יום אחד בהיסטוריה (1/3)
1. זה יום מחורבן כמו תמיד בתאריך הזה. אני מוצא את עצמי זרוק על הכורסא המסריחה כאן בדירה השכורה, 60 מטר בקינג ג'ורג' שעולה לאבא שלי הרבה יותר מדי כסף והברז מטפטף. בצד זרוק ספר של רובין ס' שארמה על חיים טובים יותר. אני סקרן לדעת כמה פרארי הוא יכול לקנות רק מהקופונים על הספר הזה. אני שוכב ומריץ בראש מחשבות על המהטמה גנדי, הנפש הגדולה, ובן גוריון שחשב שאפשר להעתיק את מלחמת התה שלו לארץ עד שהבין שהערבים הם לא בריטים. 2. אסתר, השכנה של אמא שלי שואלת לשלומי. אני מחייך ואומר שהכל בסדר. לפני חמישה שבועות הייתי עם הבת שלה. מאז לא דיברנו. היא שלחה לי באס.אמ.אס "מניאק" אבל לא הצלחתי לאסוף כוחות ולענות לה. אמא שלה מבוגרת טובה, עוד מאלה שהולכות עם סל לסופרמרקט. מהימים שבהם לא היו מייצרים מליון שקיות פלסטיק של מגה. 3. יושב ומריץ מחשבות. הן זורמות אלי לראש מכל רחבי ההיסטוריה, אחד אחד, כך סתם. פון קלאוזביץ' והמלחמה ואינשטיין עם התאומים. ודארווין ושרשרת המזון. והתמונה של אורי אחי הגדול והמלחמה שהוא נהרג בשבילה. 4. השפם של היטלר הוא ללא ספק אחד השפמים הכי מפחידים בהיסטוריה. אני חושב שבערך 1945 הייתה השנה שגם התסרוקת לצד יצאה מהאופנה. אבא של אמיר הפרסי מקריח ומסתרק לצד, זה כנראה בגלל שלפרס לא הספיקה להגיע המלחמה או האופנה. אבל אני לא יודע הרבה על יהדות ערב ומאשים בזה את מפא"י שהכתיבה את תוכנית הלימודים בראשית המדינה וככה זה נשאר עוד מאז. 5. מערכת החינוך היא אחד הכלים הכי בסיסיים של המשטר בכדי לבסס את עצמו. מערכת החינוך היא היוצרת ערכים בקרב הדור שגדל להיות אזרח בוחר. היא זו שמכתיבה איך תיראה ההיסטוריה, היא שבידה למחוק עידנים שלמים – ולהאדיר עידנים אחרים. כמו מכחול ביד אמן ודף ריק. 6. בקיר של הסלון תלוי לי זיוף של המונה ליזה. לה ג'וקונדה אומרים באיטלקית ואני מדמיין את דון קורליאונה אומר את זה. כשכל אדם מחייך אפשר לראות לו את זה בעניים, עם המונה ליזה זה לא כך. העניים שלה שותקות. גם העניים של אמא שלי מאז המלחמה. 7. אני מסתכל לתיקרה הלבנה. מנורה שישים וואט תלויה על חוטי חשמל חשופים. כל כך שקט הבית הזה. בשקט הזה יכול אדם לשמוע את הזמן מטפטף מהברז. 8. ב-22' נרצח נרוטוביץ' נשיא פולין. רבין נולד באותה שנה. ב-95' הוא נרצח. אני לא אשכח את החיוך של עמיר. עשר שנים אחר כך המשפחה שלו תקים אתר באינטרנט ותגיד שכל הרצח זה תרגיל של השב"כ. תמיד יש קונספירציות מאחורי מפורסמים שנרצחים. גם גנדי נרצח, וקנדי וג'ון לנון ויוליוס קיסר ולינקולן. 9. לפני כמה שנים פגשתי בחור דתי. עשינו פטרולים סביב ההתנחלות שבה הוא גר. פעם ראשונה ששמעתי דברים כמו שהוא הוציא מהפה. המדינה, הוא אמר, מנוהלת בידי קומץ פקידים. רק ככה אפשר לתכנן דברים לטווח הרחוק. השרים מתחלפים כל שנה ולהם? להם יש קביעות. הם קובעים מה תהיה המדיניות הכלכלית, הם מכתיבים מה הילד שלך ילמד, הם מחליטים כמה כסף תקבל כשתהיה זקן ואם לצאת למלחמה. לכן אין דמוקרטיה ילד. הכל אופיום בשביל להשתיק את ההמונים. הם חיים על זה שאתה מאמין שגם אתה יכול להיות ראש הממשלה יום אחד. אלו היו המילים שלו בדיוק. 10. אני נכנס לסופר בשביל למלא קצת את המקרר. מניח על פס הגומי השחור כמה בקבוקים, גבינה לבנה וקורנפלקס. מרינה שואלת אם לחלק, אני עונה שתיים וחוטף חבילת שקיות ניילון מהמתקן. שישאר גם לבית.
