יום שישי חורפי

יום שישי חורפי

רוב בני אדם מעדיפים להישאר מתחת השמיכות חמות, לקום מאוחר,לשתות שוקו ולהסתכל על הגשם דרך החלונות של הבית. ויש אנחנו, סוג אנשים מוזרים שיוצאים לרוץ בגשם ובקור ועוד מחיכים. לצאת לרוץ בתל אביב היום, לא הייתה בכלל שאלה . הדבר היחיד שהתלבטתי, זה לגבי השעה. ידעתי שהיום יהיה קריר וגשום, אז פינקתי את עצמי בהשכמה מאוחרת .לאורך כל הדרך לתל אביב, ירד גשם. חשבתי שאחכה שהגשם יפסיק ואוכל להתחיל לרוץ בפארק. הגעתי להדר יוסף ב 8:00 , העננים התפזרו והנה קצת שמש.בעוד אני מתכונן לריצה, אני מזהה דמות מוכרת. שרון מגיעה למגרש חנייה, רטובה מכף רגל עד הראש. אני שואל אותה "שרון מה שלומך?" היא עונה "אני קפואה!, אני קפואה! , חייבת להחליף בגדים". שרון בחורה מקסימה ומדהימה, אם יש שאלות לגבי מרתון פריז, היא המומחית ותייעץ ברוחב לב. אני מבין שלא אוכל לנהל שיחה ארוכה איתה, היא ממש קפואה, נתראה בירושלים. לאחר 2 ק"מ , מזהה חבורה רצים ובראשם , אריאל. אצלו הכול מתוכנן, מרוכז בכל צעד וכמעת לא מזהה אותי אלה שבשנייה אחרונה, הוא מרים את הראש ומסמן לי לשלום. אריאל,היה שותף איתי לחוויה מדהימה במרתון פריז. הנה הגשם התחיל לרדת עוד פעם. מהחשבתי לעצמי, שלא ארטב? חבורה רצים באים לקראתי, שומע דיבורים, מי יכול לרוץ בגשם , לדבר, לחייך וליהנות מכל רגע. רענן, בחור מקסים וגם שותף לפריז. חביבה, חמודה וגם יפה, לא מוותרת לעצמה, פוגש את דנה , ידעתי שהיא תהיה על המסלול היום. ממש כ"ף לפגוש את כל החברים. בקטע חזרה מחוף תל ברור,הרגשתי את הקור בכל חלקי גופי. מה זה סיביר? לא רק תל אביב ביום שישי חורפי. היו המון רצים ורצות על המסלול שכנראה רצו להתקבל במועדון "המוזרים" , ולדעתי הם התקבלו וגם אני. ריצה בתוך הטייפר. אני שואל את עצמי "בטייפר, לא צריך להיות מתחת השמיכות חמות, לקום מאוחר,לשתות שוקו ולהסתכל על הגשם דרך החלונות של הבית?"
 
../images/Emo186.gifגם אני הייתי שם היום בגשם-שעה וחצי...

של ריצה בגשם מטורף וטמפרטורה לא הגיונית,הכי מדליק זה השלב שכבר כולך ספוג מיים ואז כבר אין ממה להתבאס.
 
../images/Emo26.gif../images/Emo26.gifהכי מדליק זה השלב שבו...

נכנסים הביתה, הילדים והכלב מסתכלים עליך פעורי פה כאילו היו הם המבוגרים ואתה הוא הילד חסר האחריות שרץ בגשם
והתרטב. והכי מגניב זה להכנס למקלחת וזה לא ממש משנה לך אם יש/אין מים חמים
כי ממילא כל טמפרטורה תהיה גבוהה יותר מטמפרטורת הגוף והאצבעות. והכי מפנק זה...
טוב ממש אין עכשיו את הקטע המפנק.... יורדים על הטריינר לאיזו שעה ואחר כך נדבר
 
גם אנחנו היינו שם היום

רק שאנחנו מהמשכימים, התחלנו תנועה בשש ורבע.. היינו בטוחים שאנחנון השרוטים היחידים..היה שומם.. רגוע..שקט..מדיי פעם שרוט נוסף בדרך.. הגענו לנמל ופנינו דרומה..המחזה מרהיב..ים מהפנט..וגשם..גשם..גשם..בכל מקום ומכל מקום. בדרך חזרה הבנו שאנו לא לבד..קבוצות קבוצות של רטובים למינהם,.מחייכים חיוך כבוש של .."כן, גם אנחנו". הכל ספוג, הקור חודר, כפות הידיים קפואות וככל שההק"מ עוברים החיוך הולך ונעשה גדול יותר.. כן..אין ספק שאנחנו דפוקים ולא ממש מובנים כן , אין ספק שאנחנו יודעים את זה כן, אין ספק שרק אנחנו יכולים להבין את זה וכן..הרי זה חלק מהעניין..לא??? שבת שלום לכולם.
 

ארנון41

New member
אני השתפנתי בבוקר (אבל פיציתי..)

