......יזיזים?!

[מיימיי5]

חולת נפש

אמבי, לא לכולנו יש מחזרים בערימות כמו לך יפיופה. תנוחי

 

[niritne]

דייטים רציניים- הכי קשה לדחוף

דייטים ממש קשה לי לעשות. מה, שאעשה סידור לילדה, רק בשביל עוד פגישה משעממת?! כמה ניסיתי, ותמיד ירדתי מהם עוד בשלב הטלפון, מרוב שלאנשמע שווה. לפחות יזיזות זה יותר קליל רגשית (בשלב ההתחלתי), בד"כ עם מישהו שנראה טוב יותר, כי הוא הרי יכול גם להיות 5-10 שנים פחות... אז יותר עושה חשק. עשה.

 

[nina L]

יקירתי,אצלנו צריך קודם לדאוג לנשום, לישון,

לישון לישון לישוווווווווווווווווווווןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן, לאכול קצת ורבותא - 24 שע' ביממה. אבל אוטוטו, מבטיחה!, זה יישתפר פלאים!

 

[gezers]

אהממ..

אישית אני לא מוכנה לחשוף את הבנות שלי למישהו "זמני" כזה. ההפרדה בין המערכות יחסים האישיות שלי (הספורות מאד לצערי בשנים האחרונות..) לבין הבנות ברורה ומוחלטת! כי אני לא מוכנה לחשוף אותן לפגיעה מהופעתו ואז העלמותו של מישהו, ועוד פחות לשגיונות אילו ואחרים או אף גרוע מכך של עובר אורח בחיי.. אבל זה באמת עניין של אופי מן הסתם.. אני מאלה שממש לא מוכנה לקשר של יותר מידידות/יזיזות קלילים שמנותק לחלוטין מחיי המשפחה שלי. מגוננת מידי? אולי, אבל ככה זה נראה ומרגיש לי נכון.

 

[אמבי]

ממש!

ז!@#$ אחד לשנה בממוצע מאז שהצוציק נולד (וטוב שנולד - כי עד אז אחד בשנתיים)..

 

[nina L]

זה מעל לספיה כמובן.

 

[sefia]

אני סומכת על המילה שלך

אחרת באמת המצב בקאנטים....חחח

 

[Koru]

לא יכולה לדבר בשם פרח

אבל לא נראה לי שהיה מדובר אצלה במשהו זמני. זה שהוא היה זמני בראייה לאחור, אי אפשר תמיד לדעת מראש. וזה אכן נושא מטריד, איך להחליט מתי כבר אפשר לחשוף את הילד לבן הזוג - בהנחה שמרגישים שזה משהו רציני כמובן, ויש פוטנציאל - מטריד עבור מי שכן רוצה קשר שהוא מעבר ליזיזות.

 

[פרח333]

הקשר התחיל מיידית כ"לא זמני"

הבחור שידר ודיבר רצינות מהרגע הראשון. הוא רצה שבוע אחרי הדייט הראשון כבר שניפגש (אני והנסיך) עם ילדיו בארוחת יום שישי (טוב, נו, דחינו את זה בשבועיים...). הוא נפגש עם המשפחה שלי עוד לפני שהם ידעו שאני יוצאת עם מישהו (חחחח). הקשר גם נמשך מעל שנה. ובכל זאת - כשהילדים קטנים נראה לי קל יחסית לחשוף אותם למישהו חדש בבית. זה מתקבל (לפחות אצל הילד שלי) בטבעיות רבה. מאידך - הקושי של הילד בפרידה הוא אלפי מונים גדול יותר מהקושי שלי (לראיה - הבן שלי עדיין מדבר מדי פעם על האקס ועל רצונו לפגוש אותו גם היום, כשהוא בן רבע לחמש ושנתיים אחרי הפרידה). מהסיבה הזו אני יודעת היום שאני מעדיפה קשרים קלים ולא מחייבים (אם בכלל) עד שהילדים יגדלו ויוכלו להכיל את הקשרים ואת הפרידות. מהסיבה הזו אני גם מודה לאלוהים (ולעוד כמה גורמים) שהפרידה היתה מספיק זמן לפני ההיריון והלידה של השני, כך שלא היה קישור של האירועים האלו (אם היינו נפרדים במהלך ההיריון או אחרי הלידה, לא רוצה לחשוב על החוויה של הנסיך ושלי את הפרידה).

