יום המשפחה קרב ובא

יונה????? ככה את רועה בשדות

זרים????? מייד הבייתה. קישטא. בבית הכי טוב. בבית הדרורים מכינים דייסה. רק לכבודה של יונה. ויונה? הולכת לה עם כל האחרות. והדרורים? בוכים. כי... רק הירח זורח. טרה לה לה לה לה
 
אבל האם היא האמת מסוגלת?

האם היא באמת מכילה? ומאחר ואיננה - מי יוביל את המהלך של צימצום השולים או העלמתם? ההפך - חשבתי על מהלך קבוצתי של אי-התקרנפות, על ידי קבוצה הומולסבית חזקה, שמכילה אנשים משכילים,עצמאיים ונאורים, לא "קבוצת ביקורת" לשם קבוצת ביקורת, אלא כזו שמצביע על החוליים של החברה הפטריארכליתומציגה אלטרנטיבה אחרת, חופשית. או לפחות דיון כנה בחלופות. (יש שלוליות בערבה?)
 
גם הרגל

הוא תוכן מסויים... גם לוותק יש משמעות מצטברת. איכשהו אני מכבדת גם את זה. לא בא לי להריע לבחירה אחת שמישו עושה לגבי חייה שלה ולשלול לגמרי את הבחירה האחרת, כשברור לי שבכל כף מונחים דברים בעלי ערך.
 
ככה זה נראה כשהשבלולית מבקרת

בבית של ערבה
ותגידי - למה אנחנו אמורים להיות "קבוצה חזקה" ? מה בעצם מייחד אותנו למעט היותנו הומולסביותים?
 

פרח7

New member
לכאורה מי שבשוליים

יכול לפתוח לבבות לקבוצות המיעוט הנוספות. למעשה אני לא בטוחה. אני חושבת שבגדול השוליים הם חשובים כל עוד אינם אלימים. בעצם קיומם הם מונעים הסתיידות והתקבעות. אבל אני לא חושבת שפתיחת לב אצל מי שהוא שמרן למיעוט אחד, יכולה להתחיל תהליך כללי של קבלת השונה. אפילו מהטעם הפשוט שלא כל ההומואים רוצים במהפכה כללית, ההומואים מאוחדים רק סביב הזכויות שהם מבקשים לעצמם, ובכל השאר הם חלוקים.
 
יום המשפחה קרב ובא

והגננת שלנו מחפשת סיפור טוב שילווה את היום. מכיוון שכל הסיפורים על משפחה הם סיפורי אלטרואיזם של אבות לילדיהם(אבא תביא לי את הירח וכדומה). או סיפורי אלטרואיזים של ילדים לאמותיהם (פרח לב הזהב, מרקו וכאלו) איזה סיפור יש שיש בו גם אמא והוא מביע את הקשר בתוך המשפחה. היא נסתה את 'תנחש כמה אני אוהב אותך' אבל הם קצת קטנים מכדי להבין את הקשר עדיין. הילדים רובם בני שנתיים עד שנתים וחצי. כרגע היא החליטה על הלו הלו אבא והלו הלו אמא. (למרות ששתינו לא אוהבות את הלו הלו אמא). עזרה מהירה תתקבל בברכה.
 
חזקה. נקודה.

לא אמורים. מבין מי שנחשב "שוליים" - בקרב הקבוצות הנאבקות על לגיטימציה חברתית, זו הקבוצה החזקה יותר. כמו שהמאבק הפמיניסטי סייע למאבק ההומו-לסבי, כמו שהמאבק ההומו-לסבי עשה צעד למען לגיטימציה של טראנסגנדר וכו'. הרי המאבק על היכולת לקבל את השונה - אי אפשר לומר שהסתיים.
 
