לזכר כל אותם ששת המיליונים !!
גם פה אני פשוט חייב לומר את זה: תאכלס, אין לי מה להגיד לכם יותר מדיי כולכם בוודאי יודעים את הסיפור בעל פה וובוודאי שיודעים על הזוועות שנוראות שקראו שם וחלק מכם אפילו מזילים דמעה בזמן הטקסים ובמהלך היום עצמו תראו, כל שנה אותו סיפור, אנשים נפגשים, קוראים את אותם הטקסטים בבתי הספר וזהו לא הרבה מעלים על דעתם את הזוועות שהתרחשו שם, אין מילים לתאר את גודל האסון שהתרחש הדברים האלה הם הכי אמיתיים שיכולים להיות ודברים כאלה פוגעים בנו הן כעם והן כאינדיווידואלים לחלק מהמשפחות נספה חלק מהמשפחה באסון הנוראי הזה, לכן אולי זה מקרב אותם יותר לאירוע אבל שוב פעם יש צורך להבין את גודל האסון הזה, למשל אתם, תתארו את עצמכם, ילדים נערים ילדות ונערות- חיים בכאלו תנאי ומתעוררים כל בוקר עם אותו הפחד, אותו הרעב, אותן המחלות אותו חוסר אונים ואותו הרצון לקבל תשובות ומהר. תרשו לי לצטט "מלחמה הופכה ילדים לגברים וגברים לזקנים" - זהו הקושי, הילדים שילדותם נקטעה ונאלצו להתמודד עם זוועות שכאלה, נערות צעירות שלא הספיקו לחוות ליטוף ראשון ונשיקה ראשונה עם הבחור שהן כל כך אהבו. אנחנו שגדלנו במדינה משלנו וגדלנו בביטחון בהגנה על בטן מלאה ובידיעה שדבר כזה לא יכול להתרחש שוב, לא מבינים את הגודל של האסון. בימים האלה שיש בעם פילוג, כשאנחנו נלחמים אחד בשני, אנחנו לא מודעים לעובדה של כמה ששונאים אותנו מבחוץ,על הכמות של האנשים שחושקת באותו דבר. אם אני אגיד לכם שהשינוי הוא אפשרי וצריך להתאחד ולהיות אחים, אני אשקר לעצמי כי זאת חרטה, אף אחד כבר לא מכיר ביהדות כגורם מחבר בין אנשים אלא כגורם שולי, כשאנשים מסתובבים ברחובות ופוגעים ברכוש של אחים שלהם, או כשאח רוצח אח, הקרבה הדתית היא כבר לא המניע הראשי של האחדות. אתם מבינים, ככל שהזמן עובר החדות קטנה וקטנה, כשילדים לא סובלים ימים כאלה בגלל שאין מה לראות בטלויזיה זה רק מראה שהגענו לנקודה שאין ממנה מוצא, וכן אני מודה גם אני לא אהבתי ימים כאלה וכן זה לא ממש עניין אותי, אבל חשיפה ומודעות גורמות להבנה והזדהות. כשהחזנים בטקסים קוראים קדיש על כל האחים שנטבחו, זהו רגע שאמור לקרב אותנו, זעקות הכאב האלה הן אלו שנוגעות לי בלב "אם השמחה לא תקרב אותנו, אז נתקרב דרך העצב" רק כאשר אסון פוקד אותנו אנחנו פתאום נזכרים שאנחנו עם סגולה ועם נבחר וכולנו אמורים להתאחד נגד השונאים שלנו. 6,000,000 מליון יהודים ! שישה מליון !!! זה מספר שאין לתאר אותון כל הילדים הגברים הנשים והזקנים שנטבחו רק עצם היותם יהודים, לא עשו כלום מלבד להיוולד לאמא יהודייה, ולחיות על פי המצוות הנהוגות בדת. עד עכשיו כשעוד הייתה הצפירה "הקול ששובר את הדממה" זה היה הרגע שבו כל יהודי באשר הוא עומד ומתאחד עם אבותיו, עם הזיכרון, ומתאחד אף לו לדקה עם ההיסטוריה שלו. וכן תמיד היו את הילדים שצחקו בזמן שהייתה צפירה, תמיד אפשר היה לשמוע את קולות הצחקוקים מאחורי הגב כשאתה עומד ומנסה להתרכז, אך אין זו בושה, זה בסך הכל חוסר הבנה. כל אחד מבין דברים בצורה שונה ומתמודד איתם בצורה שונה, וכל אחד מבין דברים בגיל שונה. עכשיו כשיבטלו את הרגע המאחד הזה, יעלם יחד איתו הזיכרון, שמחבר אותנו. ואז נתרחק ונתרחק ונתרחק, והחבר הכי טוב שלי יהפוך אויב שלי. היו הזמנים שהסבים והסבתות היו מושיבים ילדים על הברכים ומספרים להם דברים שחוו בזמן המלחמה וכן אתם יודעים ומספר הניצולים רק קטן וקטן בכל שנה, ואט אט הסיפורים נעלמים, הזכרונות מתפוגגים ונהיה שקט פנימי כזה, מן השקט של "זהו, איבדנו אותו" אנא מכם אל תשקטו לרגע, תמשיכו לדבר ולדבר ולהריץ תמונות בראש, ולתהות לגביי דברים, ולבכות, אלו הם סימני האחדות שלנו בתור העם ! אותו מגן דוד - שיהיה מותג באשר הוא העיקר שהנוסחא הציונית האופנתית עובדת אותה מנורת שבעת קנים עם ענפי הזית אותה יונת שלום - שלום לא שלום בואו לא ניכנס לדיונים פוליטיים לכל אחד יש דעה איך להשיג אותה, בואו נימנע מריבים על נושאים פוליטיים וויכוחים הזכרונות הם אלו שנותנים ללהבה שבתוכנו לבעור לקוות לעתיד טוב יותר וורוד יותר חייכו אתם ילדים של מלך הכי חשוב הוא לזכור ולעולם לא לשכוח מכיוון ש עם שאינו מכבד את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לט בערפל ולדי גוט
לזכור ולא לשכוח!!
תגיבו גם אתם...