יום הזיכרון. האם אתם מציינים?

[קיפי סגול]

יום הזיכרון. האם אתם מציינים?

בעבר נהגנו ללכת לטקס הזיכרון שמארגנת הקונסוליה בטורונטו. בשנים האחרונות הפסקנו מסיבות שונות חלקן לוגיסטיות וחלקן קשורות לתוכן- יותר ויותר התחלתי להרגיש שאני שומע את דף המסרים של נתניהו בטקס שאמור להיות מאחד ומשותף לכולם בלי קשר לדעה פוליטית. ובאמת לא ברור לי מדוע אזרחים (ובמיוחד כאלו שחיים בחו"ל) צריכים לשמוע את פקודת היום של הרמטכ"ל.

אז עכשיו אנחנו כבר לא הולכים לטקס, אבל זה עדיין יום לא קל עבורי כשהמחשבות על כמה חברים ומכרים שנהרגו עולות (אני חושב עליהם גם בימים אחרים, אבל ביום הזיכרון יותר מכרגיל)

 

[דובוני123]

בעצם המעבר לקנדה וההגירה ניתקנו את עצמנו

מההוואי בישראל. זו השנה הראשונה שלי בקנדה ואני לא מציינת לא את יום הזיכרון ולא את יום העצמאות.
אולי לא תסכים איתי, וזה בסדר אבל אני לא מאמינה בלרקוד על כמה חתונות במקביל. הבחירה לעזוב את ישראל ולהשתקע בארץ אחרת באה עם מחיר. יש משהו מוזר ואפילו צבוע בעייני בלהיאחז בכל הכח בקרנות המזבח ולהחליט שגם מגדלים את הילדים בתרבות עברית ואז שולחים לבית ספר יהודי, גרים באזור ישראלי, מטפחים קשרים רק עם ישראלים, שומרים על המסורת והגחלת והכל אבל...מקנדה! וגם אם לך הדברים האלה עדיין חשובים כי ישראל זו מכורתך ובה גדלת, תהיה בטוח שהם יהיו פחות חשובים עבור ילדייך ובטח עבור נכדייך, אם ימשיכו לחיות בקנדה. הם כבר לא ידעו עברית, ייתכן שיתחתנו עם לא יהודים ולא יחגגו שום חג ישראלי או יהודי וזה צריך להיות מאד ברור למי שבוחר להגר.

אם החלטנו לנתק את עצמינו זה אומר שאנחנו לא משלמים מיסים בישראל, לא שולחים את ילדינו להתגייס בצבא, לא מצביעים (כי מחו"ל אי אפשר) אז אין לנו זכות השפעה על השלטון וכן גם פחות שמים דגש על חדים לאומיים אם בכלל. כי אם יום הזיכרון ויום העצמאות וכל סימלי המדינה ומה שהיא מייצגת והתרבות העברית והפוליטיקה והחגים והאוכל וכו' כל-כך חשובים לנו אז מה אנחנו בכלל עושים בקנדה?

אני עזבתי את ישראל כי לא היה לי טוב שם. הערכים שחשובים היום אינם הערכים שמייצגים אותי, ראש הממשלה והקואליציה הנוכחית לא מייצגות אותי. חיפשתי מקום אחר שיהיה יותר קרוב למה שאני מאמינה בו.
כן צריך לזכור את מי שמת, בעיקר אם היה חבר קרוב שלך או משפחה אבל בשביל זה לא צריך לציין זאת בטקס מיוחדץ אנחנו נושאים את זיכרון יקירנו שמתו בתבא או בפעולות איבה במחשבותינו כל הזמן.

 

[CANADA101010]

תגובה אמיצה דובוני

תגובה אמיצה דובוני.
אני לא חושב שהיה לי האומץ לכתוב את אשר כתבת
זה יום עצוב
אני מתחבר להרבה מדברייך

 

[SupermanZW]

לא עצוב, לא שמח, סתם יום.

אם צריך אומץ מיוחד להביע דעה המעוררת התרעמות בקרב קנאים הנמצאים רחוק אז הפחד אינו רציונלי, לכן, מכיוון שאין סיבה לפחד לא מדובר באומץ.