לחלוק על משהו

אין זה אומר שאינך יכול לקבלו. אין אני חושדת בך, פרח , שאינך יודעת זאת, את הרי צועקת את זה בכל הדפים האחרונים של הפורום. ככה זה, המקום הזה של קבלת השונה, הוא מאבק פנימי יום יומי. כל אחד בתוכו צריך להתמודד עם המנגנון הפסיכולוגיסטי הראשוני, של העדפת הדומה ופחד ממי שאינו דומה, ועם הצורך של המוח להבין על-ידי יצירת הכללות בשל אי יכולתו לתפוס את הריבוי. אפילו המשוכנעים נופלים בזה. אז למשל חשבתי. לא מזמן קמה כאן צעקה על הקביעה שלסביות מקימות מערכות יחסים קצרות וארעיות. אין לי בכלל רצון לבדוק את נכונות האמירה, אני מניחה שיש כאלה ויש אחרות. אבל שאלתי את עצמי על מה ההתרעמות, מה עומד מול זה? מערכות יחסים הטרוסקסואליות רבות שנים שבהם בני הזוג נישארים נשואים כדי לשמר את המערכת המשפחתית, המערכת הכלכלית, הסטטוס ועוד כל מיני סממנים חיצוניים אחרי שכל השימחה שיש בקשר נעלם מזמן? זה האדאל? אולי עדיף מערכות קצרות, כמו אלו שבהן "הואשמו" הלסביות. אולי זה יכול להיות דגל, אלטרנטיבה, שמציגה החברה ההומולסבית. אני נשאר כל עוד המערכת חיונית, כשאין אהבה איני נשאר, שאתם ההטרו תרקבו בעמידה בציפיות של המערכת הפטריארכלית מכם. אני מהפכן! אני חי מהלב! זה דורש התארגנות אחרת, בעיקר בעניין הילדים. או כמו שכתב מי שכתב את הנבואה השמימית באחת התובנות שלו, שכל אדם בוגר יכול שיהיה לו רק ילד אחד, מאחר שמעבר לזה אין בכוחותיו של אדם אחד לגדל והוא זקוק לעזרה ואז הצורך קושר אותו. זו סתם דוגמה להבדל שבין לנסות להתאים את עצמך לזרם המרכזי לבין לחיות את החיים שלך כקוויר אמיתי, אלטרנטיבי, בלתי מתקרנף.
 
בעיניים נוצצות ובקול רועד

פנתה אלי חברה עורכת עיתון, וביקשה שאכתוב על הספר "הנבואה השמימית" סקירה . (זה היה מזמן.. אה?) אחרי שקראתי אותו אמרתי לה שאני לא אוכל לכתוב סקירה שהיא תרצה לפרסם... אני לא חושבת שזוגיות מאריכת ימים היא נכס הטרואי וסדרות של מערכות מרגשות הן נכס הומולסבי. נדמה לי שזה יותר עניין של מבנה אישיות, צרכים, רמות חרדת-נטישה המובנות באישיות...
 
הומולסיות אינה קוויריות

אחד הדברים שהפתיעו אותי במפגש עם חברה הומולסבית הוא שהיא לא יותר פתוחה ומקבלת מהעולם הסטרייטי שאני מכירה. היא יותר פתוחה ומקבלת בנושאים הומולסביים, וגם מכירה את המטריה, את השפה וכו.. אבל בכל נושא אחר - אני לא מוצאת הבדלים משמעותיים. אני מודה שבהתחלה הופתעתי. (אבל, הופתעתי לא פחות מכך שמדינת ישראל, "ביתו של העם היהודי" שסבל כל-כך הרבה משלטו זר מתנהגת ללא יהודים כפי שהיא עושה. הייתי מצפה מעם שהיה מיעוט, חריג, שונה שיהיה פתוח יותר לקבל את השונה ומתברר שזה ממש לא כך.) לכן אין לי שום ציפיה שדווקא הומואים ולסביות ישאו את דגל הקוויריות. יש קווירים וחלקם הם הומואים ולסביות. להיות לסבית "נורמטיבית" זה הרבה פחות מהפכני מלהיות קווירית סטרייטית, למשל. וגם, זה הרבה יותר פשוט. אמנם אני חיה/שוכבת עם נשים, אבל בכל השאר אני בדיוק כמו כולם. תקבלו את השונות הקטנה שלי ואני אשתף פעולה עם כל השאר. זה יותר קל מלבעוט בכל הסדר החברתי. אבל מכיוון שהשונות הזאת עדיין אינה לגיטימית, ואין לנו אפשרות להנשא, למשל, הרי שמשפט כמו "מערכות יחסים לסביות מחזיקים מעמד זמן קצר" יכול לעצבן כי הוא אומר למעשה שאנחנו לא עושים את זה "טוב" כמו הסטרייטים ולכן נותן לגיטימציה למצב הקיים.
 
