ידוע לכם אתר לאלה שסובלים מדיכאון?

ידוע לכם אתר לאלה שסובלים מדיכאון?

שלום לכם, גם אני עברתי בעבר הלא כל כך רחוק התקף חרדה... אני מאמינה שהצלחתי לגבור על כך, הבעיה שלי היא שאני סובלת מדיכאון ובתקופה האחרונה המצב ממש החמיר לי. הייתי רוצה שמשהו שיודע או מכיר פורום לאלה שסובלים מדיכאון. אני מאוד מודה לכם. אני מודעת לכך שהפתרון בשבילי הוא כדורים, ולבינתיים כשאני מחכה לתור שיהיה רק בשבוע הבא ומצבי בכי רע.. הייתי רוצה לקרא הודעות לפחות בנושא שלי. תודה
 

מומין2

New member
לא ידוע לי על פורום ספציפי לדיכאון

אבל את תמיד מוזמנת לשתף אותנו:)חרדה זה דבר שכמעט תמיד מלווה בדיכאון.. והפיתרון לדיכאון הזה זה לא הכדורים אלא הרצון שלך לצאת מזה ואמונה שלך..הכדורים זה רק אמור לעזור אבל זה לא יפתור ת'בעיה.. מטפל בסימפטומים אבל לא בבעיה עצמה.. את בטיפול פסיכולוגי?
 
את רואה מומין בגלל תגובה לא מבינה

כשלך מבלי להעליב... הייתי מעדיפה פורום לסובלים מדיכאון. לפי תגובתך אני מבינה שאת לא סובלת ולא סבלת מכך הבעיה העיקרית שלי היא דיכאון, וכן אני מאוד רוצה לצאת ממנה... ונכנסתי אליה רק בגלל שהחלטתי לצאת לחיים ולעשות דברים שהיה קשה לי איתם..ונפלתי עוד יותר עמוק...אני לא מצליחה לצאת מזה... אני מקוה שכדור יעזור לי מפני שנגמרו לי הבטריות. ואין לי עוד כוחות לשאוב מעצמי...זה סתם ביזבוז זמן! ואנרגיות שאין לי.
 