יצאתי בבוקר בנסיעה לכיוון ת"א. גשם שוטף, שמיים שחורים, שום תקווה באופק, מד הטמפרטורות ברכב מראה 9 מעלות..בצוצת הכפר הירוק עשיתי פרסה וחזרתי הביתה עצבני (אתם מכירים את ההרגשה - תכננתי אימון, הוא לא יצא לפועל, עכשיו אני בבעיה נוראית...הכושר נפגם....הלך המרתון...) אבל - היום עוד ארוך... לאחר שהבוקר עבר בנעימים בבית, בעיקר בבישולים, יצאתי שוב לת"א - בהחלטה ברורה לרוץ את מה שתכננתי, יהיה מה שיהיה. בשעה 1400 התחלתי רוץ מאצטדיון הדר-יוסף מערבה. טיפטוף קל מעת לעת, טמפרטורה נעימה, תענוג...כשהגעתי לטיילת פניתי דרומה, לכיוון יפו. הים היה מדהים - סוער, גלים חומים, התרחשות בלתי פוסקת מול העיניים. כאשר הייתי כבר במקום הרחוק ביותר מהרכב, באזור בית האצ"ל, התחיל גשם זלעפות עם רוח חזקה, ממש מבול. אין לאן לברוח, הרכב רחוק, ברור שכל עצירה תביא להתקררות של כל הגוף...אז המשכתי לרוץ עד הכניסה לנמל יפו, שם הסתובבתי חזרה. הגשם נמשך, ויחד איתו כל הטיילת הוצפה במים כך שהנעליים נספגו לחלוטין במים. בסדר, חשבתי לעצמי, אי אפשר להיות יותר מ- 100% רטוב (מה שאני עכשיו) והמצב בכלל לא רע - הרגליים סוחבות, החיוך על הפנים רחב, יאללה ממשיכים. ככל שהמשכתי צפונה הגשם נחלש ובסוף פסק לגמרי. כשעברתי את הירקון צפונה, לכיוון תל ברוך, השמש ממש זרחה באור חורפי יפה כזה והיה תענוג. הדרך חזרה, מהקצה הצפוני של חוף תל ברוך לרכב, עברה ממש בנעימים. ברכב - שלוק מהיר של שייק חלבונים, בננה ותוך חצי שעה הייתי כבר אחרי מקלחת חמה בבית. סה"כ 31 ק"מ של תענוג רטוב.
 

sleeplessTLV

New member
לא רצת בת"א בחורף עד שלא רצת בטיילת תל ברוך

יום רביעי, יוצא בכוונה לעשות אימון שגרתי של 10 ק"מ, מתחיל להרגיש את הרוח המטורפת באזור הכניסה לחוף תל ברוך באה מהים, מחליט מיידית לקצר ל-7 ק"מ. רבע השעה אחרי זה היתה חווייה מיוחדת - אני כבר רגיל לרוחות של החוף, אבל זה היה דבר אחר לגמרי, עם משבים (גאסטים) פתאומיים. חוץ ממני היה רק רץ אחד, מבוגר ממני משמעותית ומהיר ממני עוד יותר משמעותית, שרץ בקלילות בעוד אני נאבק להשאר באיזשהו קצב מינימלי.. אתה חוזר הביתה, ובדרך השמש מפציעה, והרוחות סבירות בהחלט ברגע שמתרחקים מהחוף, ופתאום סתם יום סביר וחביב בהחלט, וקשה לך להסביר לכולם למה אתה נראה כ"כ שפוף ומותש. אחלה חוויה. Pain is temporary, Glory is forever
 

ביניץ

New member
לא רק בתל אביב יש משוגעים

רצתי אתמול ביער שגב. בגלל המז"א הרשיתי לעצמי לא לקום ב5:00 כרגיל, אלא להתפנק ב"יקיצה טבעית" (בהנחה שיש משהו טבעי בלהתעורר ב6:00 מתחנוניו של סנופקין
שמבקש להכנס לארוחת בוקר). עולים על מדי חורף (הילדה טוענת שאני לובש "טוניקה" - מה שזה לא יהיה), פותחים את הדלת ויוצאים לריצה. הגשם קל, והקור עובר אחרי כמה דקות של חימום. אין, אין כמו לרוץ בגשם. הטיפות נופלות ואני פורש ידיים
ואוסף מיים (דרך מצוינת לשטוף את הדביקות של התמרים שאני לועס בדרך). בדרך פוגש רוכבי אופניים המומים שמתכוננים למירוץ השטח בשבת - לא בדיוק מזג האוויר שהם תכננו. היום (שבת) גם זכיתי לראות אותם מתחפרים בפול גז בניוטרל בבוץ המשגבי... בחזרה ממולי מהבהבים בידידות פנסי מכונית מוכרת - הבנות נוסעות לעיר לקניות. הפנים שלהם כשראו אותי מגיע נוטף מים הציגו בהתחלה מבטי תדהמה ורחמים אבל מבטים התחלפו מהר כששיקפו את החיוכים הרחבים שלי... והיום ריצה נוספת ביער בעיקר בשמש, רקפות, כלניות, וירוק בעיניים - בסה"כ 37 ק"מ. שבוע טוב לכולם עמי
 
למעלה