בגלל שעברנו לדף 2

אני חושבת שאקח את כל הגישטלט הזה - "זוגיות מאריכת ימים", "מערכות מרגשות", "נכסים הומולסביים", ו"נכסים הטרואיים", "לסביות נורמטיביות", ו"קויריות סטריטית" (וגם את כל ההומלסיות
האישית) פנימה לתוכי לעוד קצת עבודה אישית.
 
הם באמת קטנים

אולי לוותר על סיפור ,אולי לוותר על הטכסיות . הם עדיין כ"כ רכים ותמימים אז מה הסיבה למסגר להם ת'חיים? תציעי לגננת שתוותר .
 
תוותר על מה?

הם מכינים תמונות ליות המשפחה. תמונה של כל משפחה ומראים להם. הם עובדים על הקשר שבין אמא ואבא והילדים. על מה לוותר על סיפור? למה? ממש לא הבנתי למה הם יכולים לשמוע סיפור על טו בשבט לטעת עץ בחצר הגן. לאכול פרות יבשים (או לקרא להם פרות מופלאים - אייל). למה על יום המשפחה לא לדבר. ולא לספר? אגב עלה רעיון של לקוף יש בעיה. יש ממליצים? אני חשבתי על אני רוצה את אמא שלי של אלונה פרנקל. הגננת נורא רוצה שזה יהיה סיפור של אמא ואבא ולא רק אמא.
 

Yaara77

New member
יומרות של גננות

יש גננות שמבינות את הייתרון המסחרי שיש בלהרשים את ההורים בתכנים עמוקים מני ים ושיטות דידקטיות נפלאות על אף שלילדים זה נשמע כזמזום דבורים ביום אביב ככל שההורים צעירים ונלהבים יותר כך הם מתפתים בקלות להצגות הגננת ונוטים לשכוח את מגבלות הגאונים הצעירים אולי אני קשישה ומעט סנילית, אך נוטה אני לחשוב שבגיל שנתיים וחצי יום המשפחה לא ממש מעניין ילדים/ות וחבל להטריח את ההורים בטקסי וודו למענו אז... שלא יעבדו עליכם. הגן נועד לילדים, לא להורים !!! זה מזכיר לי שבערך בגיל 3 לקחתי את בני הבכור לספארי והסברתי לו ממושכות ועמוקות את כל נפלאות החיות במיוחד כשהצעדתי אותו ממושכות בפינת החי מששבנו הביתה שאלתי את הגאון "מה היה הכי כיף שם בספארי" והוא ענה "היה שם ספסל כזה שאפשר לשבת...." חיוכים יערה
 
אני לא מסכימה

הילדים שלי קבלו מושג על חנוכה קיבלו מושג על טו בשבט ועכשיו הם מקבלים מושג על יום המשפחה ומה חוגגים בו. הגננת שלנו היא נפלאה. הלוואי על כל ילד גננת כזאת באמת. היא כל כך מגויסת למען הילדים. רגישה לשינויים במצבי הרוח. יודעת בדיוק מתי אלון לא כל כך שומע. ושומעת ציפצופים גם בבית. אחד הדברים שזכינו בו הוא הגננת הזאת. וממש לא בגלל יום המשפחה.
 
למעלה