טעם וריח

[דן הגרזן]

טעם וריח

אל תדאג, אני שמח שלא מסכימים איתי. אחרת לא היה מקום לדיון. מה שאתה אומר לגבי גלנמורנג'י, בעצם, זה שהאיכות של הביטויים המקוריים שלהם ירדה ולכן הם מצאו פתרון להסתיר את זה - פינישים מושקעים. זה אולי מושך את מי שאהב את הביטויים המקוריים שלהם ומחפש דרך ליהנות מהמזקקה שוב. אישית, לא מוצא סיבה להתעכב שם ופשוט עובר הלאה (זה לא שאני חייב לשתות מכל מזקקה ולכן זקוק לביטוי הטוב ביותר מכל אחת ואחת). לגבי הלגבולין 16, אני לא בטוח שהייתה ירידה באיכות. אני אמנם קבוצת ניסוי של אדם אחד, אבל בעשור האחרון (שבו שתיתי אותו לא מעט) לא זיהיתי שינויים מרחיקי לכת בגלל הביקוש המטורף שנוצר לבקבוק. יכול להיות שגרסאות אחרות השתנו, אבל דווקא הם דוגמא למזקקה שלא משחקת יותר מדי (כמו לפרויג ולהבדיל מארדבג).. נדמה לי שיש תחושה של ירידה באיכות כי יותר אנשים נחשפו למזקקה בשנים האחרונות ולא כולם מתים על ויסקי כבולי שכזה, או שמעדיפים מזקקה אחרת, ולכן יש יותר דעות "נגד" מאשר פעם. אני לא פוסל אוטומטית בגלל פיניש, אבל בהחלט ידוע כמי שמעדיף ביטויים מקוריים. אחד הבקבוקים האהובים עליי הוא האוכנטושן שלושה עצים, אבל זה בגלל שה-12 שלהם לא מי יודע כמה. אני לא רואה סיבה לחפש אם יש פתרון פשוט. לגבי הבלוגים (ופה שים לב שהתייחסתי לסרג', ולא לגל) - אני קורא פה ושם בלוגים, וברובם אין ממש ערך אמיתי לקורא שהוא בעצמו לא בלוגר (ואז מעתיק). ברגע שסרג' החליט לרוץ אחרי כל חידוש והמצאה שיש בשוק הערך של הבלוג שלו ירד בעיניי (זכותי) ואני מעדיף את דעתם של אחרים.

 

[דן הגרזן]

סליחה, תגובה ל-ValeronDeportivo.

 

[ValeronDeportivo]

כמה נקודות

לגבי ירידה באיכות - אני מדבר על טווח זמנים של 10 שנים ומעלה. השינוי יכול להיות די קטן משנה לשנה. לצערי לא יצא לי לטעום ראש בראש לגוולין ישן מול חדש, אבל בטליסקר שנידון לעומק בכתבה האחרונה אחד מכם (נמרוד? מני? אתה?) אמר בפרוש שהגירסה של שנות ה-80 היתה עדיפה משמעותית ושהיו שינויים גם בתהליך. לגבי גלנמורנג׳י, אין לי נאמנות להם ולא לאף מזקקה. מי שיתן וויסקי שטעים לי ויעניין אותי, יזכה בכסף שלי (אם המחיר הוגן לטעמי). אני כמובן מעדיף אם כך מזקקות שמתאמצות לספק איכות ולא (רק) שיווק. וזה מתחיל בדברים הקלים - לא להוסיף צבע, לא לסנן, פחות לדלל. זה די קל לא לעשות דברים... אז כרגע אני אוהב במיוחד את קלינליש, שכבר הרבה זמן מבקבקים כמו שצריך, את גלנדרונך (וזה לא רק ההייפ סביבם), ואת ספרינגבנק אליהם נחשפתי רק בשנתיים האחרונות. וגם ביטויים ספציפיים של גלנמורנג׳י, וזה באמת עניין של טעם והעדפה אישית. לבסוף לגבי סרג׳. אני קורא מסיבה מאוד פשוטה - למדתי להבין את הרשמים שלו, ולהבין מתוכם מה גם אני אוהב. זה חשוב לי כי אני קונה לפעמים בלי הזדמנות לטעום קודם (חברים שמביאים מחו״ל, בקבוקים עצמאיים וכו׳). סרג׳ כותב על הרבה וויסקים ברמה ודיוק שמספיקים למטרה שלי. אני מתעלם מסקירות לא רלוונטיות, ובטח לא מחכה בשקיקה לכל פיפס על כל הוצאה חדשה. לגבי בקבוק המלכה שהתחיל את הדיון, הזכרתי את סרג׳ כי במקרה באותו יום הוא כתב על הבקבוק ושיתפתי למקרה שמעניין מישהו. לא קראתי אפילו את הסקירה הזו, רק התייחסתי לציון הממוצע משהו שהוא נתן לה. חלק מהפער בדעות הוא שאנחנו שותים אחרת ומחפשים דברים שונים, הכל בכיף והעיקר להנות. דיון מעניין בכל מקרה, ואשמח לשמוע איזה בלוגים אתה אוהב יותר.