 

[CanBonly1]

לא מסכים

כל אחד והסיבה שלו לעזיבה
גם אנשים ממדינות אחרות מעדיפים להיות עם אנשים דוברי שפת האם שלהם,
עם אנשים שחוגגים את החגים שלהם, הם עדין מתענינים מה קורה בארצות המוצא שלהם ונוסעים לבקר שם.
אפשר להשוות אולי לעזיבה את בית ההורים.
&nbsp
ישראל, כמדינה ורעיון מאד חשובים לי
האם אני יכול להבין ממך
שלא איכפת לך במידה והמדינה תחדל מלהתקיים?

 

[דובוני123]

ישראל כמדינה וכרעיון חשובים גם לי

אבל בחרתי לחיות בחוץ לארץ. אני חושבת שלא חשוב מה הסיבה לעזיבה, העובדה שמישהו מחליט במודע לחיות חייו בניכר, אומרת שהוא עשה את הבחירה שלו וזה אומר הכל
אהבה לא שווה הרבה אם אתה לא מוכן להיות שם גם כשחרא רמז: כשמישהי אומרת לך שהיא אוהבת אותך לא משנה מה יקרה אבל אז נפרדת ממך כשאתה חולה במחלה קשה, מתרושש או סובל מדיכאון, היא לא באמת אוהבת אותך, או לפחות לא מספיק כדי שזה ישאיר אותך לצידה
זה מאד נחמד לאהוב רעיון או קונספט כמו מדינה אבל עם כל הכבוד אני לא מספיק אוהבת את המדינה ממנה הגעתי בשביל לחיות בה. זה כמובן יכול להדתנות בעתיד אבל כרגע כך הם פני הדברים.
ואני חושבת גם שהרבה מהיהודים בעולם הם גם קצת צבועים. תומכים בישראל, תורמים כסף וכו' אבל את הילדים שלהם הם לא יישלחו לצבא כאן. עלייה הפ לא יעשו.
וזה לא משנה אם יש להם עסקים בחו"ל או קריירה משגשגת. ברגע שהם בחרו, הם אמרו שיותר חשוב להם הצלחה כלכלית מאידאל ארץ ישראל על כל בעיותיה. וזה בסדר גמור אבל לא צריך להתייפיף

 

[CanBonly1]

מצטער, האנלוגיה לא במקומה

בן זוג זה לא מדינה
מדינה זה רעיון
מדינה זה ״דמיון משותף״ כמו שיובל הררי אוהב להגדיר את זה
אני לא רואה בזה צביעות בכלל
אשמח לשמוע את דעתך עוד 5 שנים

 

[דובוני123]

היו אנשים שהקריבו את נוחות החיים שלהם בגלות ואפילו מתו בשביל

להקים את המדינה. זו אהבה אמיתית. להיות שם גם כשרע ונורא וחרא. גם כשאתה עובד שעות בחלקלאות, במדבר, בבניין, לוחם במלחמות למען הבית שלך - זו הקרבה, זו דבקות. אני לא עשיתי שום דבר מזה. אם אכתוב עכשיו שמדינת ישראל היא הכל בשבילי והיא רעיון בו אני דוגלת זו תהיה חוצפה מצידי בעיקר לנוכח העובדה שדור המייסדים וגם החיילים שלוקחמים בעזה ויוצאים למבצעים הקריבו ומקריבים הרבה יותר ממני. אני (וגם אתם) בחרנו - עם דגש על בחרנו, להעתיק את חיינו למדינה אחרת. ילדינו לא ישרתו בצבא, אנחנו לא נשלם מיסים למדינה. איזו מן הקרבה זו? אני חושבת שזה שלא מאפשרים לישראלים תושבי חוץ להצביע בבחירות זה נכון מאד. איזו זכות יש לנו לטעון לאהבת המולדת ולרצות להשפיע על החיים שם כשבחרנו בחיים בניכר?

 

[CANADA101010]

מאד עצוב לי היום הזה אבל גם עצוב לי כשאני עובר כאן ליד אנדרט

אני קורא כרגע פעם שלישית את הספר של יובל נח הררי על מנת לספוג עוד ועוד.
אני מרגיש שיך למליוני שנות אבולוציה.
דובוני מאד התאכזבה מה"דמיון המשותף" הקודם.
רבים כאן יודעים כמה קשה ההגירה.
היא בחרה לשנות את מיקומה הגאוגרפי "להשיל" חלק מהדמיון המשותף ולהעביר הילוך לדמיון משותף קנדי.
למעשה זה יקל עליה מאד את המעבר (לדעתי)
אני לא רוצה שמשהו רע יקרה למדינת ישראל ואני בטוח שגם דובוני לא רוצה.
מאד עצוב לי היום הזה אבל גם עצוב לי כשאני עובר כאן ליד אנדרטאות של חללי מלחמות כאן. במותם של אלו ואלו הם איפשרו חיים

 

[דרור184]

דרמה מיותרת

יש יסוד לדברים שדובוני כתבה. מכאן ועד הפרובוקציה "שלא איכפת לך במידה והמדינה תחדל מלהתקיים" הדרך ארוכה.

