טריגר..

[ילדת החיים]

טריגר..

הכאב הזה.. הכובד הזה.. זה שזה חוזר.. זה שאני מכניסה את עצמי למקומות כ"כ לא נכונים לי,כ"כ פוגעים בי.. ההרגשה של הכובד בחזה, הרצון לצעוק, להוציא,להקיא את הכל,לפשוט להוציא-בכל דרך שהיא,הכל-את כל הכאב, הרגש-החוצה, את כל ההרגשה, פשוט-לא להרגיש.. זה יפסיק,מתישהו?! כ"כ לא מתאים לי, כ"כ לא מתאים לילדה השמחה.. הייתי רק ילדה,אלוהים, רק ילדה

 

[תימניאדה]

../images/Emo7.gif

 

[סוזן מ]

מזדהה איתך בטירוף ממש הוצאת לי את

המילים מהפה מרגישה בדיוק אותו דבר גם אני מרגישה כבר שאני לא מכירה את עצמי יותר לא מכירה את עצמי ככה רוצה לומר שחייבת להאמין שהכל יעבור זה יעבור בעזרת השם זה לוקח זמן צריך להחזיק מעמד להתמקד במה שעושה טוב במה שאוהבים מקווה שתרגישי טוב שתינו אני ממש באותו מצב שולחת חיבוק ורוצה לאחל שבוע טוב ומבורך לכולנו ממני ועם המון אהבה

מיה

 

[מ ת מ ו ד ד ת]

סוזן יקרה!

ניסיתי לענות לך בשרשור למטה ואיך שהוא זה לא הלך. מקוה שעכשו זה יילך. שאלת אם עשיתי עוד דברים נוסף לטיפול. קודם כל אם את שואלת ורוצה לדעת. זה בעיני סימן שאת באמת רוצה לשנות וללמוד איך לעשות את השינוי. איך באמת להתגבר. אז כל הכבוד לך!! את כבר עושה למען עצמך!!!! ובקשר לשאלה, אז כן עשיתי ואני עושה המון כדי לצאת מהמצב התקוע בו הייתי. לא מפסיקה עד היום לעבוד על עצמי, להתקדם ולהתפתח, לומדת מכל אחד ולוקחת את מה שטוב לי ומקדם אותי (אולי לא בקצב שהייתי רוצה, אבל היום אני מקבלת גם את הקצב האיטי מידי לטעמי לפעמים....) בחרתי בפעילות גופנית מהמזרח הרחוק שלאט לאט הצלחתי דרכה להרגיש את הגוף שלי, להתחבר אליו, להבין מה טוב לי. זה לא היה קשור במגע של אף אחד חוץ מהתקרבות שלי אל עצמי, (לא חושבת שטיפול במגע היה מתאים לי אז...). בחרתי להיות עם אנשים טובים, חמים ומחבקים אמיתיים. עבדתי על עצמי בעזרת אומנות והתפתחות אישית. לדעתי את יכולה להתחבר דרך הריקוד שלך, שהוא גם אמנות וגם חיבור לגוף. פשוט להקשיב לגוף. זה לקח אצלי המון זמן אבל לאט לאט התחיל השינוי והצלחתי להתחבר את הבטן שלי, אל הרגשות הפנימיים שכל כך סגרתי בתוכי במשך שנים. השקעתי הרבה שנים. כולנו משקיעות הרבה, גם כשאנו בדכאון, בבולמוס אכילה או אי אכילה, בשקיעה במחשבות מרות אנחנו בעצם משקיעות בעצמנו אבל בכיוון שלא מקדם אותנו. היום כשאני מתחילה לשקוע קודם כל אני מנחמת את עצמי שזה זמני ומייד אני פחות מתרגשת מזה ופחות סוחפת לתוך זה את כל הפנים השונים של העולם שלי. אח"כ אם אני יכולה אני שואלת את עצמי לאן ואיך זה יכול לקדם אותי. אם אני יודעת שזה לא מקדם אותי אני שואלת את עצמי מה אני יכולה לעשות כדי להמשיך. הרבה פעמים אני פשוט מניחה לזה ולאט לאט או שמתפוגג או שמתבהר לי מה באמת מציק לי. לפעמים אני נעזרת בחברות, בכתיבה, בציור, בלעשות משהו טוב לעצמי. הנה תוך כדי כתיבה אני נזכרת שלאחרונה אני ממש מתעצלת ולא רוצה לעשות למען עצמי. אני חושבת על המאמץ הכרוך בכך ומייד מרפה ולא עושה. עכשו בזכותך אני קולטת את זה, מבינה את זה ומאמינה שלאט לאט אצליח לאסוף את עצמי ואעשה למען עצמי את כל הדברים שיעשו לי טוב ולא הטרחתי את עצמי כדי שאכן יהיה לי יותר טוב. מחזקת את ידי כולנו! מגיע לנו טוב! מגיע לנו שנעזור לעצמנו ונעשה לעצמנו טוב וקל יותר!