../images/Emo4.gif

"את רואה מומין בגלל תגובה לא מבינה כשלך מבלי להעליב... הייתי מעדיפה פורום לסובלים מדיכאון" האשמת אחרים במשהו כזה או אחר לא יביא אותנו לשום מקום, למרות שאני יודע שלא התכוונת לפגוע, זה לא פתיח למשהו חיובי, למרות הניסיון להציע פיתרון, ושוב, ברור לי שלא התכוונת לפגוע(ואני מקווה שברור לך שאני גם לא מנסה לפגוע, רק להבהיר את השמיים מעט) "לפי תגובתך אני מבינה שאת לא סובלת ולא סבלת מכך" תתפלאי, אבל מומין הילדה הנפלאה שניסתה רק לתת מעט, אולי להושיט לך יד, עברה לא מעט תהפוכות כאלו ואחרים, חלקם דיכאון, חלקם חרדה, והיא עוד מתמודדת, ומנסה להתגבר, לפעמים עם הכדורים כשהכל כבר נראה כבד מידי, ולרוב בכוח אמונה ובידיעה שכדורים לא יפתרו את הבעיה, שהם אולי מעקה אך ברגע שאת יוצאת מהמדרגות, השביל חלק מכל תמיכה, זאת את בזכות עצמך... "ונכנסתי אליה רק בגלל שהחלטתי לצאת לחיים ולעשות דברים שהיה קשה לי איתם..ונפלתי עוד יותר עמוק...אני לא מצליחה לצאת מזה" לא מכיר אותך, לכן לא שופט אותך, גם אם הייתי מכיר אותך לא הייתה לי הזכות, אבל אולי לא ניסית מספיק, אולי לא הלכת למספיק מקומות, אולי לא חקרת מספיק, אולי ויתרת מהר מידי, כי איפה שהוא, עצם העובדה שיצאת ונלחמת מראה שיש לך כוח, אבל כיש כוח להילחם, צריך לדעת שגם אפשר לפול, כנראה שהוצאת את ידך אל הקור וחטפת כוויאה שהפחידה אותך, אבל אם היית מוציאה את כל הגוף, מתרגלת אל הקור, רואה שהוא קטן עלייך ונשארת בסביבה מספיק זמן בשביל לגלות שהנה, עוד כמה דקות השמש תעלה, היית מגלה על עצמך הרבה יותר, היית מוצאת גם כוח שאת חושבת שאין לך... "אני מקוה שכדור יעזור לי מפני שנגמרו לי הבטריות. ואין לי עוד כוחות לשאוב מעצמי...זה סתם ביזבוז זמן! ואנרגיות שאין לי. " אין סוף לאנרגיות שלנו, נכון שלפעמים נראה שאין מנוח, שאין כוח יותר, שאי אפשר כבר להילחם, שדיייי דיייי דיייי אבל זה העניין, כך זה נראה, כך זה לא באמת, אנחנו מתמודדים עם בעיות ואנחנו יכולים גם להילחם בהם, קיבלנו את הכלים, אז נכון שמצבים מסויימים קשים יותר מאחרים, אך לכל דבר כמעט יש פיתרון.... דיכאון קליני או איך שקוראים לזה, הוא בעיקרון כתוצאה מחוזר איזון כימי במוח, נכון שבמקרים מסויימים אין ברירה, צריך את התערבות הכדורים בשביל למנוע את זה, אבל מומין סך הכל התכוונה שבכוח האמונה ניתן לנצח הרבה דברים, גם את הדיכאון, גם את החרדה, אבל צריך לצאת ולנסות יותר מפעם אחת, להאמין שיש בך את הכוח, אני מאמין שיש בך את הכוח, מעבר לזה, עצם העובדה, שאת , מושיטה יד, כותבת כאן, אני יודע שהבטריה עוד לא נגרמה, תתפלאי לדעת שזה דורש הרבה יותר מניסיון אחד, מהטענה אחת בשביל להגיע למסקנות, למכל מיני הבטים חדשים, לא מספיק לקום ולפול, לא מספיק לטעות בשביל לדעת, צריך לחזור על התהליך שוב ושוב עד שמגלים במעגל מה לא בסדר, מה אני צריך בשביל לעלות לשלב הבא ולא הייתי "תוקף" אותך אם לא הייתי חושב שאת יכולה לקבל את הדברים שאני אומר לך בהבנה שהכל בא מאיכפתיות ומניסיון כלשהוא.... אז אנא אלייך כמה בקשות... 1.כנגד הרצון שלך, שבי כאן, תמזגי לך כוס קפה, תדליקי סיגריה אם את מעשנת, ושתפי אותנו, דברי איתנו ותני לנו לעזור אם אפשר, כי יש כאן כל כך הרבה עוברים ושבים, כל כך הרבה גיבורים וגיבורות, וגם כאלה שעוד לא מצאו את דרכם שתוכלי להתייעץ איתם או להזדהות איתם ולהבין שאת לא לבד, אל תשללי את העולם, הוא לא שלל אותך ולא לרגע אחד קטן, הכל כאן בשבילך, מונח כאן למולך, רק תושיטי את יידך עוד טיפה ואל תפחדי מהקור, השמש עוד תצא... 2.כבדהו וכבדהו....(איך שכותבים את זה) אין כאן אדם שאינו רצוי, ואת בטוח מבינה את זה אם כתבת פה , אז תסיקי את המסקנות שלך, את יכולה לבחור שלקטול את הדעה שלי, כי גם אני איני בטוח איך תקבלי אותה, את יכולה לבחור שלחשוב פעמיים ולנסות לשתף אותנו ולתת לנו לנסות להושיט לך יד, נראה שאין לך מה להפסיד, אנחנו לא מכירים אותך, את לא מכירה אותנו, מה יקרה אם תשתפי ותעשי מהגוף קצת פורקן, מקסימום תקבלי כמה עצות גרועות אבל אולי עצה אחת שתשפוך אור בין החושך שלך, תביא אותך למשהו חדש וחיובי<? לא שווה מחשבה?.... 3.אני לא יודע מה המצב שלך, לא שופט אותך, שוב אני אומר את זה בשביל שתביני שאני כותב מנקודה של איכפתיות, אני לוקח תחת חשבון שאני טועה לחלוטין ואני מקבל את זה, אני יורה באפלה ומקווה לפגוע במטרה ומקווה שתביני כמה דברים- אם התגברת על חרדה ניצחת בקרב, אם את מפסידה לדיכאון, עוד לא ניצחת את המלחמה, אם מדובר בחוסר איזון כימי, אם מדובר במשהו פשוט מזה שאת לא מודעת אליו, אין לנו מושג, לכן אם תשתפי אולי תקבלי כמה נקודות ראייה, האם באמת עברת טיפול פסיכולוגי כזה או אחר?.... 4. בזרועות פתוחות ובהמון אהבה, אני מברך אותך בהגיעך לפורום הזה, מקווה שתמצאי כאן בית חם לימים קשים, לא חסרות כאן עצות ואנשים חכמים שיוכלו לתמוך בך, את תוכלי לשתף אותם במאבקים שלך בחרדה והם יוכלו לשתף אותך במאבקים שלהם בדיכאון ולהפך וכו וכו, תני צ'אנס, רע ל א נראה לי ייצא מזה.... 5.מקווה שתקבלי את התגובה שלי בברכה ולא ב"תקיפה" כי אין זאת מטרתי... ברוכה הבאה.... שלך, תומר.
 
כאמור לא אהבתי את תגובתך

לא אהבתי את הנימה שנכתבה. ניפחת את התגובה שלי כאילו היתה גסה. היא לא היתה מופנת אליך והיה מיותר לנפח בצורה במגילת אסתר ובהסבר ובגוננות על מומין. חשתי מתגובת שהיא לא מבינה מה זה דיכאון כשהיא כמו הרבה טובים ואחרים אומרים לי דברים כאילו שזה תלוי בי... מאוד צרמה לי השאלה שלך "האם באמת עברת טיפול פסיכולוגי כזה או אחר?.... " התשובה שלי אליך היא ...סתם לא באמת הייתי בטיפול חצי שנה אצל פסיכולוגית סתם באתי וסיפרתי סיפור מצוץ מהאצבע... מה אתה חושב, שאני סתם כותבת פה? ושתדע לך שלקח לי הרבה זמן להבשיל עם עצמי בשביל להגיע למצב כזה שאני יכולה בכלל להסביר את עצמי לאחרים. עד עכשיו חייתי בבועה ולא הבנתי מה שקורא איתי. היה קשה לי להתרכז בתגובה שלך בגלל הנימה שנכתבה הרגשתי מותקפת בעדינות, לכן אולי עדיף שתתאפק מלהגיב לי... פשוט לא מתאים לי להצדיק את עצמי ולהסביר את עצמי לאדם לא שייך לשירשור שלי, ואם מומין נעלבה ממני היא יכלה לפנות אליי. כמו שכתבתי ואין צורך בהדגשותיך, לא היה בי שמץ של העלבה אליה. אני מכבדת כל תגובה. את שלך פחות היא לא היתה עניינית ופלצנית מה שלא מתאים לי במיוחד לא בתקופה הזאת של חיי. וכשאני אומרת שנגמרו לי הבטריות תאמין לי שנגמרו.אני לא משקרת ולא ממציאה דברים.... אל תטיל ספק בדברי להבא. אני לא כאן ליופי! אני זקוקה לעיצה טובה ותחסוך ממני את שלך. תודה.
 

