יום הזיכרון לשואה/ לחללי צהל

יום הזיכרון לשואה/ לחללי צהל

לחללים מהפיגועים.. איך אתם מציינים? איך עומדים בזה? יום הדיכרון לחללי צה"ל... אבא של אימי נפל - אחד החללים הראשונים בחיפה... לפני שנה זה היה אחד הרגעים הקשים, להגיע לשם בלי אמא....
 
סיוט חיי

איך שעובר לו חג הפסח, אני מאבדת את הפוקוס שלי. אני רגילה מאז שאני זוכרת את עצמי ללכת לאזכרות לאבא, שנפל ביום כיפורים. אני ואחותי קוראות לזה "הפנינג האזכרות השנתי". כל אחד חושב שהוא היחיד שעושה אזכרה, ואם אחנו לא באות, אז הם נעלבים...הם פשוט לא מבינים כמה כוחות נפש צריך לכל אזכרה ואזכרה. שנים נמנעתי מללכת, עד שדוד שלי ביקש שאני אבוא איתו. ובשבילו,ולכבודו, אני הולכת. כבר כתבתי כאן לא פעם, שאמא נפטרה כמה ימים לאחר יום הזכרון. ביום הזכרון לחללי צה"ל, אמא נכנסה לתנומה עמוקה, שממנה היא לא התעוררה. 4 שנים. 4 שנים בלי אמא. זה בכלל לא נתפס. איך זה אפשרי? אני אומנם אדם בוגר בשנים, אבל אני כל כך ילדה יתומה..כל כך מחפשת עדיין את שיחת הטלפון הזו, שתשמח לקראתי בכל עת, שתאהב אותי גם בזמני מריבות, שתדאג לי למרק כשיש לי חום, שתחכה לי ביום שישי בציפייה לבואי, שתדאג לי... השנה לעומת שלושת השנים הקודמות, שבהם בקשתי לצאת לחופשה מיוחדת, אני אנסה לא לעשות זאת. יש לי מזל שהשנה מדובר בסופשבוע ארוך. אני כל כך מפחדת מהימים האלה. כל כך מאויימת מהם. כל כך זקוקה לחיבוק וכל כך לא מסוגלת להשיג אותו...
 

libi4

New member
בעיניין החיבוק../images/Emo24.gif

מזדהה כל כך.....אמי היתה חולת סרטן ולכן החיבוקים והנישוקים קצת נמנעו מאיתנו שלא נדביק אותה אבל אני כל כך מתגעגעת לחיבוקים הבודדים שהיו.... נו מה את אומרת...אנחנו מבקשות דבר בסיסי.... במיוחד הקשתיות שצריכות את החום והאהבה וקשה לנו להיות לבד... לילה טוב
 

MIF2004

New member
ואוו לימון יקרה

אני קוראת את מה שכתבת ובוכה.... גם אצלנו יום הזכרון של אימי יוצא בסמיכות ליום השואה ויום הזכרון לחללי צה"ל, אני מכירה את העננה הזו שנוחתת אחרי פסח היטב, אבל אצלי זה כבר המון שנים, ואצלך זה נשמע הרבה יותר טרי, יותר כואב.... מכירה גם כל כך את ההרגשה שתיארת - אנחנו כאילו בוגרות אבל בעצם אנחנו ילדות יתומות כל חיינו. פעם עוד חשבתי שזה יעבור לי מתישהו, אבל לא, גם היום, יותר מ-30 שנה אחרי שאימי נפטרה אני מרגישה ילדה יתומה, וכנראה שתמיד אהיה כזו. אנחנו כל כך רוצות מישהו שידאג לנו, דאגה אימהית כזו של מרק וטלפון בדיוק כמו שאת מתארת... ביטאת כל כך יפה את החסר, את הגעגועים לאמא, ואין לי אף מילה מנחמת בענין, חוץ מזה שאנחנו פה מבינות אותך היטב.... שיעבור כמה שפחות כואב השנה...
 

