ליאת ו של נועה
New member
יוצאת מהארון
שלום, אני ליאת אמא של נועה, שזה אך חגגה שנה (כמו הפורום). כבר הרבה זמן שאני משתתפת שקטה בפורום ורק עכשיו אזרתי אומץ והנה אני יוצאת מהארון. נועה נולדה בשבוע 32, בניתוח קיסרי דחוף. עד אותו היום ההריון היה תקין ומקסים. במשך כל אותו היום לא הרגשתי אותה בבטן כרגיל, ובשעות הערב המאוחרות ולאחר מספר שוקולדים ושכיבה על הצד, ולאחר הרבה התלבטויות (שהיום נראות כל כך מגוחכות) נסענו לבלינסון. היינו בטוחים שלאחר בדיקה קצרה ישחררו אותנו עם חיוך של "היסטרים בהריון ראשון", אבל לא כך היה. לאחר כשעתיים מוניטור והתלבטויות נפלה ההחלטה על קיסרי. המוניטור הראה אפטיות, ושום דבר לא הצליח להעיר את הגברת. הוחלט שכנראה "לא טוב לה שם" ולאחר הערכת משקל של 2.5 ק"ג הוחלט שעדיף לה בחוץ. תוך כדי הלם מהבשורה, ובכי (כי לא ככה דמיינתי את הלידה) הכינו אותי לניתוח דחוף ובשעה 2:00 לפנות בוקר נולדת נועה כשהיא חוורת באופן קיצוני וללא נשימה. לאחר הנשמה קצרה היא מוטסת לפגיה ואני מבינה שמשהו לא בסדר כי לא שמעתי בכי ולא הראו לי אותה. נועה נולדה עם רמת המוגלובין 3.0 (כשטווח הנורמה הוא 9.0 ומעלה). בדיעבד מתברר שמסיבה לא מובנת עד היום, באותו היום היא דיממה דרך השליה לדם שלי, ובעצם לא היה שום סימן חיצוני שיעיד על המצוקה. המשקל היה החלק ה"קל", נועה נולדה במשקל 2.100 ק"ג (יפה לשבוע 32!). מכאן והלאה מתחיל החלק המוכר לכולכם, התמודדות עם ההפתעה ובעיקר עם חוסר הידיעה (לקח מספר ימים עד שאושר שהסיבה היא דימום בזמן היותה בבטן ולא אלף אפשרויות רעות אחרות). נועה קיבלה חמש מנות דם, הונשמה "כבד" ארבעה ימים (כולל טיפול בחנקן ותרופות להבשלת הריאות) ועוד חמישה ימים בסביבה מועשרת בחמצן. מההתחלה היא הראתה שהיא הולכת להלחם, וכבר בסוף אותו שבוע (הקשה וההזוי ביותר בחיינו), הבנו שהיא תצא מזה והכל חייב להיות בסדר. וכך היה, סך הכל "בילינו" שלושה שבועות בפגיה המדהימה בשניידר. ומאז השחרור נועה פרחה וגדלה (ואפילו עברה לינוק מגיל חודש). הנה עברה לה כבר שנה, נועה ילדה מקסימה, וכל אחד בסביבתנו מודה לאלוהים שלו על הנס הזה שלנו. התפתחותה תקינה לגילה (טפו טפו חמסה), וכבר מזה זמן שהפסקנו לתקן את גילה ו"שכחנו" לה את ההתחלה. חברה טובה לעבודה שרצתה לעזור בתקופה הקשה מצאה את הפורום הזה שהיה בחיתוליו ושלחה לי את הקישור. לצערי לא היה לי ראש וזמן בתקופה הקשה בפגיה ואחר כך בתקופת ההסתגלות בבית להיכנס ולהכיר. רק כעבור כשלושה חודשים נכנסתי ומאז התמכרתי. לאחווה, לסיפורים, לטיפים. ורק עכשיו אזרתי עוז להתוודות. אז בעיקר רציתי לומר לכם תודה, על האחווה ותחושת השותפות שגרמתם לי, גם מבלי שידעתם. אשמח עזור ולייעץ מניסיוני בהמשך. ממשיכה להחזיק אצבעות (מחוץ לארון סוף סוף) לכל הנלחמים הצעירים מי בבתי החולים ומי כבר בבית, שתגדלו לתפארת ותביאו רק אושר להוריכם. ליאת של נועה.