BU BP

New member
נראה שחלה כאן אי הבנה...

אז דבר ראשון אני רוצה לומר שלאיש לא היתה כוונה להוכיח אותך כאן ובטוח לא לתומר (שבאמת הוא האיש עם הלב הכי טהור שיש). התגובות נכתבות מתוך הזדהות וידיעה ברמה האישית מהו כאב נפשי... אם מדיכאון או מחרדה. ציינת שהיה לך קשה להתרכז בתגובה של תומר ואולי לכן נראתה לך כהתקפה... כשבעצם הוא ציטט אותך וניסה לתת פרשנות חיובית לדברים... לשפוך קצת אור במקומות חשוכים... והכל עם המון כוונות טובות וממש לא במטרה להוכיח אותך. אז אם יהיו לך כוחות לקרוא שוב אני בטוחה שתגלי שם תובנות חיוביות. לגבי הפורום... מניסיון של 5 חודשים פה חשוב לי שתביני - כל תגובה שנכתבת פה היא עם המון אהבה והכרה בכאב שלך. אני מאמינה לך כשאת אומרת שאזלו לך הכוחות... מכירה את ההרגשה באופן אישי. הכאב הוא עמוק וחוסר התמיכה וההרגשה שאת לבד בעניין מעמיקה אותו. ולכן אני ממליצה לך בחום לגשת כבר היום ולבקש מרשם לכדור הרגעה... לשחרר קצת את הלחץ הנוראי בחזה....לאפשר לך לנשום בקלות... ויאפשר לך לנוח. אלו כדורים שלוקחים לפי צורך... כך שאת לא קושרת את עצמך לטיפול מסויים. את כתבת שאת חווה נפילה קשה בגלל שניסית לצאת מהמצב. לפעמים אנחנו מנסים בכוח... רצים קדימה במטרה להמשיך עם החיים ולא שמים לב לכך שאולי הקצב מהיר מדי וזה מביא את הקריסה. אז כמו שכתבתי לך בהודעה הקודמת. הפעם קחי את זה לאט... תקשיבי לעצמך... אנחנו פה בשבילך אם תרצי לדבר. תרגישי טוב B
 
קצת סדר בבלאגאן... אני יכול לעשות

2 דברים, האחד זה לנסות ולהצליח לקטול אותך על תגובתך, שאני חייב להודות, דיי פגעה בי, אך מזה מה ייצא לי? סתם סיפור אגו טיפוסי שאני ירצה לקבור את עצמי לאחר מכן שאני יבין שגרמתי לך להרגיש רע, השני הוא לבלוע את הפגיעה ואת הצרימות ולנסות באהבה וברוגע להסביר לך את כוונתי שכן אין לי ספק היתה פה אי הבנה.... אז אנא ממך, גלי סבלנות אלי ותקראי עד הסוף... אני לא מכיר אותך, אני למרות זאת מעריץ ומכבד את האומץ שלך, את המלחמה שלך, בתגובה הקודמת שלי מה שניסיתי לעשות זה לתפוס אותך ולהגיד לך, נשמה יקרה, יש לך כאן ביית חם ואוהב לימים קשים, נראה שאת צריכה לדבר, אז זהו המקום, לא נסיתי להגן על מומין שכן לא חשבתי שפגעת בה, אבל הרגשתי שלא הבנת את הנקודה שהיא ניסתה להעביר לך ומפה שגם לא הבנת את הנקודה שלי, אין בי שמץ של פלצנות ואם כן, שמישהו ירה בי כי זה התכונה הכי שנואה עלי בעולם... כשאני אומר שלדעתי לא נגמרו לך הבטריות אלא רק צריך להטעין אותם עוד טיפה זה בגלל שמהמעט שכתבת הבנתי שניצחת את החרדה אך בכל זאת את מוצאת את עצמך בהפסדים לדיכאון, ואני לא מזלזל או "מבטל" את דברייך, אני פשוט חושב שבתוכנו יש כוח, בתוך כל אחד, כוח גלוי וכוח כבוי, כאשר הכוח הכבוי נכנס לפעולה כאשר אנחנו "צמים" הרבה זמן והגוף משתמש במאגרים, וגם שנראה שאין עוד כוח, יש עוד מאגרים וצריך להשתמש בהם עד "לארוחה" הבאה שם נחזור להתחזק, נחזור למאבק.... אני נמצא בפורום הזה בשביל כמה דברים, בשביל ללמוד, בשביל לתמוך ובגלל שיש כאן אנשים מדהימים, אין בי שום מטרה כלשהי לפגוע, לקטול או להרע, ואם מדברי נראתה "תקיפה" כלשהי זה רק בשביל לשכנע אותך שיש עוד תקווה שיש עוד כוח, ושאת חייבת להישאר כאן כי יש כל כך הרבה מה ללמוד, רציתי ממך איזה שהוא ראיית כוח והנה קיבלתי אותה, והנה את נשארת... אולי היו עוד דרכים לעשות את זה אבל באותו רגע שקראתי את המכתב שלך בראש הצטיירה לי אשה במצוקה כלשהי, שיכולה כאן למצוא הרבה אור שכן כמו אחרים שכבר מצאו, ואת עלולה לזרוק את זה מבלי לדעת... אז אני רוצה רק להוסיף עוד כמה דברים... 1.במידה ופגעתי בך, מעומקי הנשמה, אני מתנצל שכן אין זאת היתה המטרה, אני בן אדם שנוטה לראות בכל חולשה כוח או אפשרות לכוח אבל כנראה שלפעמים אי אפשר "לדחוף" את זה וצריך לטפטף בחלקים, לא רציתי שתוותרי על ההזמנות להתקדם- ראית בעצמך מדבריה של גילה למדת יותר והפקת יותר ממה שהפקת במקומות אחרים... 2.אני מקווה שתמשיכי לכתוב כאן ואם תעדיפי שאני לא יגיב על מכתבייך, רק תגידי, אני לא יפגע, אני לא יחשוב על זה אפילו פעמיים, רק תגידי לי תומר סתום ת'פה and i would be more then happy to do it 3.באמת ובתמים שלא התכוונתי לשום תקיפה, גסה או עדינה, רציתי להושיט יד ואני חושב שאיפה שהוא לקחת אותה, אם היה לנו את הריב הראשון, אנחנו בטוח כבר משפחה
4.עם כל הכבוד, עם כל הסימפטיה, אני באמת באמת התכוונתי רק לטוב, זאת הבעייה בפורומים, לכן אני מנסה להבטא בכתב כמה שיותר טוב כי את לא יכולה להסתכל לתוך העניים שלי או לשמוע את טון הקול שלי ולהבין שהכל נאמר בכזאת רכות, שאם היית שומעת את המילים, סביר שהיית מגיבה אחרת לחלוטין... 5. שוב, ובכנות- אם את מעדיפה שאני אסתום את הפה רק תגידי, אבל תמשיכי לכתוב כאן, ולעדכן על מצבך ולהתייעץ עם אנשים אני חושב שייצא מזה רק טוב... איתך ושלך ובכנות ובסליחה= תומר...
 

