a hunte again
New member
טריגר כנראה
נסעתי במסלול השמאלי ניסית לעקוף את הפחד שלי מבורות , מאנסים , מבחורות מיחסים , מחלומות , מיקיצה ומבדידות . הרגשה של עיוות בכל החושים שלי עכשיו הרגשה של גוויעות נתקעתי במקום אני נתקעתי במקום אני נתקעתי באותו מקום לא צריך להיפגש עדיף להסתתר לא אצליח להתרגש אבל זה לא חסר תאמרו מה שתאמרו בכלל לא בא לי לדבר הרגשה של עיוות בכל החושים שלי עכשיו הרגשה של גוויעות נתקעתי במקום אני נתקעתי במקום אני נתקעתי באותו מקום לא צריך להיפגש עדיף להסתתר לא צריך להיפגש עדיף להסתתר לא צריך להיפגש עדיף להסתתר אני כבר אסתדר (המכשפות) בלילות אני חולמת על מכונת זמן גדולה ונוצצת שתחזיר אותי אחורה , לא לפני זמן רב מידי רק ללפני כמה חודשים ספורים . זה הכל , כמה חודשים כמה חודשים שגרמו לי להיות הילדה הכי מגעילה והכי מכוערת בעולם . הכי חלשה . כמה חדשים של אהבה שהייתי רוצה לחזור . רוצה לחזור אל הרצון אל אי כהות החושים על אי התאבון הממשי לעומת הלוקשים שאני מוכרת לעצמי עכשיו . בשביל מה זה היה ? אני חושבת ואז אני מבינה בשביל מה זה היה . בשביל היופי הטמון ברזון המדהים , בשביל החוזק הנפשי שאין שני , בשביל היכולת להיות גאה ויפה , בשביל היכולת הפשוטה לא להסתובב עם ז'קטים בכבשן הקיץ . ואז עולה שאלה נוספת , למה נשברתי ? למה הייתי כה חלשה ? למה לא יכולתי להמשיך עוד ועוד ועוד עד לאשפוז עד למוות עד לסוף המר שעבורי יהיה מתוק ... אז אני מאשימה את אמא שלי ואת הדיאטנית , הפסיכולוגית , החברות , הבית ספר , מעצבי העל , הדוגמניות , והאוכל . הגעתי למצב הכי גרוע ומגעיל בחיים שלי וכל מה שאני רוצה עכשיו זה לחזור אחורה . אני מפנטזת על אשפוזים . אני כמו שק שומן חסר יכולות ומהות , אין לי כלום . אף אחד לא מבין ? אני ממש מגעילה .... ותמיד שאני כותבת כאלו דברים אני לא מצליחה לארגן את המחשבות , הכל כל כך מסובך ומגעיל. כל מחשבה נוספת רק מבהירה לי את עוצמת הגועל של חיי . החיים קשים עדיף למות ....
נסעתי במסלול השמאלי ניסית לעקוף את הפחד שלי מבורות , מאנסים , מבחורות מיחסים , מחלומות , מיקיצה ומבדידות . הרגשה של עיוות בכל החושים שלי עכשיו הרגשה של גוויעות נתקעתי במקום אני נתקעתי במקום אני נתקעתי באותו מקום לא צריך להיפגש עדיף להסתתר לא אצליח להתרגש אבל זה לא חסר תאמרו מה שתאמרו בכלל לא בא לי לדבר הרגשה של עיוות בכל החושים שלי עכשיו הרגשה של גוויעות נתקעתי במקום אני נתקעתי במקום אני נתקעתי באותו מקום לא צריך להיפגש עדיף להסתתר לא צריך להיפגש עדיף להסתתר לא צריך להיפגש עדיף להסתתר אני כבר אסתדר (המכשפות) בלילות אני חולמת על מכונת זמן גדולה ונוצצת שתחזיר אותי אחורה , לא לפני זמן רב מידי רק ללפני כמה חודשים ספורים . זה הכל , כמה חודשים כמה חודשים שגרמו לי להיות הילדה הכי מגעילה והכי מכוערת בעולם . הכי חלשה . כמה חדשים של אהבה שהייתי רוצה לחזור . רוצה לחזור אל הרצון אל אי כהות החושים על אי התאבון הממשי לעומת הלוקשים שאני מוכרת לעצמי עכשיו . בשביל מה זה היה ? אני חושבת ואז אני מבינה בשביל מה זה היה . בשביל היופי הטמון ברזון המדהים , בשביל החוזק הנפשי שאין שני , בשביל היכולת להיות גאה ויפה , בשביל היכולת הפשוטה לא להסתובב עם ז'קטים בכבשן הקיץ . ואז עולה שאלה נוספת , למה נשברתי ? למה הייתי כה חלשה ? למה לא יכולתי להמשיך עוד ועוד ועוד עד לאשפוז עד למוות עד לסוף המר שעבורי יהיה מתוק ... אז אני מאשימה את אמא שלי ואת הדיאטנית , הפסיכולוגית , החברות , הבית ספר , מעצבי העל , הדוגמניות , והאוכל . הגעתי למצב הכי גרוע ומגעיל בחיים שלי וכל מה שאני רוצה עכשיו זה לחזור אחורה . אני מפנטזת על אשפוזים . אני כמו שק שומן חסר יכולות ומהות , אין לי כלום . אף אחד לא מבין ? אני ממש מגעילה .... ותמיד שאני כותבת כאלו דברים אני לא מצליחה לארגן את המחשבות , הכל כל כך מסובך ומגעיל. כל מחשבה נוספת רק מבהירה לי את עוצמת הגועל של חיי . החיים קשים עדיף למות ....
זה באמת מה שאת רוצה עבור עצמך?