בגלגול אחר נהיה חתולים נשרוט אחד את השניה עד זוב דם. הרי כשרצית אותי אמרת שכאב מעורר בך יצרים אז בגלגול אחר תאהב אותי עד שלא ישאר לך כלום בוורידים. בתזונה מנומסת שכמותי.
רוקפור חוזר משם האיש שכבר ראה הכל ובעיניו ניצוץ של יהלום, נטרף בדעתו מזמן הפכו חייו ריקים כמו רחובות שאין להם שמות, כיבו את האורות, סגר את הדלתות שוער הלילה, משותק ממחשבות ומניצוץ שנעלם בשעת השחר, יש אור אחר מסוף היום ואין סיפוק משום דבר איבד שליטה, האיש שבעיניו ראה יותר מדי אמרו: "אתה נשארת דמות מהעבר" נותר רק לחכות. (האיש שכבר ראה הכל) * סתם..כי התנגן לי בראש, וסתם..כי עצוב לקרוא והרבה כי אני אוהבת אותך תמיד
והזוי מדי, וזה בכלל היה איזה סרט קומדיה כזה, מצחיק, מטורף, בין הדמויות שבו, לא אחת מהדמויות הראשיות דווקא, הייתה אישה מוכה, חבולה, שעברה התעללויות בלי סוף היא מסתכלת על איזה קקטוס, מעבר לחלון, אומרת 'לפעמים אני מקנאה בקקטוס הזה, רוצה להיות קקטוס'. ולא יודעת למה, בכל הסרט הזה, דווקא המשפט הזה נורא טלטל אותי. להגיע למצב של לקנא בקקטוס, לרצות להיות קקטוס. זהו.