יום מוזר מאוד

נטע....

New member
יום מוזר מאוד

אז ככה: עשיתי היום כמה צעדים כדי לעזור לעצמי לצאת קצת מהבדידות והדכדוך שאני נמצאת בהם המון לאחרונה. אפילו, כמו שכתבתי בהודעה מהבוקר התנדבתי לניסוי כימי על המוח שלי. (תרופות). זה מפחיד אותי עדיין מאוד אבל נמאס לי כבר מהפחדים האיומים האלה. והפגישה עם חברי הפורום המקביל שבו אני כותבת (החרדה החברתית) - הרגשתי נפלא עם זה שעשינו את הצעד הזה. לכמה זמן הרגשתי שזורמות בי אנרגיות חיוביות ובאמת היה סבבה, אבל גם קצרצר... אז למה אני בכל זאת מבוהלת ומפחדת להמשיך עם זה. מפחדת להמשיך ליזום כאלה פגישות? מוזר מאוד. שוב אני בבית לבד ליד המחשב, פוחדת ממה שעומד לקרות, מבולבלת ושוב על סף ייאוש. סהר, וחברי הפורום הנהדרים: אני צריכה את התמיכה שלכם עכשיו. אין לי איי.סי.קיו. אז בינתיים אסתפק בכל מילה טובה שתבוא בעקבות ההודעה הזאת דרך הפורום. אוהבת אתכם נטע
 

agness_666

New member
היי נטע

שולחת לך
תרגישי טוב, באהבה, אגנס
 

stonefroze

New member
צעד חדש ואי וודאות.

נטע יקרה כל צעד חדש שאנו מבצעים בחיינו מבוצע אל מול אי הוודאות של בטחונו ונכונותו של הצעד. כיוון שאי הוודאות קיימת כל הזמן בחייהם של בני אדם הם לעיתים חוששים לבצע צעד שאין עמו תוצאות טובות מיידיות. אולם אין האדם יכול להבטיח לעצמו תוצאות. כאשר האדם מבצע את הצעד הרי הוא יודע מה היו כוונותיו-להועיל לעצמו,לקדם את עצמו בעולם,לגדול,להתפתח, לצאת מעבדות לפחדים לחרות ולאור גדול. גם היציאה מהעבדות הזאת מתחילה בצעד אחד קטן. ולצעד הזה אין תוצאות מיידיות.חייבים להמשיך ולצעוד בהתאם לכוונות ולתיכנון המקורי,עם שינויים כאלה או אחרים על מנת להתאים את עצמנו למה שעשוי להשתנות לא הרף לפעמים-המציאות שלנו. ולכן משבוצע הצעד בכיון שנראה לנו,בני האדם נכון, בד בבד מתעוררים שוב וביתר חוזק הפחדים אשר אולי בעבר דחפו את האדם לכיוון אותו צעד,אלא שהפעם הם מנסים לדחוף את האדם בכיוון ההפוך, שוב אל נקודת הפתיחה,המצב ההתחלתי. התחושות שאת חשה הן תחושות טבעיות לחלוטין בני אדם לעיתים נוטים להימלט שוב אל "סיר הבשר" שהיה להם "במצריים" כאשר הם רואים באופק התמודדות מדברית מזככת גדולה,אולם לא וודאית. האדם רוצה כל חייו להגיע אל הארץ המובטחת אולם האמונה בקיומה היא היא המבחן האמיתי שלו בהתמודדות. האדם לבדו צריך לדעת מהי הארץ המובטחת שלו ומה תהיה תדמיתה. אני מאחל לך הצלחה בהתמודדות,כשם שאני מאחל לי ולכל שאר אחי בני האדם סוללי ומחפשי דרכם.
 
נטע יקירתי!

כל הדרכים שהחיים נותנים לנו נראות מפחידות ומבהילות. בדרכ שאת פונה לדרך חדשה, הכל נראה מאוד מבהיל, כי את בעצם לא יודעת מה יהיה. ובדרך אי הודאות מפחיד יותר מלדעת. כן, הרגשת נפלא במפגש אחד, אבל קשה לך כי את לא יודעת מה לחשוב בקשר למפגשים אחרים. הדבר הכי חשוב, זה שלא תוותרי למרות זאת. את מתחילה בשינוי גם אם הוא נראה קטן , הוא ענק, והוא עובר דרכך. את צריכה לעשות מה שטוב לך. תוציאי את הפחד, את התהיות, ואני בטוחה שתגלי בך את התשובה. מאחלת לך רק טוב, כמובן שבהצלחה. שלך, שני
 

נטע....

New member
תודה על התגובות החמות

כן, יכול להיות שהפחד הזה הוא באמת מהבלתי ידוע, מעצם העובדה שעשיתי צעד חדש. ולמרות שבמהלך אותה פגישה הרגשתי נפלא, איך שעליתי על האוטובוס בדרך חזרה הביתה, חזרה אליי התחושה המוזרה. זה אפילו לא עצב, סתם תחושה שאין לי דרך להסביר אותה. אולי סוג מסויים של פחד שאף פעם לא הכרתי. וזה למרות שבחיי עשיתי המון צעדים כאלה. ובדרך-כלל כשאני עושה צעד כזה אני מרגישה שכרון חושים ומין "היי" כזה. אז הרגשתי את זה כאמור בפגישה, אבל זה חלף איך שחזרתי. איך אפשר להסביר את זה?
 
