן החוק - שתמיד בפיגור אחרי השינויים בתפיסות החברתיות, בהחלט חשוב ונדרש להציג בפני גורמי החוק והמשפט את העמדות החברתיות.
השאלה היא מה היא הסכמה, איך היא נוצרת, מבוטאת, ומובנת ע"י הצדדים.
עם הזמן יחס החברה לנושא זה מחמיר ומושם יותר דגש על הנסיבות של יחסי המין, ועל היכולת של שני הצדדים להגיע לרצון עצמאי, חופשי ומלא ליחסי המין.
המשפט מכניס יותר מצבים תחת המטריה של חוסר האפשרות לקבל החלטה חופשית, ולהסכים באופן מלא ליחסי המין.
אז עכשיו גם המצב הזה צריך להיכנס לאותה הגדרה.
מאחר וההתייחסות משתנה מתוך החברה וע"י החברה, ולא ע"י המשפט - לא כל שכן החוק - שתמיד בפיגור אחרי השינויים בתפיסות החברתיות, בהחלט חשוב ונדרש להציג בפני גורמי החוק והמשפט את העמדות החברתיות.
uzi2
Active member
טענה מעניינת, ולמעשה אם אני מבין את השורה האחרונה שלך נכון, אז זה בהקשר של שאלה לגיטימית, האם עצומה היא חלק מהעניין של פרשנות נורמטיבית, (אך שלענייות דעתי עדיין לא תואמת את לשון החוק, אם כי אכן הפסיקה הרחיבה), כלומר לגיטימי אולי (לא אמרת זאת במפורש, ולא רוצה להכניס מילים לפיך) להשתמש בעצומות כדי להבהיר לפרקליטות, שהחברה מתייחסת לסיטואציה כמו שבכתב האישום כאל אונס.
בעניין עצומות, מכיוון שאף פעם הן לא מכסות חלק משמעותי מהעם, וגם אין לראות בהן כמכסות מדגם מייצג, אלא יותר כנסיון ליצור לחץ חברתי, עדיין אני רואה בהשפעת עצומות (אם יש השפעה כזאת) על הפרקליטות, כדבר שאינו ממין העניין.
קלייטון.ש
Well-known member
עצומות אינטרנטיות הן ערוץ ביטוי לגולשים באינטרנט. הן חוקיות ולגיטימיות לגמרי במסגרת חופש הביטוי.
uzi2
Active member
מותר להם לעשות עצומות. זה ברור. מותר להם לנסות להשפיע על הפרקליטות, וכל זה לגיטימי במסגרת חופש הביטוי, ומותר גם לי לקוות שהחלטות הפרקליטות לא יושפעו מלחצים חברתיים כאלו או אחרים (אם כי מותר לקחת בחשבון את המצב בנורמה התרבותית), וגם הדעה שלי מותרת ולגיטימית במסגרת חופש הביטוי. השאלה המעניינת בעיני היא לא האם מותר להם לעשות את זה. כאן אין בינינו מחלוקת.
זה לא אומר שאני נגד או בעד שינוי כתב האישום. אינני בקיא בפרטים של המקרה כדי להביע דעה בעניין.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.