Asafpotter
New member
יאללה כבר..
אני בן 16, השנה הגעתי לתיכון, לקראת סיום כיתה ט´ הרגשתי שנמאס לי מהחברים שלי, ככל שהזמן המשיך והתקדם ההרגשה הלכה והתעצמה וכך יצא שבסוף השנה כבר ידעתי שאני הולך לנתק איתם את הקשר, זה לא הפריע לי וגם לא יפריע, בכל מקרה תקופת החטיבה היתה תקופה טובה מבחינתי, נהנתי להיות עם אנשים אפילו שקצת נמאס לי מהחברים שלי... אחת התכונות שלי שאני אוהב להתבודד, אני נהנה מי זה וחלק לא מבוטל מהמקרים, אני יעדיף להיות עם עצמי, במיוחד אז, שהרגשתי שהתבגרתי מהחברי. הגעתי לתיכון וכמו שאומרים אחרי עליה באה הירידה, נתקעתי עם שכן שלי, היה לי איתו עבר ביוסידי, ואני ממש לו מסתדר עם הקארקטר שלו אז יצא שמצאתי את עצמי "מבלה" (עלק) במחיצתו ועם עוד מספר ילדים שמה לעשות אומנם אנשים נחמדים, מציתי איתם את הקשר אחרי יומיים של היכרות (אתם בטח מכירים את זה). בתקופה הזאת אני יותר עם עצמי, עובדה זאת גרמה לכך שאני מחפף בזיופיים שצריכים להעשות עם המשפחה וכ´ו ( כמובן שאני מגזים, אבל בכל זאת..) ולפי שעה נהייתי בלתי נסבל לפחות מביחנת אמא שלי (אני נמצא איתה רוב הזמן.. יחסית לאבי...גירושים) ואני ממש לא רוצה להעיק עליה,יש לה כבר יותר מידי בעיות ועימותים עם אחותי התאומה. משיחות שלי איתה,הסברתי לה שאני יעשה את המאצץ לכך שחיי מהשפחה היו לנורמאלים ככל האפשר, אבל אז היא כבר נפתחה אליי וממש נשבר לה מכל העסק והיא כבר מחכה שהיום יגמר והיא תוכל לסגור את הבאסטה... אין לי יותר מידי רגשות אשם וגם לא נעלבתי מהדברים... אני יודע שהתקופה הזאת תצטרך לעבור מתי שהוא, אבל עד אז לא משנה כמה אני ישתדל וכמה אני יעשה, אני ימשיך לפגוע ולהרוס את היחסים שלי במשפחה, אמא שלי אגב מבינה אותי, בזמנו היא בעצמה חוותה מקרה דומה... אבל הנקודה העיקרית שכואב לי לראות שאני פוגע במשפחה שלי, נכון לשעה ממש לא איכפת לי מהמשפחה שלי,בכלל אף פעם לא הייתי כזה קרוב אליהם זה גם לא החלום שלי, אני פשוט נמצא בתקופה לא טובה ולא נראה לי שיש דרך להסתיר אותה (המקרה המשפחה שלי היווה דוגמא)
אני בן 16, השנה הגעתי לתיכון, לקראת סיום כיתה ט´ הרגשתי שנמאס לי מהחברים שלי, ככל שהזמן המשיך והתקדם ההרגשה הלכה והתעצמה וכך יצא שבסוף השנה כבר ידעתי שאני הולך לנתק איתם את הקשר, זה לא הפריע לי וגם לא יפריע, בכל מקרה תקופת החטיבה היתה תקופה טובה מבחינתי, נהנתי להיות עם אנשים אפילו שקצת נמאס לי מהחברים שלי... אחת התכונות שלי שאני אוהב להתבודד, אני נהנה מי זה וחלק לא מבוטל מהמקרים, אני יעדיף להיות עם עצמי, במיוחד אז, שהרגשתי שהתבגרתי מהחברי. הגעתי לתיכון וכמו שאומרים אחרי עליה באה הירידה, נתקעתי עם שכן שלי, היה לי איתו עבר ביוסידי, ואני ממש לו מסתדר עם הקארקטר שלו אז יצא שמצאתי את עצמי "מבלה" (עלק) במחיצתו ועם עוד מספר ילדים שמה לעשות אומנם אנשים נחמדים, מציתי איתם את הקשר אחרי יומיים של היכרות (אתם בטח מכירים את זה). בתקופה הזאת אני יותר עם עצמי, עובדה זאת גרמה לכך שאני מחפף בזיופיים שצריכים להעשות עם המשפחה וכ´ו ( כמובן שאני מגזים, אבל בכל זאת..) ולפי שעה נהייתי בלתי נסבל לפחות מביחנת אמא שלי (אני נמצא איתה רוב הזמן.. יחסית לאבי...גירושים) ואני ממש לא רוצה להעיק עליה,יש לה כבר יותר מידי בעיות ועימותים עם אחותי התאומה. משיחות שלי איתה,הסברתי לה שאני יעשה את המאצץ לכך שחיי מהשפחה היו לנורמאלים ככל האפשר, אבל אז היא כבר נפתחה אליי וממש נשבר לה מכל העסק והיא כבר מחכה שהיום יגמר והיא תוכל לסגור את הבאסטה... אין לי יותר מידי רגשות אשם וגם לא נעלבתי מהדברים... אני יודע שהתקופה הזאת תצטרך לעבור מתי שהוא, אבל עד אז לא משנה כמה אני ישתדל וכמה אני יעשה, אני ימשיך לפגוע ולהרוס את היחסים שלי במשפחה, אמא שלי אגב מבינה אותי, בזמנו היא בעצמה חוותה מקרה דומה... אבל הנקודה העיקרית שכואב לי לראות שאני פוגע במשפחה שלי, נכון לשעה ממש לא איכפת לי מהמשפחה שלי,בכלל אף פעם לא הייתי כזה קרוב אליהם זה גם לא החלום שלי, אני פשוט נמצא בתקופה לא טובה ולא נראה לי שיש דרך להסתיר אותה (המקרה המשפחה שלי היווה דוגמא)