 

[niritne]

......יזיזים?!

היי בנות, והפעם נושא מעניין, שמאז האימהות נדחק לפינה עלומה. יודעת שהדבר אינו רק נחלתי פה בפורום, ולכן מתייעצת וחולקת איתכן. אנו האימהות מן הסתם עסוקות ומלאות בילדינו, ולנו בפורום א י ן בן-זוג זמין בבית- האם לפיכך דיננו להפוך לחיה נטולת מיניות...?! איזה קשר אתן מצליחות לקיים עם בני המין השני? אני כבר 8 שנים לא יצאתי עם מישהו (אולי שניים בכל זאת, איזה שבוע). סקס: רוב הזמן היה לי איזה יזיז קבוע לפעם בחודשיים בערך, מישהו שפעם יצאתי איתו ולא נורא שכבר לא. כשילדתי הוא די התחפף וממילא לא עניין אותי במיוחד. וכך עברו להן כשלוש שנים. 3 שנים שלא עשיתי סקס! 3 שנים לא נגעתי בחזהו השעיר של גברבר, לא שכב מאחורי בכפית שום גוף חסון ולא אמר לי כמה אני מושכת בעיניו. 3 שנים... הן לא היו רעות בכלל, כי היה בהן קסם אחר וגם שמחתי שלפחות לא יצא לי למכור עצמי בזול לאף אחד ולא להיפגע. (כמובן שמצטערת שאהוב חיי לא הגיע). אגב עד לפני שבוע... לפני שבוע-שבועיים הצצתי ונפגעתי. כי אני לא יודעת לקחת קשרים לא רציניים/מזדמנים/סטוץ- בקלילות. המעשה שהיה: נכנסתי לאתר זימה ומצאתי בו בחור חתיך ואף חכם ושנון. איזה כייף זה היה.. למרות תחושת הארעיות/אובדן קרב. היה כשבוע של דיבורים, פגישה אחת בבר- כולל "פרידה" מטריפה ליד האוטו, שארכה לפחות שעה ) ואח"כ פגישה אצלי, שבה זכה השעון להתאפס והספירה להתחיל מחדש ואז.......לא שמעתי ממנו כמה ימים, ונתקפתי דכדכת רצינית, שלא עוברת גם כשכבר הואיל לסמס שהוא חי (תודה באמת). וכל הבאסה הזאת שלי היא למרות שמראש הצהיר שלא מחפש משהו רציני. כן, למרות זאת מצאתי עצמי מתלהבת ומתאכזבת. חרא. מצידו נמשיך להיפגש, אולי אחת לשבוע?, אך אני מקווה שיהיה לי הכוח לרדת מזה. כי כה מדוכאת מחוסר העניין בי. אוי כמה סיפורים כאלה היו לי לפני שנולדה הילדה. אבל כיום לא יכולה (ולא רוצה) - שמישהו יקלקל לי את המצב רוח! הרי אני צריכה כוחות- לפרנס ילדה, להעניק לה אמא קשובה. זה לא מאפשר דכאונות, בטח שלא מסיבה חסרת עתיד, כמו עובר אורח שזרח ופרח, ועוד התריע מראש. אז מה, לעולם לא יהיה לי סקס עם בחורים? הרי החבר הבא אולי לא מעבר לפינה (..בכל זאת 8 שנים זה לא קורה). ומעוברי אורח אני נפגעת. כי למיטתי מכניסה רק את מי שממש מוצא חן- ואז מתלהבת ומתאכזבת- שאינו הופך להיות שלי. בדיוק כמו שקרה הרגע. וכאמור כיום לא יכולה להרשות לעצמי דכאונות. תודה שקראתן, כי חברותיי הנשואות כבר שכחו.... תכתבו מה שבא לכן......... מקווה שאצלכן יותר נחמד, למשל שאתן....פשוט עוברות מקשר לקשר

 

[niritne]

חחח

 

[Koru]

הבהרה

הכוונה מטריד מהבחינה שלא ניתן לחזות את העתיד... ועלולה להיות פגיעה אם מגיעה פרידה.

