אני כל הזמן נלחמת בתוכי
בין הרצון שלי לחזור להיות בזוגיות לבין התשוקה שלי להיות חופשיה.
יש ימים שאני משוועת לגבר שחזיק לי את הפנים בשתי ידיים חמות.
ברגע כזה אני לא צריכה לעשות הצגה,אני פשוט יכולה לנוח.
המון זמן זה לא היה לי.
אני רוצה את המתכונת שבה יש לי מישהו שאני אוהבת ומחוברת אלו והוא שם אם אני צריכה לעצום עינים ולהישען.
אבל שלא יפריע לי לנשום.
היה לי גם כזה אבל זה נגמר.
אני רוצה את זה שוב.
 
זה קטע חזק מה שהבאת עכשיו.
אני לא מכירה את הספור של שי אביבי אבל המילים עשו לי משהו.
"זה טרגדיה אנושית,פשוט לרצות עוד".
זה לאכול ולהישאר רעב.