יותר מידי רגישות.....
אז כפי שהזכרתי,התחלתי אימון אישי. בעקבות האימון אני חוקרת הרבה על ילדות שלי כי את רובה משום מה שכחתי, או שמשום מה אני מכחישה דברים שקרו.
תמיד אחרי פגישות עם המאמנת שלי אני חוזרת הביתה מוצפת בשאלות, ושואלת את אמא דברים על הילדות שלי.
זכור לי, שהייתי ביסודי בכיתה קטנה בבית ספר רגיל,עם מעט ילדים... הייתי בטוחה כל השנים האלה שזו הייתה כיתה לקשיי למידה עם בעיות בלימודים ושהייתי שם בגלל ההקר.
מסתבר, אחרי שאלות ששאלתי את אמא שלי, שזה היה כיתה לילדים עם בעיות רגשיות.
ועכשיו-האסימון מתחיל לרדת לאט לאט...
אני מתחילה להבין למה אני נפגעת מכל שטות, למה אני כל כך ילדותית לגילי, למה כל כך אכפת לי מה הסביבה חושבת עלי, למה יש לי מצבי רוח משתנים, למה אני כל כך רגישה. כי ככה נולדתי! זה לא שאפשר לשנות את זה...
אבל דבר אחד אני עדיין לא מבינה, מה קודם למה?! הביצה או התרנגולת?! הרגישות יתר זה בגלל שאני הקרית? או שאני הקרית בנפרד ורגישת יתר בנפרד...
אני בתקופה שאני מנסה להבין מי אני בכלל ומה הייתי כילדה, וכל זה בעקבות אימונים אישיים,זה קצת מבלבל לחקור בגיל 27,עוד מעט 28 דברים על הילדות שלך. כי מה שקרה בעבר משפיע על ההווה ותתפלאו גם על העתיד!
יש פה אנשים עם רגישות גבוהה? איך אני מתחילה להבין מי אני ואיך מתמודדים סוף סוף (אחרי כל השנים האלה) עם מי שאני ומה שאני, עם ביטחון עצמי גבוהה ולשם שינוי גם להעריך את מה שאני.
אבל בזמנך הפנוי....