1. זה יום מחורבן כמו תמיד בתאריך הזה. אני מוצא את עצמי זרוק על הכורסא המסריחה כאן בדירה השכורה, 60 מטר בקינג ג'ורג' שעולה לאבא שלי הרבה יותר מדי כסף והברז מטפטף. בצד זרוק ספר של רובין ס' שארמה על חיים טובים יותר. אני סקרן לדעת כמה פרארי הוא יכול לקנות רק מהקופונים על הספר הזה. אני שוכב ומריץ בראש מחשבות על המהטמה גנדי, הנפש הגדולה, ובן גוריון שחשב שאפשר להעתיק את מלחמת התה שלו לארץ עד שהבין שהערבים הם לא בריטים. 2. אסתר, השכנה של אמא שלי שואלת לשלומי. אני מחייך ואומר שהכל בסדר. לפני חמישה שבועות הייתי עם הבת שלה. מאז לא דיברנו. היא שלחה לי באס.אמ.אס "מניאק" אבל לא הצלחתי לאסוף כוחות ולענות לה. אמא שלה מבוגרת טובה, עוד מאלה שהולכות עם סל לסופרמרקט. מהימים שבהם לא היו מייצרים מליון שקיות פלסטיק של מגה. 3. יושב ומריץ מחשבות. הן זורמות אלי לראש מכל רחבי ההיסטוריה, אחד אחד, כך סתם. פון קלאוזביץ' והמלחמה ואינשטיין עם התאומים. ודארווין ושרשרת המזון. והתמונה של אורי אחי הגדול והמלחמה שהוא נהרג בשבילה. 4. השפם של היטלר הוא ללא ספק אחד השפמים הכי מפחידים בהיסטוריה. אני חושב שבערך 1945 הייתה השנה שגם התסרוקת לצד יצאה מהאופנה. אבא של אמיר הפרסי מקריח ומסתרק לצד, זה כנראה בגלל שלפרס לא הספיקה להגיע המלחמה או האופנה. אבל אני לא יודע הרבה על יהדות ערב ומאשים בזה את מפא"י שהכתיבה את תוכנית הלימודים בראשית המדינה וככה זה נשאר עוד מאז. 5. מערכת החינוך היא אחד הכלים הכי בסיסיים של המשטר בכדי לבסס את עצמו. מערכת החינוך היא היוצרת ערכים בקרב הדור שגדל להיות אזרח בוחר. היא זו שמכתיבה איך תיראה ההיסטוריה, היא שבידה למחוק עידנים שלמים – ולהאדיר עידנים אחרים. כמו מכחול ביד אמן ודף ריק. 6. בקיר של הסלון תלוי לי זיוף של המונה ליזה. לה ג'וקונדה אומרים באיטלקית ואני מדמיין את דון קורליאונה אומר את זה. כשכל אדם מחייך אפשר לראות לו את זה בעניים, עם המונה ליזה זה לא כך. העניים שלה שותקות. גם העניים של אמא שלי מאז המלחמה. 7. אני מסתכל לתיקרה הלבנה. מנורה שישים וואט תלויה על חוטי חשמל חשופים. כל כך שקט הבית הזה. בשקט הזה יכול אדם לשמוע את הזמן מטפטף מהברז. 8. ב-22' נרצח נרוטוביץ' נשיא פולין. רבין נולד באותה שנה. ב-95' הוא נרצח. אני לא אשכח את החיוך של עמיר. עשר שנים אחר כך המשפחה שלו תקים אתר באינטרנט ותגיד שכל הרצח זה תרגיל של השב"כ. תמיד יש קונספירציות מאחורי מפורסמים שנרצחים. גם גנדי נרצח, וקנדי וג'ון לנון ויוליוס קיסר ולינקולן. 9. לפני כמה שנים פגשתי בחור דתי. עשינו פטרולים סביב ההתנחלות שבה הוא גר. פעם ראשונה ששמעתי דברים כמו שהוא הוציא מהפה. המדינה, הוא אמר, מנוהלת בידי קומץ פקידים. רק ככה אפשר לתכנן דברים לטווח הרחוק. השרים מתחלפים כל שנה ולהם? להם יש קביעות. הם קובעים מה תהיה המדיניות הכלכלית, הם מכתיבים מה הילד שלך ילמד, הם מחליטים כמה כסף תקבל כשתהיה זקן ואם לצאת למלחמה. לכן אין דמוקרטיה ילד. הכל אופיום בשביל להשתיק את ההמונים. הם חיים על זה שאתה מאמין שגם אתה יכול להיות ראש הממשלה יום אחד. אלו היו המילים שלו בדיוק. 10. אני נכנס לסופר בשביל למלא קצת את המקרר. מניח על פס הגומי השחור כמה בקבוקים, גבינה לבנה וקורנפלקס. מרינה שואלת אם לחלק, אני עונה שתיים וחוטף חבילת שקיות ניילון מהמתקן. שישאר גם לבית.
