אני לא מבין את חוסר הכבוד שמביעים אל בן אדם שמחליט להתאבד.
למה לא מכבדים אותו? אז מה אם האשימו אותו בכל מיני דברים, זה אומר שאין לו כבוד כיצור אנושי?
הבן אדם החליט להתאבד וגם עשה מעשה, למה באים ומפריעים לו?
למה לוקחים אותו לבית חולים ומשקיעים מאמצים להחיות אותו?
תעזבו אותו על החבל, זה מה שהוא רוצה.
ממש חוסר כבוד.
יש לכך מספר סיבות.
ראשית משפטית. אין לצוותי הרפואה סמכות חוקית שלא לנסות להצילו, אלא במקרים חריגים (ונסיון התאבדות ללא הנחיות רפואיות מפורשות בכתב, לא מהווה אחד החריגים לעניין זה). כלומר צוות רפואי שנקרא לאדם שניסה להתאבד, מחויב ע"פ חוק לנסות להציל את חייו.
שנית חוסר ודאות. לצוות הרפואי יש רגעים ספורים לקבל החלטות במקרים כאלו. אין לו לא את הידע והנסיון המקצועי אך בוודאי שלא את הסמכות, בכלל לקבוע באופן חד-משמעי שמדובר בהתאבדות. בהיעדר מידע ודאי שהנפגע ניסה ליטול את חייו במו ידיו ושלא מדובר למשל בנסיון רצח שהוסווה להיראות כנסיון התאבדות, הרי שהצוות מחויב לנסות להצילו גם מסיבה זו.
שלישית ענייני אמונה ודת. מבחינה הלכתית הנחת היסוד היא שאדם שניסה ליטול את חייו, התחרט על כך ברגע האחרון אך כבר לא יכול היה לעצור את התהליך. כמובן שאפשר להתווכח על נכונות או סבירות קביעה זו, אך זה כרגע לא הדיון.
משמעות הדברים היא שהנפגע מעוניין שיצילו אותו, גם אם רגעים ספורים קודם לכן רצה למות.
רביעית אנו יודעים שפעמים רבות אנשים מנסים להתאבד, אך בהמשך דרכיהם נעטפים באופן שהרצון לחיות גובר והם חוזרים לעצמם. בהיעדר מידע חד-משמעי סותר, יש אם כן בהחלט עניין מבחינת החברה לנסות להציל אדם כזה. קודם במובן של רפואת חירום, קרי לנסות למנוע את מותו ובהמשך במובן הסוציאלי יותר, קרי לעטוף אותו, לתמוך בו, לסייע לו וכו'.
כמובן שזה לא תמיד עובד וכמובן שיש אנשים שינסו שוב בהמשך וכו'. אבל עצם העובדה שיש לא מעט אנשים שלגביהם זה כן עבד ויכול לעבוד, בוודאי שיש עניין לנסות זאת.
חמישית שוב מההיבט האמוני, הצוות הרפואי, על אף שבידיו כוח בלתי ישוער, אינו אלוקים. הוא לא זה שצריך, יכול או מוסמך לקבוע מי יחיה ומי ימות. רצה הקב"ה והזעיק אותו (את הצוות) לאדם שנמצא בחיים כרגע ושניתן (לכל הפחות לנסות) להצילו. אין לצוות שום שיקול דעת בנושא ועליו לפעול בהתאם לכל מקרה אחר בו אדם נמצא לפניו במצב קשה ולא יכול להביע את רצונותיו.
וזאת רשימה חלקית בלבד, בשליפה מהמותן.
.