 

[סוזן מ]

תודה ענקית את לא יודעת כמה נתת לי

המון, דבר ראשון תקווה לשינוי וכמובן כל העצות אולי באמת דרך ריקוד אני אצליח להתחבר יותר לגוף שלי להרגיש אותו בדרך אחרת לא דרך פגיעה וואי קלטתי הרגע משהו ,אולי כי אני לא מסוגלת להרגיש את הגוף ,ובכל שנות ההתעללות הרגשתי את גופי דרך הפגיעה אולי בגלל זה אני מקיאה כי זאת דרך להרגיש את הגוף להרגיש שהוא עדיין קיים למרות שמרגישה מתה אמממ נראה לך שאני צודקת? בכל אופן חייבת דרך אחרת הגוף והנפש שניהם כבר עברו יותר מידי אני רוצה גם לחזור לצייר יש לי המון רעיונות ודרכים לבטא את הכאב הזה ועדיף על ידי אומנות ולא על ידי הקאות . תודה גם נוספת וענקית על השיתוף והתמיכה כי כרגע באמת זקוקה לכך רוצה גם לאחל לך ולכולנו תמיד בריאות לגוף ולנפש שכל הפצעים יחלימו ושלא יהיה יותר כאב שתחזור שמחת החיים לחיינו ושפשוט נחיה בשלווה בלי הרבה מאבקים כי באמת שמגיע לנו חיים מאושרים ותמיד לזכור אנחנו חזקות כי שרדנו ושורדות ומכל הכאב הזה רק נתחזק ואז שום דבר בעולם הזה לא יעצור אותנו אני הולכת להשתמש בזה למשחק ובכלל לחיים כאדם חזק יותר שיודע איך זה מרגיש ובעזרת השם שאני ארגיש יותר טוב אני אוכל גם לעזור לא רק דרך הפורום פה אלא ממש לעשות משהו ,לשנות ,לתרום לבטא ,שהעולם יראה ושהמודעות תעלה שזה קיים .וגם שיהיה לכולנו יום מקסים ונהדר ממני באהבה מיה

 

[ילדת החיים]

עוד משהו,

אני לא יודעת ואף אחד לא יכול לדעת למה את עושה את מה שאת עושה, או מרגישה את מה שאת מרגישה.. הרבה פעמים ההקאה היא במקום הדיבור.כדי "להקיא" את הרגש החוצה. לפעמים מקיאים כי כשיש לך כאוס שלם בעולם בחוץ,ברגש שלך-זה מעט השליטה שאת יכולה להשיג לעצמך.יש לך המון בלאגן והמון כאב,והכל דוהר וממשיך ו"מסתובב" כמו סחרחרה..וזה עוצר לרגעים מספר כשאת עושה מעשה שהוא פיזי,משהו שאת מרגישה אותו ושולטת בו-כי את זו שעושה אותו. לעתים מקיאים זה כך את מרגישים בחיים.כי כך פשוטו כמשמעו-מרגישים. ומעוד כ"כ הרבה סיבות.אבל את השורה התחתונה זה לא משנה-מקיאים. ולרוב זה מכלול של המון גורמים המצטברים לאותה התוצאה,המתהווה עם הזמן לפגיעות שונות ומשונות בעצמך.נפשית ופיזית. ורק את יכולה לדעת למה.ורק את יכולה להיות מספיק חזקה להיות מודעת ולשאול את עצמך למה ולקחת את זה למקומות טובים יותר.ולהתמודד.או לנסות ולדבר. וכל הכבוד לך.כ"כ כל הכבוד לך.