לא במקרה אומרים שהפטריוטים הכי גדולים גרים בחו"ל.

 

[SupermanZW]

הפטריוטים הכי גדולים לא גרים בשום מקום

מהסיבה הפשוטה שכבר אינם בין החיים.

 

[CANADA101010]

נכון מאד

 

[SupermanZW]

אני מניח שהשורה האחרונה בדבריך איננה נכונה לגבי

אף אחד מהקוראים או הכותבים בפורום, אך היא מאוד שימושית כ"ביקורת" דמגוגית.

 

[קיפי סגול]

אז ככה

ההתייחסות שלי ליום הזה היא לא במשמעות הלאומית. יום הזיכרון בשבילי זה גידי ואורן ויזהר ואיתמר. ויותר קל כשיש עוד אנשים שמבינים ויכולים להזדהות עם התחושה של לאבד חבר, קרוב משפחה, או תלמיד לשעבר.

כן, בחרנו לעבור לקנדה ואנחנו לא מצטערים על הבחירה. זה לא אומר שצריך למחוק כמעט ארבעים שנות חיים. יש לנו משפחה וחברים שחשובים לנו. ולידיעתך, גם אחרי 11 שנים כאן, הילדים שלנו מדברים עברית שוטפת (כי היה לנו חשוב לשמר את הקשר בינם לבין בני הדודים בארץ ושפה היא חלק מהקשר הזה). הם גם מסוגלים לקרוא ולכתוב בעברית ברמת בי״ס יסודי. ולא, הם לא הלכו לבי״ס יהודי כי אנחנו לא ממש קשורים לדת ולא רצינו לסגור אותם בבועה אלא לחשוף אותם לעושר הרב תרבותי של טורונטו. (מהחגים אנחנו מציינים מה שבא לנו בעיקר כמסורת משפחתית)

 

[קיפי סגול]

אה, ומצדי שהילדים שלי יתחתנו

או לא יתחתנו עם מי שהם רוצים, לא חשוב מאיזה דת גזע או מין.

 

[ניצן חזר הבייתה]

שאלה עם בעקבות חתונה של ילדיך, תמצא את נכדיך

מפגינים בעד הBDS או החמאס? לא תתחרט שלא השפעת על בחירתם?

 

[עטלפוני]

אתה כזה טרול

מה הקשר בין מעבר מדינה לבין דעה ? אפשר לתמוך ב BDS גם מישראל. החרטה היחידה תהיה שלך עוד כמה שנים על זה שחזרת "הביתה" (מה שזה לא אומר) למקום שכל בר שכל מבין שאין בו עתיד לאדם מערבי חילוני/חסר דת.

 

[SupermanZW]

אתה יכול לומר שאתה רוצה להשפיע על בחירתם של ילדיך

אתה יכול גם להתכוון לזה, אתה יכול גם לומר שתעשה כל שביכולתך כדי שיבחרו מה שאתה רוצה שיבחרו, בפועל הם יבחרו מה שהם ירצו וככל שתתנגד יותר ירבו הסיכויים שיעשו לך דווקא.

לענייננו, לך יש יותר סיכוי למצוא את נכדיך מפגינים בעד הBDS או החמאס, הסתכל על המגמות הדמוגראפיות שעוברות על ישראל וצפויות להימשך, אם במקום לטמון את הראש בחול תתייחס רק למגמות הדמוגראפיה תבין למה דווקא בישראל יש לכך יותר סיכוי מאשר בקנדה.

