יום קשה

elana5554

Member
ערב טוב
משהו עבר, וזרק לאויר מהר מהר בשעה 1800, יתקיפו את הקריות, אני כאדם אמיץ מאוד,
נתקפתי פחד, כנראה שעם הגיל מגע החרדה חה,
התקשרתי לאחותי הגדולה, רציתי רק לשמוע את קולה,ואכן כך קרה, תוך כדיי שיחה היא שאלה אם אני רוצה שתבוא לקחת אותי, עניתי שלא , ולפניי סיום השיחה, היא ציינה כמו תמיד שבכל שעה , אגע, אם אחוש אי נוחות, וזה אני יודעת, גם ממנה וגם מאחי, ועל כך אני מודה עם הרבה ענווה, תודה שיש לי אח ואחות כאלה מיוחדים, זה לא מובן מאליו, ולא כל אחד זוכה לזה, בעניי זה המהות של החיים שלי, כאישה שחיה לבד ללא ילדים, יש בי בטחון שאני לא לבד, זה מחמם את הלב,
אז ממ אמר שאין דברים טובים,
יום די עצוב, פצועים, חייל שנהרג, ליבמ עם אימו, המשפט שיצא מפי הוא אוי ואבוי על האם, כדודה שכולה אומר לא קל בכלל, ואם אסכם ,חיי המשפחה ,לפניי מותו של בן היקר, ואחריי מותו,
כן השכול קשה, אוי ארץ אהובה, דם בנייך לא מתייבש, אנחנו בני הארץ הזו, שאבי זל הגע עם אלטלנה, והאם הגע ממרוקו, אישה תמימה עם שיר בלב, ורצון להיות בארץ ישראל. על הציונות הזו, ואהבת הארץ גדלנו. למרות כל הבקורת שלי, אני אוהבת את הארץ מאוד. קשה לחוות את מה שקורה, כולי תקווה שמצפון לא ינסו לבוא עלינו,לא שמעתי גינוי מצד חבריי כנסת ערבים, על מה שקורה, האלימות, וכו
כולי תקווה שהסיום יגע,
לילה טוב ושקט
אילנה פונטיאק
 
למעלה