BU BP

New member
גילוי שלום...

לצערי גם אני לא יכולה לסייע לך בענין הפורום לדיכאון... מן הסתם את תוכלי למצוא הודעות בנושא דיכאון בפורום תמיכה נפשית למבוגרים. בתור מישהיא שכן חוותה דיכאון אני יכולה לומר לך שלא הבנת את תשובתה של מומין. בפורום הנוכחי יש לא מעט אנשים שדיכאון הוא מנת חלקם. אם את ממש סובלת כעת בזמן שאת מחכה לתור עם איש מקצוע... אני מציעה לך לגשת מחר לרופא המשפחה ולבקש ממנו כדור הרגעה כגון קלונקס או וובן שיקל עליך את הימים עד לתור המיוחל. או לחילופין לגשת לבית המרקחת ולבדוק תחליפים טבעיים. כדור אכן יעזור לך כיוון שהוא יסיר את "כובד הדיכאון" וייקנה לך מנוחה שתאפשר לך לעסוק בשיקום עצמי ויציאה מהדיכאון אליו נפלת. ובנימה אישית... אל תלקי את עצמך על כך שאת בדיכאון...נסי לעשות לעצמך מחוות קטנות נעימות... תהיי סלחנית לעצמך ותנסי להבין את הכאב ולהשלים איתו... דמייני לך כיצד היית מועדדת חברה שנמצאת במצב הזה וכך תנהגי עם עצמך... תנסי למצוא דברים קטנים שיגרמו לך לחייך... למרות הכאב הגדול. הכל לאט ובקצב שלך... קחי זמן ללקק את הפצעים. תרגישי טוב...
B
 
תגובתי...

