אנשים לא אמורים להרוויח סכומי עתק
על חשבון עמלות ציבוריות ורוחים של חברות ותאגידים. אפילו מנהלי הבנקים בארה"ב אינם גובים כסף רב כל כך, כמו מנהלי הבנקים בארץ. תראה, לעולם לא יקום מצב שבו הקפיטליזם יהיה מוחלט. גם השיטה שנתניהו הנהיג בשנים האחרונות, אינה קשורה ממש לקפיטליזם. העניין הוא בתקצוב נכון, ביצוע רפורמות נכונות, ודאיגה לאנשים הנכונים באמת - הזקנים, הקשישים, האמהות החד הוריות, הנכים (כולם אגב, בסוף הקדנציה של נתניהו, כשהמשק התייצב, קיבלו את קצבתם בתוספת צנועה), ולא המובטלים והאנשים שיכולים לעבוד, אך מעדיפים לשבת בבית ולשחק עם השלט של המזגן. יש לדאוג לנהול נכון של המשק. לכך נתניהו התכוון. תאר לך מה יקרה, אם נתחיל בצעדים כלכליים עצומים שיכללו בנייה מחדש של הכל? רפורמות בחינוך? במיסוי? ועם זאת, נתחיל בשלב של קביעת עקרונות - מה המדינה צריכה לתת לאזרחיה, ובאיזו כמות? על המדינה לדאוג לצרכים המינימליים של האזרח- והנושא טעון שיפור. אבל אתה לא יכול לבוא בטענות למדיניות הכלכלית, כשמשרד הרווחה חוזר בכל שנה עם עודפים של 7 מיליארד שקל שלא הלכו לשכבות החלשות, והעודפים האלה מיועדים לאחר מכן, לכיסוי הגירעון. העניין עם הגירעון, אם להמשיך את הודעתי מפורום העבודה, הוא שניתן להרחיב את יעד הגירעון -אך זאת רק במידה ויש לך תכנית ארוכת טווח-לשנים רבות, ולא על מנת לפתור בעייה רגעית - אחרת אתה תתקדם באופן הזה לאינפלציה. לחם במיליארד שקל - זה מה שקרה בגרמניה בשנות ה20 במאה הקודמת, אחרי מלחמה, משק בקריסה, אינפלציה, והמצב היה חמור כל כך, עד כדי כך שכיכר לחם עלתה ארבעה מיליארד מרק. זו לא הפחדה, זו כלכלה נטו.