אני אסביר את זה על ידי תיאור

התחושה שהרגשתי אתמול.. אז ככה.. כתבתי לעצמי, כזכור לך, ממש דיברתי וההבנה הזו גרמה לי שלווה מדהימה. וזה היה רגע ה"היי".. אבל כמה זמן אחכ, התחלתי שוב לפקפק במה יהיה, כי ידעתי שעכשיו שעשיתי משהו, אני אצטרך לעשות אותו שוב, כדי להמשיך את השלווה הזו, ואולי אף לשפר אותה, ולדעת יותר ולהשלים את עצמי יותר, אז החשש הזה מכך שלא אצליח, ושמה שהיה לא יחזור שוב, והרי הרגשתי מדהים לפני כן, גרם לי לאבד את זה. כל תחושה נהדרת פתאום השתנתה. ושוב ניסיתי לדבר עם עצמי אתמול כדי להחזיר, אבל הקשתי על עצמי אז לא הלך. מה שאני מנסה לומר, זה שהשמחה בנויה מרגעים, ואנחנו מנסים לשמר את רגעים אלה, במקום להבין שאנחנו צריכים לבנות רגעים חדשים, בהם כנראה נרגיש אחרת. וקשה לשמר משהו שהיה בעבר, כי אין כזה דבר. תמיד ממשיכים הלאה, מנסים בכל מקרה, לכן, אל תחשבי על מה שהיה וכמה את רוצה שיחזור, אלא תנסי להבין שמה שיהיה זה יהיה בזמן אחר, ובסיטואציה אחרת, גם אם זה אותם אנשים, ותחשבי על הטוב שיהיה ולא על הטוב שהיה. ושתרגישי רע.. תוכלי לחזור לכל הרגעים האלה, ומה שיישאר זה לא התהיות, זה לא הפחד, לא מה שהיה באוטובוס, אלא מה שהיה בפגישה. החיוך. שני! מקווה שעזרתי.. ולא בילבלתי.. :))
 

נטע....

New member
את יודעת שני

כשקראתי את מה שכתבת על רגעי ה"היי" שוב חשבתי על התרופות שכנראה אתחיל לקחת. תמיד כשאני מבלה באיזה פאב (ולמרות שזה לא קורה הרבה) ואני שותה איזה בירה, או בימי שישי בקבוצת הפסיכודרמה, שותה קצת יין, שוב חוזר אליי ה"היי" הזה. ולכן גם חשבתי על הנושא של התרופות. בשני המקרים, גם בתרופות וגם באלכוהול יש התערבות כימית שמשפיעה עליי לפחות לכמה זמן. אז מה, עכשיו אתחיל לפתח תלות בטיפול כימי? זה מאוד מפתה מצד אחד, כי אני יודעת שזה יכול לשפר לי את ההרגשה. הפסיכיאטרית הורתה לי לקחת את התרופה בבוקר, וזה בטח יהיה טוב לפני העבודה, ששם אני מרגישה את החרדה יותר מבכל מקום אחר (עם השופטים והעורכי דין למינהם, את בטח מבינה
), אבל מצד שני היא גם הפחידה אותי קצת: תופעות לוואי וכו´. אז כמו שכתבתי בהודעה הראשונה לשרשור הזה, אני בכל זאת מוכנה להתנדב לניסוי.
 
את יודעת נטע..

עד לפני כשנה, הייתה לי תקופה ממש קשה של דכאונות.. אם זה הרגשת הבדידות, אם זה כעס על עצמי, לא יודעת.. והחלטתי שלא לקחת תרופות. ואמא שלי היא אחות, אז היא ישר רצה לתרופות>. כשהייתי חולה כל גיל ההתבגרות, הייתי לוקחת המון תרופות לכאבים, כך שאקמול ואופטלגין ממש לא עוזרים לי עכשיו, והחלטתי שלא לקחת תרופות על בסיס קבוע.. זה, בסופו של דבר בחירה שלך, את צריכה לחשוב ובאמת להבין אםאת מרגישה שכדורים יעשו לך טוב, אם הם יעזרו לך. אם לדעתך כן, תתנדבי לניסוי. שלך, שני. <שחושבת שהיא מעדיפה מיילים מאשר להתחיל לספר על עצמה בפורום..אבל שיהיה..>
 

נטע....

New member
מצד שני...

כל עוד לא ניסיתי, אני לא יכולה לדעת אם זה יעזור לי או לא... אבל חבל רק שאין לי אפשרות לממן טיפול פסיכולוגי וקופת החולים שלי לא מממנת שירותים כאלה. ואגב: אם את מעדיפה מיילים, תרגישי חופשי. נטע
 
לנטע היקרה ../images/Emo50.gif

לנטע כך כך מוכר כי גם אני סובלת מפוביה חברתית במובן הקשה ואני שמחה שאת מנסה.כל אחד הדרכים שלו והקצב שלו.מקוה שתצליחי יותר ממני. שלך חנה גונן
 

נטע....

New member
חנה שלום

קודם כל, תודה גם לך על התגובה החמה והמעודדת. דבר שני, אשמח להכיר אותך כאן יותר. את מוזמנת לשתף אותי ואת כולנו בפחדים שלך (הפוביה החברתית) ובכלל, בכל דבר שתמצאי לנכון. ראיתי אמנם הודעות שלך כאן, אבל עוד לא יצא לי להכיר אותך ממש דרכן. אשמח כאמור להכיר אותך יותר. (למה יש לי נטיה לחזור על עצמי היום?
)
 
לנטעלה ../images/Emo25.gif ../images/Emo6.gif

לנטע שמחתי ותמיד אשמח לעזור בעיקרון המטרה שלי בפורום היא לנסות לתת תמיכה לאנשים מהניסיון שלי(הגעתי לגיל שאפשר להתחיל)ופחות לדבר על עצמי.(אל תדאגי אני עושה את זה כמעט כל יום היהיהיהיהיהיה) שנה טובה חנה גונן
 
למעלה