שלום, אני ליאת אמא של נועה, שזה אך חגגה שנה (כמו הפורום). כבר הרבה זמן שאני משתתפת שקטה בפורום ורק עכשיו אזרתי אומץ והנה אני יוצאת מהארון. נועה נולדה בשבוע 32, בניתוח קיסרי דחוף. עד אותו היום ההריון היה תקין ומקסים. במשך כל אותו היום לא הרגשתי אותה בבטן כרגיל, ובשעות הערב המאוחרות ולאחר מספר שוקולדים ושכיבה על הצד, ולאחר הרבה התלבטויות (שהיום נראות כל כך מגוחכות) נסענו לבלינסון. היינו בטוחים שלאחר בדיקה קצרה ישחררו אותנו עם חיוך של "היסטרים בהריון ראשון", אבל לא כך היה. לאחר כשעתיים מוניטור והתלבטויות נפלה ההחלטה על קיסרי. המוניטור הראה אפטיות, ושום דבר לא הצליח להעיר את הגברת. הוחלט שכנראה "לא טוב לה שם" ולאחר הערכת משקל של 2.5 ק"ג הוחלט שעדיף לה בחוץ. תוך כדי הלם מהבשורה, ובכי (כי לא ככה דמיינתי את הלידה) הכינו אותי לניתוח דחוף ובשעה 2:00 לפנות בוקר נולדת נועה כשהיא חוורת באופן קיצוני וללא נשימה. לאחר הנשמה קצרה היא מוטסת לפגיה ואני מבינה שמשהו לא בסדר כי לא שמעתי בכי ולא הראו לי אותה. נועה נולדה עם רמת המוגלובין 3.0 (כשטווח הנורמה הוא 9.0 ומעלה). בדיעבד מתברר שמסיבה לא מובנת עד היום, באותו היום היא דיממה דרך השליה לדם שלי, ובעצם לא היה שום סימן חיצוני שיעיד על המצוקה. המשקל היה החלק ה"קל", נועה נולדה במשקל 2.100 ק"ג (יפה לשבוע 32!). מכאן והלאה מתחיל החלק המוכר לכולכם, התמודדות עם ההפתעה ובעיקר עם חוסר הידיעה (לקח מספר ימים עד שאושר שהסיבה היא דימום בזמן היותה בבטן ולא אלף אפשרויות רעות אחרות). נועה קיבלה חמש מנות דם, הונשמה "כבד" ארבעה ימים (כולל טיפול בחנקן ותרופות להבשלת הריאות) ועוד חמישה ימים בסביבה מועשרת בחמצן. מההתחלה היא הראתה שהיא הולכת להלחם, וכבר בסוף אותו שבוע (הקשה וההזוי ביותר בחיינו), הבנו שהיא תצא מזה והכל חייב להיות בסדר. וכך היה, סך הכל "בילינו" שלושה שבועות בפגיה המדהימה בשניידר. ומאז השחרור נועה פרחה וגדלה (ואפילו עברה לינוק מגיל חודש). הנה עברה לה כבר שנה, נועה ילדה מקסימה, וכל אחד בסביבתנו מודה לאלוהים שלו על הנס הזה שלנו. התפתחותה תקינה לגילה (טפו טפו חמסה), וכבר מזה זמן שהפסקנו לתקן את גילה ו"שכחנו" לה את ההתחלה. חברה טובה לעבודה שרצתה לעזור בתקופה הקשה מצאה את הפורום הזה שהיה בחיתוליו ושלחה לי את הקישור. לצערי לא היה לי ראש וזמן בתקופה הקשה בפגיה ואחר כך בתקופת ההסתגלות בבית להיכנס ולהכיר. רק כעבור כשלושה חודשים נכנסתי ומאז התמכרתי. לאחווה, לסיפורים, לטיפים. ורק עכשיו אזרתי עוז להתוודות. אז בעיקר רציתי לומר לכם תודה, על האחווה ותחושת השותפות שגרמתם לי, גם מבלי שידעתם. אשמח עזור ולייעץ מניסיוני בהמשך. ממשיכה להחזיק אצבעות (מחוץ לארון סוף סוף) לכל הנלחמים הצעירים מי בבתי החולים ומי כבר בבית, שתגדלו לתפארת ותביאו רק אושר להוריכם. ליאת של נועה.
