אני מסכים מאוד עם קרני
יום לימודים ארוך מבחינתי כרוך בשינוי כללי בתפיסת בית הספר. וכרוך בהשקעה כלכלית (שעשויה מאוד להשתלם) לא "סתם" לדחוף עוד שעות למערכת. אלא לבנות אותה באופן אחר. להתחיל את הלימודים מאוחר יותר, נניח בשמונה וחצי (אבל באמת ובלי שעות אפס ושעות מינוס וחרטה) או תשע ולסיים בסביבות 4-5 כל יום חוץ מיום שישי. יום שישי הוא בדרך כלל יום קצר יחסית גם בקנה המידה המקובל והוא גורר הוצאות מיותרות של הפעלת המערכת יום נוסף. הורדת יום שישי מהמערכת, במיוחד בכיתות נמוכות, תיצטרך להיעשות במקביל למציאת פיתרון הולם לתלמידים שנשארים בבית. הרי בית הספר מקבל אחריות על הילדים כך שההורים יכולים לצאת לעבודה. אם הילדים נשארים בבית, בדרך כלל מישהו יצטרך להישאר איתם. לשנות את חלוקת ההפסקות: 5-10 דקות בין השיעורים והפסקה גדולה של 45 דקות בצהריים (בין 13:15 ל 14:00 נניח) שתאפשר לתלמידים לאכול ארוחת צהריים - אשר תסופק ע"י בית הספר בחינם או במחירים מסובסדים - ולנוח. ניתן להאריך את היום אפילו יותר אם יוצרים מערכת שעות מודולרית (סטייל אוניברסיטה, אבל רק בכאילו) שמכילה זמן המיועד להכנת שיעורים והתכוננות לשיעור הבא במקום מוגדר שיותאם ע"י בית הספר ויאויש למשל ע"י מורה באופן קבוע שיוכל לסייע לתלמידים בשיעורים. כפי שציינתי בתחילת ההודעה, הדברים הללו הם אוטופיה. ראשית נדאג שתלמידים יגיעו לבי"ס כי הם רוצים (פחות או יותר). תלמידים שימשיכו להגיע לבית ספר בהרגשת "בית סוהר" רק יסבלו יותר ביום ארוך. אחר כך נוודא שהמורים יודעים ללמד כראוי, ומקבלים תמורה הולמת עבור ההשקעה הנוספת. יצירת משרות רבות נוספות למורים, כדי שהמורים - שגם להם יש משפחות - לא יאלצו להקדיש את כל חייהם לתלמידים ויוכלו להתפנות בסיום "משמרת" למשפחתם שלהם. ובטח יש עוד כמה תחנות בדרך ששכחתי.