לאחר עשר שנים של דיכאון מודע או שלא במודה...דרך אגב אובחנתי כלוקה בדיסטמיה ...זה דיכאון שקט ארוך ולא מורגש כמעט, כך שלא יכולתי לדעת שאני סובלת מדיכאון תקופה ארוכה, כדורי הרגעה מוכרים לי וכניראה שאין להם השפעה עליי, הגעתי למצב שלקחתי שני כדורי וובן על בטן ריקה עם חצי כוס יין והלכתי לעבודה...ולא הרגשתי את השפעה מוחשית, זה עזר לי כניראה באותו היום ללכת לעבוד. על הקלונקס אני אשאל את הרופא שלי.. התור עם הפסיכיאטר הולך וקרב...ואני גם ככה למדתי להשלים עם הדיכי, אין לי ברירה אני לא מצליחה לעשות שום דבר, גם לפני ש'נפלתי' לא הרגשתי כל כך טעם למה שאני עושה ביום יום, סחבתי, אני לא מרגישה שאני חיה אני מרגישה שאני שורדת, מבינה את משמעות הקללה..'תצטער על היום שנולדת'' באמת אני מצטערת שנולדתי, ממזמן הצטערתי על היום הזה, אני גם לא חושבת שיום ההולדת שלי הוא יום שצריך לחגוג בו...סליחה על הפסימיות באמת סליחה, אני לא מתכוונת לדכא כאן אף אחד.... מחוות קטנות שעושות טוב... גלידה...במקום ללקק פצעים ליקקתי גלידה... זאת מחווה קטנה... אבל אין בה טעם כל כך.לא רוצה להיות כך יותר. רוצה להרגיש קצת טעם.באמת שאני לא רוצה להיות בדיכאון עוד. קשה לי עם זה שאומרים לי ''יאללה צאי מזה'' ...זה לא תלוי בי. שבוע שעבר החלטתי לצאת לחיים, יצאתי גם לדייט שהיה דיי מוצלח, כל הדייט לא הפסקתי לרעוד עישנתי סיגריה אחת אחרי השניה, כל הפחדים והחששות עלו לי, מחמיא לי שהצלחתי להסתיר את הרעידות אין לי מושג אך הוא לא שם לב לכך, והגדלתי לעשות והשארתי רושם טוב, יום למחרת קמתי עם כאב בריאות ושיערתי שזה בגלל הסיגריות שעישנתי ערב קודם, אף פעם לא היו לי תופעות כאלה, וכשאני יוצאת ואני מתרגשת אני מעשנת הרבה ולא קרה לי דבר כזה, יומיים סבלתי מכאבים בחזה עד שלא יכולתי לסבול, הרופא גילה לי איוושה בלב אי סדירות דפיקות בלב, ואני לא הרגשתי בכלל שלח אותי לכל מיני בדיקות שונות, אין לרופא הזה מושג שאסור היה לו להפחיד אותי בצורה כזאת, אחת עם עבר של התקפת חרדה, הרגשתי שהצלחתי להתגבר על התקפות חרדה אילו. כל זה בגלל שניסיתי..ויצאתי לחיים, אחרי הרבה זמן וזה מה שקרה לי, בעבודה הרגשתי שאני לא יכולה לסבול את ההערות התוקפניות של הבוסית, וזה גרם לפיטורי. הצער הגדול הוא ואולי זאת הסיבה לנפילה הגדולה שלי הפעם... זה שבזמן שהייתי בקונכיה שלי וחשבתי שאני צוברת כוחות לצאת אל העולם ולהתמודד, אני גיליתי כמה שזה גדול עליי, קשה לי. כשחזרתי הביתה מהפיטורין בכיתי בכי גדול, בכי שהרבה זמן לא בכיתי כמותו, בכיתי על הנפש שלי שפגועה, ושרק לא רואים את זה בהתחלה. הבנתי ממכם שגם כאן בפורום הזה יש אנשים שסבלו או סובלים מדיכאון ואני חשבתי שהפורום מיועד רק לאילו שסובלים מחרדות, לא חשבתי שיש קשר. מצטערת אם הכבדתי, החלטתי להתרחק מכולם, רק בשביל לא להכביד, וגם בשביל שלא יכבידו עליי אני מרגישה שאני לא יכולה שום דבר בזמן הקרוב.
 

BU BP

New member
שוב אני...

רציתי להדגיש בפנייך שאת לא מכבידה על איש בפורום. את מוזמנת לכתוב שם את מה שעל ליבך, לאוורר את הכאב. הפורום הזה הוא מקור לשאיבת כוחות והעברת אנרגיות בין אנשים שהחיים לא הכי קלים עבורם. לפני חמישה חודשים הגעתי לפורום ממש במקרה, הייתי שרויה בדיכאון קשה לאחר שאובחנתי במחלה כרונית ש"גנבה" לי את חיי לפני למעלה משנה, שמה סוף לקריירה ולאחרונה גם לעבודה, לתחביבים רבים שלי ובעיקר עירערה את חיי וגזלה ממני את שמחת החיים. בפורום הזה שאבתי כוחות רבים מאנשים מקסימים ואני שמחה לומר שגם הצלחתי לתמוך גם באחרים. פה את לא לבד עם הכאב... לא תשמעי פה "צאי מזה" או "מה יש לך" וגם לא רחמים. כן תקבלי: הכרה ומודעות לכאב הבנה שזה בסדר לכאוב ... כי גם לכאב יש מקום תובנות מאנשים שהיו שם ומכירים את המצוקה. עידוד לחשיבה חיובית עידוד להאמין בעצמך,בערכך וביכולתך חיזוקים לכך שאת יכולה לשנות והמון אהבה ותמיכה. אם תרצי לדבר אני פה... תשלחי לי מסר.
 

BU BP

New member
ובאשר למחוות...

אמרתי קטנות אבל גלידה זה קטן מדי... חשבתי יותר לכיוון פינוק כמו אמבטיה מרגיעה או מסאז'(אם את אוהבת), טיפול פנים או טיפול אחר מרגיע ומפנק. אפשר גם להרשם לאיזה חוג יצירה או התעמלות שייתן לך פסק זמן מהדיכדוך וזמן נטו שלך עם עצמך.
 
