טעיתי

[so be it]

טעיתי

הוא חרא הוא גרם לי לבטוח בו, וברגע שהייתי צריכה אותו הוא עזב, נטש. הוא אומר, מעמיד פנים, שהוא שם בשבילי, אבל זה שקר, זה הכל שקרים, תמיד. תמיד זה אותו הדבר. ואני אוהבת אותו כל כך, וזה כל כך כל כך מכאיב. טיפשה שכמותי, נתתי לו לחדור אל תוך ליבי. להיות חלק, להיות הדבר שגורם לי לחיות. כל הרגשות האחרים עצורים, לא מובנים, לא משפיעים, אבל רק האבה שלי כלפיו, האהבה המכאיבה כל כך, האהבה שאוכלת אותי בחיים, נשארה. דווקא היא. חשבתי, והאמנתי שהוא מיוחד, שהוא שונה, שהוא לא ינטוש אותי, כמו כולם. אבל הוא כמו כולם. כמו כולם. אני שונאת אותו כל כך, אני רוצה לשנוא אותו כל כך, הלוואי והייתי שונאת אותו... הלוואי שהייתי מסוגלת...

 

[Shadowed Raven]

../images/Emo24.gif

אין לי הרבה מה להגיד, אני רק מקווה שלא תפגשי עוד אנשים כמוהו. ואם את רוצה לדבר אני פה...

 

[מאיוששש234]

../images/Emo24.gif

ילדה... מבינה שכואב לך..

את טעית.. זה קורה.. כל אחד יכול לטעות.. אני מקווה שלא תטעי שוב.. ושתיפגשי פעם הבאה מישהו שיהיה שם בשבילך מישו שתוכלי לבטוח בו.. שיהיה בהצלחהה

 

[so be it]

עכשיו, אחרי שנרגעתי, אני מבינה

שלא טעיתי. הוא אותו בנאדם מדהים, ורגיש, ומקסים ומעודד, שכן היה לצידי כשהוא היה מסוגל. ועכשיו הוא לא לצידי כי הרסתי אותו, כי שאבתי ממנו את כל האנרגיה, כי את כל מה שהיה לו הוא נתן לי. קשה לי עכשיו, ואני רוצה אותו ליידי, הבעיה שהברחתי אותו ממני. אני רוצה להספיק לאהוב אותו.. אני לא יודעת איך...