......יזיזים?!

Koru

New member
אפשר לא לשתף את הילדים

אי אפשר (או קרוב לבלתי אפשרי) שלא ידעו. אבל אפשר להחליט שלא עושים בילויים עם הילדים, שלא עושים סדר פסח יחד וטיולי שבת יחד וכד', אולי פעם בהרבה זמן ארוחת שבת משותפת. סתם דוגמא. שהילדים יודעים שזה בן הזוג של אמא אבל לא מרגישים שהוא בן משפחה שלהם גם. זו החלטה אפשרית גם בקשר רציני (נדמה לי שיש פה מישהי שבחרה בדרך הזו, אם הבנתי אותה נכון), אבל ברור לי שלי זה לא היה מתאים לי.
 

יולי 7

New member
אולי. אבל אז זה הופך

את הקשר למאוד מוגבל בזמן משותף ובעיקר בזמן פנוי משותף (מבלי לשפוט אף אחת שבוחרת כך) מבחינתיי בן הזוג הוא לעולם בן הזוג של אמא ולא יקבל תפקיד של בן משפחה כי הוא פשוט לא כזה - מה שלא סותר קשר קרוב טוב וחם שלו עם הילד
 

Koru

New member
הכוונה כמובן - האם גם אם גרים יחד

את לא רואה בבן הזוג חלק מהמשפחה של הילד.
 

יולי 7

New member
כן. למה להכנס להגדרות?

עבור הילד זה יכול להיות xxx שאני מאוד אוהב. מה יותר פשוט מזה?
 

gezers

New member
לצערי

מכירה מקרוב יותר ממקרה אחד של שברון-לב גדול של הילדים על אובדנים חוזרים ונשנים של בני-זוג של האמא, רובם ככולם של המקרים היה מדובר על קשרים "רציניים" לכאורה שהתמשכו יותר משנה כ"א. אחד מהם של גרושה מהאבא של הילדים, שם זה היה בכלל מבאס לראות, כי מבחינתם זה היה ממש כמו גירושים נוספים..
כמו שכתבה קורו, אין בעיה שהילדים ידעו שלאמא יש חבר, רק לדעתי מאד עדיף שזה לא יחרוג מההגדרה הזו בפועל.
 

dafnapo

New member
לא חושבת שזה כל כך פשוט

ויעידו על כך מי שנמצאות כרגע או היו במערכות יחסים רציניות אחרי פרוץ הילדים. מעורבות במערכות האלה הרבה יותר מאשר רק הגדרות. בעיני לנהל קשר אמיתי ומשמעותי זה אומר לערב את בן הזוג בחיי. מאחר וחיי הם בלתי נפרדים מאלה של בנותי, ברור שהוא יהיה חלק מחייהן. איזה חלק? זה תלוי בסוג הקשר, באינטנסיביות של המפגשים וכו'. במקרה שבן הזוג גר איתנו, אני ממש לא רואה איך אפשר להימנע ממעורבות שלו בחיים שלהן וכן גם מאכזבה שיכולה להיווצר אם הקשר נפרם. אבל החיים הם לא ערבויות של אושר תמידי ואנחנו לא חיים בחממה. צריך להיזהר, לשמור על הילדים, אבל גם להכיר בזה שאכזבות הן לפעמים בלתי נמנעות. נראה לי שזו הדילמה והמילכוד הכי גדולים בחייהן של יחידניות בזוגיות.
 

Koru

New member
זה בכלל לא עניין של הגדרות

זה בכלל לא עניין של הגדרות, זה עניין של תחושה. לא התכוונתי להגדיר את בן הזוג כאבא או אב חורג או "דוד" או לא משנה מה. התכוונתי לתחושה של בן משפחה שהיא פועל יוצא מזה שחיים כמו משפחה - אם מגיעים לזה. הכאב שגזרס תיארה פה שהיא ראתה ילדים חווים יבוא בין אם תגדירי הגדרות ובין אם לא. הוא תלוי בהיקשרות של הילד לחבר של האמא. אצלנו כמובן ה"סכנה" להיקשרות גבוהה יותר בגלל שאין אבא אמיתי בתמונה. לכן זה בוודאי עניין רגיש. (ולגזרס - הקרדיט שנתת לי מגיע דווקא לא מגיע לי, זה לא מה שאני אמרתי
) שמתם לב לאן הלך הדיון שלנו בשרשור שהתחיל בכותרת "יזיזים"?
 

niritne

New member
מקנאה ולא מקנאה

אשמח לא לרצות את מה שממילא אני לא משיגה (זוגיות אמיתית), מאידך- שמחה שאני רוצה, כי כך אולי זה יקרה לי פעם. :) :(
 

gezers

New member
את מחפשת שחור-לבן, אבל באמצע יש גוונים רבים..

לא כל "יזיז" בא רק ללילה אחד.. אפשר לשמור על קשר מתמשך חברי ונעים בלי לכבס אחד את התחתונים של השני.. (בד"כ הם מעדיפים אחת את של השני.. פחחח
) וזה מנסיוני אפילו עדיף.. שומר על מתח ורצון להפגש. ואגב, אין בעיה אפילו לפעמים לטייל למשל עם הגורים ביחד, כי הרי מטיילים גם עם חברות של אמא אז למה לא עם חברים..
 

niritne

New member
מנסיוני רוב הגוונים לא עושים לי טוב

היו לי כל הסוגים, כי פעם הייתי חזק בקטע של הריגושים וההתפשרויות, מהסוג הזה. (אגב סטוץ חד פעמי אפילו אינו יזיז, בהגדרותיי.
 

Koru

New member
את צודקת, אמרתי שאפשר

אבל ממש לא התכוונתי במצב של מגורים משותפים. אז זה ממש בלתי אפשרי לדעתי. ומעבר לך, מבחינתי זה כל כך לא אפשרי בשום מצב - ברור לי שעבורי זו בכלל לא אופציה והצגתי את זה כאפשרות תיאורטית בלבד (לאחרות שזה כן מתאים להן).. שלא הבנתי על מה את נותנת לי קרדיט
 

niritne

New member
טוב שהילד יראה שלאמא חיי זוגיות, ולו זמניים

עדיף מאשר תמיד כלום. לדעתי. בכל אופן נשמע לי כה רחוק ממני :(
 

wings23

New member
זה אופי.. לא יעזור

אני גם כמוך.. קשה לי סתם להיכנס למיטה עם מישהו שלא יהיה אן לא כבר משהו מעבר לסתם סטוץ.. בחיים לא היה לי סטוץ.. לא בנויה לזה.. אבל יש לי חברות שבשבילן זה כמו לצחצח שיניים או לאכול עוגת שוקולד ממש טובה.זה כיף וזהו רק כיף כיף והלוואי והייתי כמוהן.. כי זה חסר
 
למעלה