שבוע שעבר הייתי כל כך שקועה בעצמי

שלא יכולתי לשאול מה עבר עלייך ואיזו מחלה כרונית גנבה לך את הקריירה והעבודה... לא חשבתי בתחילה לשאול אותה, מפני שלא רציתי להיות חצופה, אבל בכל זאת מעניין אותי עם מה בן אדם צריך להתמודד. אתמול הייתי בפגישת מחזור של חברים יקרים שלמדו איתי בפנימיה חיינו ביחד שלוש שנים, היה לי חשש שישאלו אותי מה איתי, והרגשתי שאין לי ממש השגים כשלהם, בעל ילדים, מאוד התרגשתי לראות את כולם וקצת צבת לי בלב, במיוחד ששאלו אותי מה איתי, לא היו לי השגים כשלהם להציג... צפינו בסרט וידאו מאותה התקופה,(הרגשתי שלא עברו 13 שנים מאז גם בגלל הקולות שלהם ושטויות שאמרו שהצחיקו אותי כמו פעם) כשראיתי את עצמי שם הופתעתי לגלות כמה שהשתנתי, אני חושבת עברתי שינוי גדול ומבורך באישיות שלי נעשתי בן אדם יותר פתוח ותקשורתי, למדתי להתגבר על הביישנות שהיתה בי שחסמה אותי למדתי לתקשר עם הסביבה להיות יותר פתוחה, אני מרגישה שהפסדתי הרבה דברים באותה התקופה, אבל עברתי גם אני שלל חוויות זכורות לטוב, השתנתי לטובה! וזה השג עצום עבורי. אני לומדת להכיר את עצמי,ואת עולמי הפנימי. ובכל זאת כשחזרתי הביתה, ושאלו אותי מה אני עושה ואם יש לי בן זוג, הרגשתי שאין לי מה להציג, ושוב לשמוע את המשפטים המלחיצים שכבר לא עובדים עליי כשאני שומעת אותם בקולה של אימי..''הזמן עובר... אנחנו גדלים''.... ''מה עם ילדים''... הרגשתי שזה כל כך רחוק ממני, הכנתי את עצמי ל'שאלות המכשילות', לא התכוונתי לעשות רושם בכל מחיר. אבל בכל זאת נשאר לי טעם עצוב, אולי בגלל השיחה הזאת בדרך חזרה, אולי בגלל ששוב אני חוזרת ללבד שלי, לראות שלאחרים יש בני זוג וילדים, ואני לבד, ובאמת... אולי כולם צודקים ומעוררים שוב את הדאגות שלי, מה יהיה איתי, אני אשאר אולי בסופו של דבר לבד,וזה דיי מדאיג. והדמעות התפרצו כשקיבלתי טלפון מאחד החניכים שלמדו איתי ואני ישר פרצתי בבכי, וסיפרתי לו שאין לי מה להציע ושאני לבד...כולם נשואים...יש להם ילדים... והוא אמר לי שהוא מבין את ההרגשה שלי, שאולי הכל ניראה לי ורוד מבחוץ ובאמת הכל נראה ורוד ומושלם, אחחח הילדים היו כאלה יפים ומתוקים, וזה עורר בי געגוע לדבר להדחקתי כל כך עמוק שכאילו לא קיים, הוא סיפר לי את קורות חייו מאז ....והרגשתי מפונקת לעומתו, נתן לי דוגמא של חניך אחר שגם משפחתו ניראתה לי דוגמא עם שני ילדים יפייפים, והוא סיפר לי שאחת מהן לא יכולה לאכול שום דבר חוץ מאיזו דייסה שעולה להורים כמעט אלפיים ש''ח, והתחלתי לחשוב שבאמת לא לכולם טוב ורק לי רע מר ובודד, יש אנשים שחיים ביחד ומרגישים לבד, גם זאת בדידות, ואולי בדידות יותר גדולה מאדם שחי לבד. 'צרת רבים חצי נחמה' יש כאלה שאומרים נחמת טיפשים, אנני יודעת אם זה מעיד משהו על טיבי שאני מתנחמת בצרתם של אחרים, לא הייתי רוצה שיהיה לאחרים רע, אבל בכל זאת התנחמתי. שמעתי את ידידי הישן בטלפון, חוזר בתשובה הרבה שנים, שמעתי אותו מדבר בלהיטות על חיי הדת, מקום שעזבתי (חזרתי בשאלה לפני מס' שנים, מתוך בחירה שלימה ומודעת עם כל צעד שעשיתי), הבנתי בדיוק באיזה מקום הוא נמצא, וכל כך ....כללל כךךך שמחתי שאני לא שם... הרגשתי שניצלתי, למרות שהשיחה היתה עם המון תוכן והיתה המון עוצמה למילותיו שמעתי איך הדת נותת לו חוזק להמשיך בקושי החיים, ומצד שני שמעתי בן אדם עיוור לאמת שלו, לאמת בכלל, שבוי בעצמו, ובטראומות ילדות, שגורמות לו לחשוב בצורה עקומה. רק היום אחרי שיחה ארוכה איתו, שדיי השפיעה עליי הרגשתי את החוסר ברוחניות שיש בי צורך לפעמים למלא אותה, אני שמחה שכבן אדם מושפע אני יכולה לשמוע דברי חוכמה להתענג עליהם ולא לחיות בצורה כזאת. היום הרגשתי תחושה ששכחתי ממנה. ניצלתי!!! ה' נתן לי לב ושכל בשביל לדעת מה אני רוצה אוהבת ומה טוב בשבילי. אני שבויה כרגע בידי הדיכאון. ומקוה מאוד ורוצה להאמין שאצא מזה. היום בתור האזנתי כהרגלי לתוכניתה של ורדה רזיאל ז'קונט ..ועלתה לשידור מאזינה מבוגרת (לא זקנה) שהתקשרה מאוסטרליה הרחוקה וסיפרה שהיא שומעת את התוכנית של ורדה כבר שלוש שנים, ושבעלה חטף התקפת לב לפני שנתיים ועבר ניתוח ומאז המצב בבית השתנה בעלה בדיכאון וגם היא עקב המצב נכנסה לדיכאון, והיא אומרת ''לא הבנתי מה את רוצה ממני כל הזמן שמעתי אותך אומרת לאנשים שלא מרגישים טוב תקחו כדור...ותרגישו אחרת..." היא אומרת שהיא פשוט התקשה להודות לורדה שהיא שינתה את חייה שהיא הגיע לרופא המשפחה שלה וכל פעם ביקשה כדור אחר ששמעה בתוכנית של ורדה עד שהגיע לכדור ששינה את חייה והיא מודה לה מקרב לב שהיא שינתה את חייה וחיי בעלה, ושהיא מרגישה אפילו עוד יותר טוב מלפני שבעלה עבר ניתוח!!! שמחתי לשמוע זאת, זה חיזק אותי, יש לי תור בשבוע הבא לפסיכיאטר, ואני אנסה גם את הכדור שהיא ציינה. Wish me lack שבת שלום לכל החברים החדשים שלי!
 