 

[דובוני123]

אף אחד לא יקח מאיתנו את הזכרונות

גם לי יש המון זכרונות יפים וטובים מימים עברו אבל הזכרונות הם חלק מהעבר. מה יעזרו לי הזכרונות הטובים על המדרחוב בנתניה כשאני פוגשת ערסים ברחוב עם אופניים חשמליות? מה יעזור לי לזכור את השנים בהם בגרוש היה חור אם היום הכסף שאתה מרוויח לא ממש מספיק וגם המדינה לא מספיק משתמשת במיסים לטובת האזרח? מה יעזור לי לזכור בערגה את השנים ששולמית אלוני ויוסי שריד ואמנון רובינשטיים היו שרי החינוך כשאני הייתי בבית-ספר אם שר החינוך של הילדים שלי היה בנט ועתיד להיות סמוטריץ'? מה יעזרו הזכרונות כשירשאל מנתה 4.5 מיליון והיום כפול ואי תשתיות להכיל את כל האנשים על כל הפקקים והריבים על החניה ותשתית רכבת קלה שתיקח עוד המון שנים עד שתפעל? מה יעזור לי לזכור שפעם לפני 35 שנים ויותר חברי כנסת היו אנשים שנבחרו לייצד את טובת העם והיום מייצגים רק את התחת של עצמם? אני מקווה שאתה מבין את הרעיון. אז בחרתי לעזוב לקנדה. אני גם לא מצטערת על הבחירה שלי. אני יודעת שהילדים שלי לא ישרתו בצבא אם לא יחזרו לישראל, שהם עשויים להתחתן עם לא יהודים, שילדיהם לא ידברו עברית ואולי גם לא יחדדו את החגים. למעשה ניתקתי את עצמי מישראל, אז מה הטעם שאציין חגים לאומיים?
לגבי השכול - כל שכול הוא עניין פרטי ואני בטוחה שגם בקנדה מצא אוזן קשבת אצל הרבה אנשים שאיבדו את יקיריהם בכל מיני דרכים. אז אובדן של חבר או קרוב משפחה במערכות ישראל אולי מוסיף לאובדן מימד הירואי אבל בסופו של יום מה זה משנה איך אותו אדם מצא את מותו אם אתה חוזר הביתה בידיעה שלא תראה אותו יותר לעולם ותישאר רק עם הזכרונות?

 

[דובוני123]

אף אחד לא יקח מאיתנו את הזכרונות

גם לי יש המון זכרונות יפים וטובים מימים עברו אבל הזכרונות הם חלק מהעבר. מה יעזרו לי הזכרונות הטובים על המדרחוב בנתניה כשאני פוגשת ערסים ברחוב עם אופניים חשמליות? מה יעזור לי לזכור את השנים בהם בגרוש היה חור אם היום הכסף שאתה מרוויח לא ממש מספיק וגם המדינה לא מספיק משתמשת במיסים לטובת האזרח? מה יעזור לי לזכור בערגה את השנים ששולמית אלוני ויוסי שריד ואמנון רובינשטיים היו שרי החינוך כשאני הייתי בבית-ספר אם שר החינוך של הילדים שלי היה בנט ועתיד להיות סמוטריץ'? מה יעזרו הזכרונות כשירשאל מנתה 4.5 מיליון והיום כפול ואי תשתיות להכיל את כל האנשים על כל הפקקים והריבים על החניה ותשתית רכבת קלה שתיקח עוד המון שנים עד שתפעל? מה יעזור לי לזכור שפעם לפני 35 שנים ויותר חברי כנסת היו אנשים שנבחרו לייצד את טובת העם והיום מייצגים רק את התחת של עצמם? אני מקווה שאתה מבין את הרעיון. אז בחרתי לעזוב לקנדה. אני גם לא מצטערת על הבחירה שלי. אני יודעת שהילדים שלי לא ישרתו בצבא אם לא יחזרו לישראל, שהם עשויים להתחתן עם לא יהודים, שילדיהם לא ידברו עברית ואולי גם לא יחדדו את החגים. למעשה ניתקתי את עצמי מישראל, אז מה הטעם שאציין חגים לאומיים?
לגבי השכול - כל שכול הוא עניין פרטי ואני בטוחה שגם בקנדה מצא אוזן קשבת אצל הרבה אנשים שאיבדו את יקיריהם בכל מיני דרכים. אז אובדן של חבר או קרוב משפחה במערכות ישראל אולי מוסיף לאובדן מימד הירואי אבל בסופו של יום מה זה משנה איך אותו אדם מצא את מותו אם אתה חוזר הביתה בידיעה שלא תראה אותו יותר לעולם ותישאר רק עם הזכרונות?