 

[foodnwine1]

מעתיק?

 

[דן הגרזן]

מעתיק

אלא אם כן יש לך הסבר אחר לתופעה בה רוב הבלוגים נראים אותו הדבר, לרבות רשמי הטעימות הכמעט-זהים. אני לא מדבר על זה שכולם מעלים ביחד קומיוניקטים (Copy and Paste), אלא על זה שאני נתקל שוב ושוב ברשמי טעימות שנראים כאילו מישהו אחד כתב אותם וכל השאר קראו ואז כתבו משהו קצת שונה. אני מניח שרשמי טעימות של ביטוי מסוים יהיו דומים, אבל לא הגיוני שכל מי שטעם ביטוי X ימצא בו פתאום "מישמש עם רמזים של עור אוכף" (וכו'). מבחינתי, שיהיה כתוב: "טעם - סביר. קצת מגעיל" כל עוד זה אותנטי. מצד שני, אולי הבעיה היא רק אצלי ורק אני לא מצליח למצוא מה ש*כולם* מוצאים ביחד?

 

[foodnwine1]

לא יודע לגבי האחרים

אני משתדל לא לקרוא ביקורות לפני כתיבת הרשמים. ודווקא אם תבדוק לרב סרג' חש בדברים שלא בדיוק אני חש.אבל קטונתי הבחור כמה שלא יבין טועם המון, ויש לו לפחות נסיון טעימתי והרבה גיוון. עור אוכף? לא יודע אבל משמש מאוד קל לזהות. אני מנסה לכתוב רשמים ברורים כמו : פרי, דבש ורמזים לעשן, ולא משהו יותר מדי פילוסופי כמו " חוף ים על האי איילה בשעות דמדומים על סירת דייג קטנה, כשברקע רעשי הגלים וכבול שרק הרגע נחתך על ידי אדם זקן עם מעיל טוייד המטייל עם כלבו הרטוב". ועוד פרוזה שכזו. כופר בעניין ההעתקה. פוליגרף?

 

[דן הגרזן]

לא התייחסתי אלייך ספציפית

אלא לתופעה, כפי שאני מאמין שקיימת. פעם קראתי כמות בלוגים גדולה יותר מאשר כיום, בעיקר מכיוון שהבנתי שחלק לא קטן מהם מהווים שכפול כמעט מדויק של מספר מצומצם של בלוגים אחרים. זה כמו באוניברסיטה - מודדים אותך על פי כמות הפרסומים, ולא תמיד זוכרים לבדוק את האיכות שלהם. יש מירוץ מטורף שבו כולם מפרסמים הכל, כל הזמן, רק בכדי לא לתת למישהו אחר יתרון. אגב, אני דווקא כן חובב של התרשמויות פילוסופיות שכאלה (וככה גם אני כותב), כנראה בגלל שהן מעבירות תחושה כללית שאפשר להזדהות איתה ולא רשמים מדויקים שמכריחים אותך להסכים איתם או לא לקבל אותם (ולצורך העניין, גם אני מבחין במישמש). בשבוע הבא אני מרצה על ויסקי בפני מועדון 25 (מועדון מעשני סיגרים). יש שם בערך 800 שנות עישון במצטבר, ומי יודע אילו שנות שתייה, ובכל זאת ברור לי שאם אדבר איתם על "תרופתיות" בלי להביא עזרים, אאבד אותם ואת הסבלנות שלהם. אני מעדיף בפורומים כאלה לדבר על "פירותיות" ולספר סיפור על פרי באיילה (נגיד), מאשר להודיע להם שלדעתי יש מישמש בריח (שזה נחמד מאוד, אבל לא ממש יקדם אותנו). בחרתי להביא איתי גלנליווט 12 ובלאק גראוס ולא משהו בומבסטי שהם לא יתחברו אליו. דווקא אלה ששותים 30 שנה ויסקי מתגלים כחפים מידע, ואני רוצה להקנות להם בסיס והרגלים טובים, ותו לא.

 

[nimrodrosen]

גלנליבט 12 ובלק גראוס?

מה היא המחשבה העומדת לפני בחירה בכל אחד מהביטויים הללו? למה לא גלנליבט 15, גלנפידיך 15, אוכנטושן 12... למה לא בלק בוטל, איילה מיסט, באומור לגנד...

 

[דן הגרזן]

שאלה מצוינת

התשובה הפשוטה - שיקולים של התאמה לסיגר ספציפי, תחת מגבלות תקציב (שני הנ"ל נקנו בדיוטי פרי באיטליה). תשובה נוספת, שמביאה אותי לטיעון שהבאתי קודם - אין שום סיבה להעדיף גלנליווט 15, באומור לג'נד או כל ביטוי אחר. לך, לי ולרוב הכותבים בפורום יש ערך מוסף מהנ"ל, אבל לנוכחים בפורום המכובד לא משנה מה ישתו (כל עוד יהיה רלוונטי).