טריגר

טריגר

בשבועיים האחרונים הייתי ממש מדוכאת. היה אולי יום אחד טוב. עליתי גם במשקל, מה שלא כל כך תרם לעניין. הרגשתי שהחיים שלי מתפרקים, שהפכתי סופית למפלצת. מצאתי את עצמי חושבת בלי סוף על התאבדות. כמו פעם. בצורה הכי רצינית שיש. הייאוש תקף אותי מכל הכיוונים. הבנתי שיש שתי אפשרויות, או להתאבד או לקחת את עצמי בידיים. החלטתי לקחת את עצמי בידיים. רק שעשיתי את זה בדרך הישנה והמוכרת. הרעבה. פתאום אני מרגישה טוב. אני מרגישה שחזרה לי השליטה בחיים. מעולם לא הרגשתי את זה כל כך חזק וברור. פתאום יצאתי היום לראות חברים. הרגשתי טוב. אבל בעודי חושבת על זה אני יודעת שאני עושה טעות. הולכת לכיוון אותו הבור בפעם השנייה. אני יודעת את זה בוודאות. הבנתי שאני צריכה להתחיל לחפש דרך אחרת שתתן לי את הרגשת השליטה. דרך שלא קשורה באוכל. צריך רק לחפש ולמצוא אותה. אני ממש לא יודעת מה קורה לי. אני מרגישה טיפשה מאד. אני מקווה שזה רק עוד גל שיעבור. בעצם אני לא יודעת אם מקווה או לא. מצטערת שהרסתי. חייבת להתעשת על עצמי.
 
מיתר.

אני נזכרת איך היית שם. את כותבת שליטה, ואני זוכרת את האיבוד הטוטאלי של השליטה, את הפירוק המוחלט, את המצבים שהגעת אליהם שבהם לא ידעת מי נגדך ומי בעדך, מה את רוצה ומה לא, מתי יום ומתי לילה, מה מפחיד ומה לא, היית מפורקת לגמרי, לא שולטת בכלום. את כותבת חברים, ואני נזכרת איך איבדת כל שמחה בהם, כל מה שהעסיק אותך היה כמה מהם אמרו לך היום שאת רזה ומפחידה ושהם דואגים נורא, וכמה שתקו ולא אמרו. כל מה שיכולת להתעסק בו זה אם הם ראו אותך אוכלת משו או לא ראו, אם הם מדברים עלייך מאחורי הגב או לא, ואיבדת את כולם שם, והתרחקת מכולם, והתביישת מהם. את כותבת הרגשתי טוב ואני נזכרת באומללות הנוראית שהיית שרויה בה. איזו אומללות. כמה מסכנה היית. כמה חולה... את עדיין חולה, מיתר. את עדיין צריכה הרבה מאוד עזרה, ואת עדיין במצוקה גדולה מאוד. יש לך מספיק עזרה? שיתפת מישהו במחשבות האלו? שיתפת מישהו בבחירה שלך לצום? שיר חכם, בשבילך.
 
האמת היא..

שהתלבטתי כל הלילה אם להגיד משהו או לא...הייתה לי היום פגישה גם עם הפסיכיאטר וגם עם הפסיכולוגית.. מצד אחד חשבתי שזה טיפשי לספר על משהו שמתבשל רק בימים האחרונים..מצד שני, אני מזהה מצב מסוכן. סיפרתי לשניהם. אני צריכה לחכות שיחלוף הגל. אני ממש מבולבלת. את יודעת, אתמול לא ישנתי כל הלילה. דמיינתי לעצמי איך יראו החיים שלי אם אני אמשיך בדרך החולה. מה אני אגיד לכם, זה נוראי. כל מה שראיתי זה בדידות. כל כך הרבה בדידות. כי בשלב מסויים אנשים יפסיקו להחמיא. שוב יתחילו לדאוג. לבסוף רובם יוותרו מחוסר אונים. יעזבו. אני אשאר לבד, חולה, בלי עבודה, כי מי יקבל מישהי במצב כמו שהייתי רוצה להיות..בלי זהות, בלי חיים. אני יודעת. אני לא יודעת מה אני עושה. זה ממכר וכל כך קשה לעצור.
 
מיתר, אנחנו הרי יודעות

שזה חוסר שליטה. האם את עדיין בטיפול? או מישהו יודע שחזרת לצום? שברחת לשם שוב?
 
למעלה