מומין2

New member
אני מבינה מאיפה ההרגשה הזאת מגיעה..

ורק לצורך ההבהרה אני סבלתי ועדיין סובלת מדיכאון ואני לוקחת כדורים נגד דיכאון וגם אני בפסיכותרפיה אז תאמיני לי שאני יודעת על מה את מדברת.. ולא התכוונתי שאת לא צריכה להיעזר בכדורים בתהליך שבו תצאי לאט לאט מזה אלא שזה צריך רק לעזור לך..כל השאר זה בא ממך ובשינוי שאת תעשי..ולרוב כדורים באים גם עם טיפול.. אז שוב אני אדגיש שאני כן סובלת מדיכאון..ואין צורך להגיב בצורה כזאת..
 
קראתי מס' פעמים את מה שכתבנו אחת

לשניה... לפני שהגבתי הפעם.ניסיתי להבין אם התגובה שלי היתה חריפה מידיי. ולפני שאני מסבירה אני מצטערת אם התגובה שלי היתה חריפה מידיי.היא נבעה ממצוקה לתגובה שמבינה את המצוקה שלי. כתבת לי ''חרדה זה דבר שמלווה בדיכאון'' ואני לא ממש דיברתי על חרדה. דיברתי על הדיכאון שלי, מי שמבין בדיכאון אמיתי יודע שהבחירה לא בידי הסובל ממנה, אף אחד לא מעוניין לסבול מדיכאון להיות עצוב ומבודד מהחברה, לא להרגיש טעם בחיים או בדברים שהיו גורמים לו הנאה.... ההנאה נפגמת אם בכלל מסוגלים לחוות הנאה. נכנסתי לדיכאון בגלל הרצון העז לצאת ממנו, ואת כתב לי ''זה לא הכדורים אלא הרצון שלך לצא מזה ואמונה'' - כאן את דיברת אליי כמו כל אחד אחר שלא חווה על בשרו דיכאון אמיתי. אני מקוה שהכדורים יתנו לי כוח. כי את כוחותי שלי שאבתי וגמרתי ממזמן. אני חיה על ''ריק'' יותר מידיי זמן. מקוה שתביני וכל השאר למה הגבתי. הגבתי ממצוקה. ואני באמת באמת מצטערת אם פגעתי. אני פשוט סובלת. וזה לא מתכונותי לא להיות רגישה לרגשות אחרים. פשוט לא יכולתי ''לשמוע'' שוב שבכוחותי לצאת מזה, כי זה לא נכון.הלוואי והיה כך. תודה לך בכל זאת על תגובתך. הצצתי בגלויתך גילך הוא כמעט חצי מגילי... יש לך עוד חיים לחיות. מאחלת לך את כל הטוב והחוויות הנעימות שיש בגיל שלך. גילך הוא התקופה היפה ביותר של חיי. שלעולם לא אשכח אותה. מחר יש לי פגישת מחזור עם החבר'ה שלמדו איתי, אני מקוה שלא ''יראו'' עליי שאני סובלת. לא נעים לי.
 

מומין2

New member
שוב הבנת אותי לא נכון..

אני יודעת מה זה דיכאון אמיתי ואני גם יודעת שזה דבר שלא בוחרים אותו..ואת כל הדברים שאת מתארת עד לפני חודש בערך אני חוויתי אותם..הייתי יושבת כל היום בבית לא עושה כלום,לא עונה לטלפונים אני פשוט הפסקתי את החיים שלי..וזה היה כך במשך כמה חודשים והיום אני נמצאת בשלבים של יציאה ממנו למרות שעדיין יש לי את הנפילות שלי ולא תמיד אני מצליחה להחזיק מעמד.. וןהכוונה שלי לגבי הכדורים היא שאני חושבת שהכדורים כן יוכלו לעזור לך לצאת מזה אבל לא רק.. אני כבר איזה 4 חודשים לוקחת כדורים וכן היה שיפור במצב שלי אבל עדיין לא יצאתי מהדיכאון הזה..אחרי כמה זמן הבנתי למה..אני לא באמת רציתי לצאת ממנו..במידה מסוימת הדיכאון הזה עשה לי טוב(זה מה שחשבתי אז..)..אני מבינה אותך ואני יודעת שכרגע אין בכוחותייך לצאת מזה אבל אני מאמינה שיום אחד תמצאי את הכוחות האלה..הם קיימים בתוכך..כרגע הם רק אזלו אבל זה מתמלא מחדש..כמו תמיד.. יש משהו בדברייך שלא הבנתי.. את רשמת "נכנסתי לדיכאון בגלל הרצון העז לצאת ממנו"..למה הכוונה שלך?אם תוכלי לפרט קצת יותר אני אשמח.. כל מה שכתבתי כאן נכתב מניסיון אישי וממה שאני עברתי..מקווה שתביני את מה שרציתי להעביר ולא תפרשי זאת אחרת..
 