 

[סוזן מ]

תודה כן יש לי המון סיבות ללמה מקיאה

אני יודעת אשמה הענשה כעס עצום שמכוון לאדם הלא נכון GOD ממש אין לי מושג למה אני לא כועסת עליו למה אני מרגישה אשמה? מעצבן... גם הרבה בילבול ותיסכול ואני גם חושבת שכל הדברים הנוראים שעה לי הצטברו שם בבטן ומעיקים עלי לצערי לא מסוגלת לדבר ולספר מה נעשה לי מפחד שכשאני אספר אני אתעלף או יתחיל להשתולל ,מפחדת שאני ארצה לפגוע בעצמי ןמשום מה עדיין מרגישה מאויימת ממנו ועדיין מעדעד בתוכי שאמר לי "לא לספר " ואני כאילו עדיין מצייטת ושותקת כאילו אם אני אספר אז הוא יבוא עלי ויכעס מוזר ? לא מצליחה להשתחרר ממנו עדיין כלואה אני עדיין בכלא שמישהו ישחרר אותי כבר מהסורגים האלו כלואה בתוך עצמי ולא יכולה לנשום כבר כואב לי הגב וגם החור אחח החור שונאת את החור הזה והחלילות הזאת יש לי צמרמורת עוד מעט חורקת שינים ונוטפת דם סליחה על התיאורים זה מה שמרגישה ..... ושיהיה לכולנו יום נפלא

 

[ילדת החיים]

אל תתנצלי,

אל,אל.. אל תתנצלי על הרגשות שלך תכתבי טריגר-אם זה מה שמרגיש לך,אך אל תתנצלי יותר לעולם על הרגשות שלך!! ו..הכאב-ה"דברים הנוראיים בבטן",כל מה שאת מרגישה ושנעשה לך, אולי פשוט רוצים להוציא את הלכלוך עם ההקאה?.. ולא,לא מוזר.עצוב,מכאיב,קורע..לא מוזר חיית כ"כ הרבה זמן עם זה שזה לא מוזר. תקחי נשימה,תנשמי לאט לאט.. יש לך מוסיקה ברקע?את יכולה להביט על השמים?

 

[סוזן מ]

תודה אני רוצה כל כך כבר להשתחרר

מכלא הזה לא יודעת למה עדין מרגישה נעולה בחדר ועדיין כאילו באיום "לא לספר "עדיין בשקט כאילו אם אני אספר יקרה משהו רע מאוד כאילו הוא יבוא אלי ואני בכלל כבר לא רואה אותו לא יודעת למה מרגישה כך למה עדיין מפחדת ? לפעמים מרגישה שבא לי לצרוח אבל אין לי קול כי כבר שתקתי כל כך הרבה זמן ועכשיו כבר לא יוצא ,דממה.....דממה כואבת אחחח כואב לי החור הזה ... מדממת

 

[ילדת החיים]

הי,

לא ידעתי מה להגיב לך, אנשים אומרים ש"לא מתאים לי ככה".אבל-זה כמו שכתבתי-אולי פשוט עכשיו אני מדברת,לשם שינוי,מתחברת,מרגישה.מוציאה. תחזיקי מעמד, לאט לאט,צעד צעד, ממני עם הרבה כוחות ובעיקר תקווה, ילדת החיים

 

[d a p h i]

את כל כך מזכירה לי את עצמי...

ובאמת, מה כבר יכולתי לעשות? כלום. ובכל זאת ההרגשה שאני נתתי לזה לקרות, וזה באשמתי ורק באשמתי. ואיך הם לא ראו? ולא עזרו? ושכבר סיפרתי אז צחקו ואמרו לי "כן בטח"...למה הם התעלמו?