 

[אמבי]

זו אכן התלבטות נורא גדולה בעיניי

מחד, הרצון למנוע פגיעה אפשרית לילד במקרה של פרידה, ומאידך חשש, לפחות שלי, לשלול ממנו את הזכות לדמות גברית, חיובית, אוהבת (נכון שיש לו גם אחרים אך זה שונה בעיניי) במקרה שזה יכול להצליח.

 

[Koru]

ולמה רק ממבט לילד ולרווח הפוטנציאלי שלו

למה לשלול מעצמנו את הזכות לדמות הגברית, חיובית, אוהבת? יש כאלה שבכל מקרה מעדיפות קשר שלא גרים יחד, ונוח להן לא לשתף את הילדים בקשר, גם אם כבר מכירים, לא לעשות פעילות משפחתית משותפת וכו'. אבל מי שכן מפנטזת על פרק ב' אמיתי (וגם למי שלא היתה נשואה, זה מתנהג כמו פרק ב' כשאת כבר אמא..), כזה שכולל מגורים משותפים וחיבור משפחות, עשויה לעמוד בהתלבטות הזאת של סיכון של מול סיכוי.

 

[אמבי]

הבאתי את נקודת המבט של הילד

כי דובר פה על הגנה על הילדים - שם שמתי סימן שאלה. לשלול מעצמנו זה דבר אחד, ואני גם לא בטוחה שהמילה "לשלול" מתאימה כאן, כי זו בחירה שלנו-עצמנו לגבינו, ולשלול מילד אפשרות מסוימת/להגן עליו - אין לדעת, זה דבר אחר, כי מדובר בהשלכות של עמדה שלנו עליו. אני לא אומרת שזה לא בסדר, רק שענין ההגנה הוא לא חד משמעי ויכול להיות לו מחיר (כמו גם לבחירה להסתכן ולהכניס גבר למשפחה).

 

[Koru]

 

[יולי 7]

בקשר רציני אני לא רואה איך

אפשר שלא לשתף את הילדים באיזה שהוא שלב וזה לא קשור למגורים משותפים כן או לא. התחלת קשר אפשר להגביל לשעות הערב אחרי שהילד הולך לישון אבל קשר רציני יותר? ומה עם שבתות? שלא לדבר על חופשים? אפשר לנהל קשר טוב ללא מגורים משותפים אבל אני באמת לא מצליחה לראות איך כיחידנית אפשר שלא לשתף בו את הילדים לאורך זמן. וכן, זו החלטה שצריך לקחת ואין ערבויות...

 

[dafnapo]

מסכימה איתך לגמרי

אצלנו בבית המידע זורם וגם אם אני מנסה לצמצם מידע, ברור לי שמשהו מחלחל באיזשהו אופן. אולי הבנות שלי לא קולטות הכל, אבל הן בהחלט קולטות..

 

[gezers]

אבל..

יש הבדל עצום בין ילדים בגיל 6 ומעלה לפעוטות בהקשר הזה. ילדים גדולים יותר יכולים להבין הגדרה של "חבר של אמא" וזהו. קטנטנים (ושלי בפרט) נוטים יותר להקשר לדמות שמופיעה הרבה בחייהם, בודאי אם הדמות חביבה אליהם, שלי למשל אמצה את הסבתא המטפלת כסבתא לכל דבר ועניין והתעקשה שזו תופיע בתמונת המשפחה...אז סביר שזה מה שיקרה גם עם חבר של אמא, רק שחבר של אמא יכול פתאום להתעופף לדרכו בלי התראה מוקדמת בעוד סבתא XXX פה לפחות עד 120 שלה..

 

[dafnapo]

ברור שבגילאים שונים יש הבדל.