לך מומין

בשרשור עצמו נדמה לי שפרטטי למה נכנסתי לדיכאון. לא טוב לי בו. אני יודע שהוא לא טורם לי מאום. רציתי להתחיל לחיות, ויצאתי לפגישה עיוורת עם משהו ממש איכותי, דבר שנמנעתי ממנו חודשים רבים, יש לי קושי לצאת עם גבר, וחשבתי שאני אצליח להתגבר, מה כבר יכול להיות 'כולה' פגישה עיוורת, כל הפגישה רעדתי והרגשתי עצבנית ובמתח נוראי, אין לי מושג איך הבחור לא שם לב שאני רועדת אולי הוא שם לב ויחס את זה לקור כי ממש קר בימים האחרונים. אני מצאתי חן בעיניו, מאוד, להפתעתי הרבה, אבל אני הרגשתי שאנני מסוגלת לצאת איתו שוב. וזה מעציב אותי מאוד, חשבתי שאני יכולה להתגבר שאני אצליח לצאת לחיים רק אם אחפוץ בכך, אבל זה לא ממש נכון. אני לא מצליחה. ואני מודעת לזה.
 

מומין2

New member
אוקיי..הבנתי את הכוונה שלך..

אני אישית אף פעם לא יצאתי לפגישה עיוורת אבל אני מבינה שזה יכול להיות דבר מלחיץ וקשה..טבעי שתרגישי כך..ואת גם לא חייבת לצאת איתו שוב..תתני לעצמך את הזמן..כשתרגישי שאת מוכנה זה יקרה.. ואם פגישות עיוורות מלחיצות אותך ככה אז תצאי עם בנאדם שאת מכירה אותו וכבר ראית אותו ותורידי מעצמך את הלחץ הזה.. אני יכולה להבין מהמילים שלך שאת מאוד רוצה לצאת מהמצב הזה אבל את לא מצליחה למרות שאת מודעת להכל.. גם אני הייתי ככה..ובשלב מסויים אני פשוט התחלתי לחזור לעשות דברים למרות שאני לא רציתי ועשיתי את זה בכוח..הרגשתי חוסר טעם בכל דבר שאני עושה..חלק מהדברים שעשיתי עשו לי רע..חלק לא.. לפעמים צריך להכריח את עצמך..גם כשקשה..
 


מסכימה עם מומין. לעיתים קרובות דכאון וחרדה הולכים יד ביד. את מוזמנת לשתף אותנו. יש קישור לפורום של סהר בקישורי הפורום שלנו, תוכלי לראות אם זה עונה על הצרכים שלך. כמו כן אני מזמינה אותך לקרוא מאמר בפורום בשם "דכאון- עזרה עצמית" ומאמר על טפול קוגנטיבי עצמי ומחשבות אוטומטיות. טפול קוגניטיבי נחשב ליעיל בטפול בדכאון. ההנחה היא שישנם רגשות שליליים בריאים ולא בריאים כשהלא בריאים הם בעוצמות כאלו שהם מפריעים לתפקוד שלנו ולא מרפים. כלומר במקום עצב או אכזבה, חשים דכאון. ההנחה היא שמה שמניע רגשות שליליים לא בריאים הם הנחות יסוד נוקשות ולא מציאותיות ודברים שאת אומרת לעצמך כמו "אני חייב להיות בסדר כל הזמן, אחרת אני אדם לא ראוי ולא שווה" למשל. טעויות חשיבה כמו חשיבה בשחור לבן (כולם שמחים ורק לי לא הולך) תיוג (אני אפס) ראיית העתיד (דברים אף פעם לא ישתפרו עבורי) וכן הלאה, תורמים לחשיבה נוקשה שמקשה על ההתנערות מתחושת הדכאון. אני ממליצה לך על טפול פסיכולוגי בד בבד עם הטפול התרופתי כדי לזהות את אותן מחשבות שמהוות שמן למדורה של הדכאון ועוזרות לה להמשיך. מסכימה עם בובפ שאם את במצב כזה שקשה לך לחכות לתור עם הפסכאטרית, שכדאי לפנות לרופא המשפחה שיתאים כדור הרגעה לבנתיים.
 
אני ממש מודה לך על תשובתך המפורטת

אני מודה לך על החומר שנתת לי לקרא. לא ידעתי שאני יכולה ללכת לרופאה שתתן לי משהו מרגיע. ודבר כשכתב שם שענה לי על השאלה העמומה שעלתה לי בראש..הרגשתי מאוד מוזר אחרי שהודיעו לי על פיטוריי, בדרך כלל אני מרגישה עצב ואכזבה..והפעם הרגשתי רק את הדיכאון והיה חסר לי שם משהו, לא הרגשתי שום דבר מעבר לדיכאון שהפילה אותי לכמעט יומיים שלימים של שינה. השורות שכתבת כאן הם הרבה יותר קרובות למה שאני מרגישה, מהטיפול הפסיכולוגי שלקחתי במשך חצי שנה. הפסיכולוגית נסתה כניראה בעדינות מרובה להפנות את תשומת ליבי לרעיון של לקחת כדורים. כניראה שהפסיכולוגית לא מספיק טובה או מבינה את הנושא.וגם אני לא מקנאת בה בכלל, רב הטיפול אני מסוגלת לדבר ולבכות נמאס לי שאני כזאת.זה דוחה! תשובתך המפורטת היתה ממש במקום.לזה הייתי זקוקה לאינפורמציה.תודה רבה לך. אשתמש בעצותיך ואתעמק לי במאמר שהפנת אותי אליו. ישר כוח! לך ולמגיבים האחרים.
 


זה לא דוחה לדבר ולבכות. לפעמים חייבים לעבור דרך זה כדי לצאת מזה וכשמגיעים לנקודה שנמאס להיות ככה, כפי שכתבת- זו נקודה טובה להתחיל לטפס למעלה.
 
למעלה