MIF2004

New member
הי תאיר

אני אישית מאוד סובלת בימים האלו שסמוכים מאוד גם ליום מותה של אימי (אמא שלי נפטרה בתאריך של יום ירושלים). כל הסרטים בטלוויזיה, כל העיסוק במוות, ושכול, כל התמונות מן השואה, כל העיסוק במוות למעשה, נראה לי שהוא פשוט מחזיר אותנו לחווית המוות הקשה שלנו, של האובדן של אמא שלנו. אישית בשנים שקשה לי אני פחות צופה בתוכניות בטלוויזיה ופחות שומעת רדיו, פשוט כדי פחות להיכנס לאווירה הקשה הזו, אם היא קשה לי מדי באותה שנה, אבל אצלך זה נשמע כל כך קשה כי את צריכה ללכת לאזכרה של סבא שלך, אז קצת קשה להתחמק מן האווירה הקשה. בכל מקרה אם את מרגישה שזה למעלה מכוחותייך הייתי שוקלת מחדש אם ללכת לאזכרה.
 

shay rh

New member
היום הזה קשור כל כך חזק...

גם אמא שלי נפטרה לא הרבה אחרי יום הזיכרון לפני שנתיים. היום הזה מבחינתי מאוד טעון במיוחד בקשר לאמא שלי. לאמא שלי היה בעל, לפני אבא שלי. הם נישאו באוגוסט 73 והוא נהרג חודשיים לאחר מכן במלחמת יום כיפור. היא כמעט לעולם לא דיברה עליו. היא הצליחה לסגור את הנושא הזה מאוד הרמטית עוד הרבה לפני שנולדתי אני. היא הקפידה כל השנים, ביום הזיכרון, לקחת את הוריו ואחותו לטקס בקרית שאול, וזה פחות או יותר כל מה שידעתי. בערב יום הזיכרון לפני שנתיים, היא כבר הייתה די חלשה, אבל עדיין תפקדה. זו הייתה פעם ראשונה שהיא הראתה לי קצת מהכאב שקשור בחלק הזה של החיים שלה, משהו שלא ראיתי עד אז. היא הרשתה לעצמה לבכות מולי, משהו שמעולם היא לא עשתה. ביום הזיכרון הזה, האחרון שלה, פעם ראשונה שהיא לקחה אותי איתה לפגוש את המשפחה שלו ולעלות איתם לקבר. כנראה שהיא ידעה שזה כבר הסוף, והיא רצתה להעביר לי את הלפיד באיזשהו אופן. בשבעה של אמא, אחותו באה אלינו, והבטחתי לה שמעכשיו אני רוצה לבוא איתם כל יום זיכרון. לפני שנה זה לא התאפשר, כי הייתי בחו"ל, אז נסעתי איתה לקבר ביום כיפור. אני לא יודעת איך אני אעמוד בזה השנה, במיוחד שזו לא תקופה קלה עבורי, במיוחד בהתמודדות עם האבל על אמא. זהו. ארוך, אני יודעת, אבל חיוני...
 
איזו צמצמורת

כמה ריגשת אותי. רוצה לתת לך חיבוק הכי גדול בעולם. ביום הזכרון, גם אני אהיה בקריית שאול עם אבא שלי.
 

shay rh

New member
תודה

תרשי לי להחזיר לך ב-
גדול... בנתיים הייתי רק פעם אחת בקרית שאול, וזה היה, כמו שאמרתי, עם אמא - אבל מה שאני הכי זוכרת זה כמה שהמקום היה מלא. זה פשוט הדהים אותי כמה אנשים שותפים לאותו גורל מזוויע במדינה שלנו, ואיך, כמו שאני יודעת עכשיו, זה כל כך לא משנה. זה לא מעניין את הבנאדם היחיד, הבודד, שצריך לעמוד כל שנה מול קבר של הורה, או בעל, או אח. אני מקווה שאת אולי יכולה להעזר בנו כדי לקבל קצת כוח לקראת כל אזכרה. והאזכרות עצמן - לא נראה לי שאת צריכה להסביר ולתרץ לאף אחד למה לא באת. לפני הכל, זה אבא שלך, ואני בטוחה שתכבדי את זכרו בדרך שהכי נראית לך מתאימה, וגם בדרך כזו שתתאים לך.
 
למעלה