 

[ילדת החיים]

הי דפי,

זו לא אשמתך,ואת יודעת את זה.מבינה את זה. אבל הלב,ה"בטן",הרגש.משהו בפנים כ"כ כבד,כ"כ אפור,כ"כ..מעיק-זו המילה. מה שהכי מעיק זה חוסר הידיעה-מה זה. אני אפילו לא יודעת מה מרגיש.מה כ"כ כואב.. פשוט שחור,אפור. וכל מה שאני יכולה באותו הרגע זה לנשום,עמוק.לעצום את העיניים ולנשום. אולי בגלל תגובות אלו,אחד הדברים שהכי פוגעים בי היום הוא כשאומרים לי "כן,בטח". מישהו בחיים שלי,זה מהעבודה שכתבתי עליו ועוד ידיד,גם בהזכרתי אותו למעלה אומרים לי על המון דברים,בעיקר על רגשות,כשאני אמרת שכואב לי "כן כן",או yeah yeah,yeah right,sure וכל מיני דברים בסגנון. וכשהם אומרים "טוב טוב טוב" ובזה משתיקים אותי. הנה-אני אומרת מה אני מרגישה,אני מ-ד-ב-ר-ת!נותנת כלי כ"כ חשוב,כ"כ עוצמתי.. נראה לעתים שאף אחד אף פעם לא יוכל להבין את זה.אף פעם אבל לנו,לנו בגלל הרגישות שלנו-יש את הרגישות להבין אחרים,וזה מדהים. למה הם התעלמו?אין לאיש תשובה על כך. רק להם ואולי גם זה לא.ואולי זה גם לא חשוב כרגע,כי כרגע מה שחשוב הוא לחבק את עצמךולא לנסות להבין אחרים. כי היה להם קשה,כי הם התגוננו,כי הם לא רצו לקבל. ועוד סיבות שידועות רק לנפש שלהם. יום טוב,ילדת החיים

 

[ילדת החיים]

בוקר,

כמה מישהו שלא היה שם יכול להבין? מישהו שעובד איתי,מישהו שאני מכירה הפליק לי על הגב התחתון,בעבודה. בכוונות טובות-לא רעות חייכתי,המשכתי הלאה.למישהי אחרת-זה לא היה מפריע,גם לי זה לא הפריע-כלפי חוץ.ולרוב,זה גם לא היה מפריע.אבל בגלל שעכשיו אני חופרת בעצמי קצת יותר לעומק-זה כן. זה כיווץ,זה הפריע,זה פגע.הייתי מעידיפה שתשים עליי יד,שתחבק,שתדבר.שתגיד משהו.לא משנה מי אתה-ידיד,ידידה.כל אדם.למה שתפליק לי? היה שם סרט,אח"כ.שבפתיח שלו הייתה תמונה של ילד שיושב על הירח,עם חכה(כמו שיש פתיח של אריה שואג,לפני כל סרט?).התמלאתי אופטימיות ובו זמנית כאב.הן על הרצון להיות כמוהו-למעלה,חסרת דאגות,תמימה. והן על ההשלמה שאיש,כנראה,לעולם לא יבין את המחשבות שעוברות לי בראש ברגעים כאלו.את הלינקים הישירים שרצים לי בראש,בלב,בנפש-בכל דבר כמעט שקורה. אני לא יודעת האם זה המקום לכתוב על כל זה.יש ככ הרבה. אני מניחה שתמיד היו.פשוט לא הייתי מספיק פתוחה עם עצמי,עם מה שקרה-כדי להוציא את זה החוצה. להוציא,בצורה טובה,בריאה,זו הדרך.לא לשקוע בתוך המחשבות,אלא להיות מודעת אליהן,להתחבר אליהן.לא ליפול לתהומות השחורים.. אני לא יודעת.אני עייפה. זו הודעה שהתחלתי לפני יומיים,בלילה ואני מסיימת אותה עכשיו. יום טוב לכולנו

 

[ילדת החיים]

נב-אףפעם בעצם לא ביקשתי את רשותכן/ם

לחזור זה בסדר? אינ לא יודעת כמה זוכרות אותי כאן, ואני לא יודעת כמה זה "לחזור",כי אני לא באותו המקום בו הייתי, אבל אשמח להתקבל כאן שוב

 

[סוזן מ]

בטח שמתקבלת ברוכה השבה ושיהיה

גם יום מקסים ונהדר ממני מיה