יום הזיכרון ה 20.
מאז שאני זוכרת את עצמי בערך, ביום הזיכרון לא הולכים לבי"ס/לצבא/לעבודה, "צריך" לעלות לבית הקברות. כל שנה מתקשרות אליי חברות, לבדוק אייך עובר יום הזיכרון, אם אני רוצה ללכת לטקס - הכל בסדר, לא מרגישה צורך בטקסים, כל עוד לא צופים בטלוויזיה הכל עובר בשלום. המגוחך הוא, שדווקא השנה, כשפתאום מזה קשה לי עם היום הזה וכבר שבוע שאני מדוכדכת כל מי שמסביבי כבר התרגל שזה 'עוד יום' בשבילי וחבל. הקטע הכי מתסכל הוא, ששלחתי לחצי השני שלי מלא רמזים, בדבר חופש מחר - שאולי נלך לטקס, ואולי נהיה ביחד וכלום. היום אפילו אמרתי לו שהשנה ממש קשה לי - וכלום
אני אתגבר. אני תמיד מתגברת. אבל לפעמים עדיף שלא היה משהו שצריך להתגבר עליו.
מאז שאני זוכרת את עצמי בערך, ביום הזיכרון לא הולכים לבי"ס/לצבא/לעבודה, "צריך" לעלות לבית הקברות. כל שנה מתקשרות אליי חברות, לבדוק אייך עובר יום הזיכרון, אם אני רוצה ללכת לטקס - הכל בסדר, לא מרגישה צורך בטקסים, כל עוד לא צופים בטלוויזיה הכל עובר בשלום. המגוחך הוא, שדווקא השנה, כשפתאום מזה קשה לי עם היום הזה וכבר שבוע שאני מדוכדכת כל מי שמסביבי כבר התרגל שזה 'עוד יום' בשבילי וחבל. הקטע הכי מתסכל הוא, ששלחתי לחצי השני שלי מלא רמזים, בדבר חופש מחר - שאולי נלך לטקס, ואולי נהיה ביחד וכלום. היום אפילו אמרתי לו שהשנה ממש קשה לי - וכלום
