טעויות, סליחות, תשובה ומה שביניהם
לכבוד יום הכיפורים הבא עלינו לטובה, חשבתי לנכון להביא לכם כמה אגדות חז"ל נאות, עם מוסר השכל...
למה לבכות ביום הכיפורים ? מסופר על תקופה אחת במדינת פולין, בה העמיד המושל העריץ בגבול מדינתו שומרים רבים, כדי שלא ינסו להבריח שום סחורה אל מעבר לגבולות מדינתו. כל סחורה היתה בכלל האיסור, מלבד מתים לקבורה. אך הסוחרים הממולחים ידעו לעקוף את החוק, וכל כמה ימים היו מקיימים הלוויות מת "מדומה" אל חוץ למדינה. השומרים לא ידעו כי לא הלוויה אמיתית היא, אלא... הברחת סחורה מתחת לתכריכים הלבנים... חלפו הימים, וקבוצת הסוחרים כבר התרגלה לעובדה כי פעם בשבוע מביאים הם מת לקבורה... ואז זה קרה: ארבעה סוחרים אחזו במיטה והשר צוחקים ומדברים בעניני פוליטיקה וכד'. השומרים הבולשים בשבע עיניים, חשו שהלוויה זו משונה: אין קולות בכי, אין עצבות, ללכת אל בית הקברות כך ?! הדבר עורר את חשדם והם פנו לבדוק את הענין... הסוחרים כמובן ניסו למונעם משום "כבוד הנפטר", אך שום דבר לא הועיל, השומרים נגשו אל המיטה והרימו את התכריכים. ומייד גילו את כל הסחורה המוברחת... תוך רגעים ספורים נכבלו ידיהם של הסוחרים והם הובלו אחר כבוד אל הכלא... מיד הבינו הסוחרים את רוע גורלם ופרצו בבכי מר כשדמעות זולגות מעיניהם. הביט בהם המפקד הראשי בבת שחוק על פניו ואמר להם: אילו הייתם בוכים בהתחלה, לא הייתם צריכים לבכות עכשיו בסוף ! והנמשל: אם בני ישראל בוכים בתחילה בראשית השנה ביום הדין והמשפט, אזי לא יצטרכו לבכות אח"כ במהלך השנה, כיוון שבוודאי יכתבו לחיים טובים ולשלום...
למה חשוב לתקן את מעשיך ? מסופר על שלושה ידידים שהגיעו לניו-יורק הסואנת, בחפשם מקום מגורים ליד מקום עבודתם. בלית ברירה שכרו דירה קטנה בקומה השישים בבנין מגורים גדול. נחמה מועטת היתה המעלית שדאגה להעלותם בכל ערב בשובם מעבודתם לקומה השישים. היה זה ליל שישי לאחר שבוע עמוס ומייגע חזרו החברים בשעת ערב מאוחרת לביתם. גופם שיווע למעט מנוחה לחלץ את עצמותיהם העייפות. והנה אך קרבו אל המעלית חשכו עיניהם - פתק קטן הכריז: "המעלית מושבתת עקב תקלה טכנית". הם הביטו האחד בפני רעהו והחיוורון דיבר יותר ממילים, לעלות ברגל שישים קומות אין זה דבר פשוט כלל וכלל !! ישבו השלושה וטכסו עצה. אט אט התגבשה החלטה – בעשרים קומות הראשונות יספר אחד מהם בדיחות וסיפורים משעשעים, שיסיחו את דעתם מהמאמץ הגופני הקשה של העלייה. בעשרים הקומות הבאות ישורר אחד מהם שירים ופיוטים הנעימים לאוזן. ובעשרים הקומות האחרונות יספר השלישי דברים עצובים שקרו בעולם, וכך מתוך היגון ישכח הקושי של העלייה. ואכן כך היה... בעשרים קומות הראשונות צחקו וצחקו עד שלא הרגישו בקושי העלייה. בעשרים קומות הבאות נהנו מפיוטיו של חברם נעים זמירות ישראל. ובעשרים קומות האחרונות נאנחו האנשים אנחות שוברות לב ודמעות היו בעיניהם, מהסיפורים העצובים ששמעו. והנה בהגיעם לקראת הסוף ממש, כמה קומות לפני הקומה השישים, הזדקף לפתע בעל הסיפורים העצובים ואמר: אין לי יותר סיפורים עצובים. לחצו עליו חבריו שינסה בכל זאת להיזכר באיזה סיפור עצוב. חשב הלה ולבסוף אמר: אכן מצאתי דבר יותר עצוב מכל הסיפורים שאמרתי עד כה. מהו? שאלו חבריו בדריכות. "שכחתי את מפתחות הדירה למטה, ועלינו לרדת ולעלות שוב", השיב הלה... והנמשל הוא: חיי האדם משולים לאותן קומות. בעשרים הקומות הראשונות – דהיינו בעשרים שנים הראשונות של חיי האדם, צוחק הוא ומחייך. בעשרים שנים הבאות שר האדם שירים, משום שבאותן שנים נולדים לו ילדים ושאר שמחות. והעשרים קומות האחרונות, משולות לימי חייו האחרונים של האדם שיש בהם כמה מחלות וכל מיני עניני צער. אך אוי לו לאדם שכשיגמור את סיפור חייו בלא תיקון מעשיו ויגיע לבית דין של מעלה, יאמרו לו: חביבי, שכחת את המפתחו תלמטה, עליך לחזור שוב לרדת למטה ולהתחיל הכל מההתחלה !
למה לא לבזבז את ימינו לריק ? משל מסופר על אדם שנפל לבור, ולמזלו היה עץ על פי הבור ונאחז בו... והנה ראה שתי נמלים, אחת לבנה ואחת שחורה, המקיפות את העץ ומכרסמות בגזע, והוא בסיכלותו היה מסתכל עליהן בהנאה עד שגמרו מלאכתן ונפל העץ וגם הוא נפל לעמקי תחתיות ואין מציל... והנמשל הוא לאדם, שמבזבז את ימיו ולילותיו (הנמלה הלבנה והשחורה) בהנאה, ונהנה לראות כיצד הם עוברים – והם, מצידם, גם הם עוברים להם בנחת וללא הפרעה... ללמדך, שרק האדם עצמו יכול לצקת תוכן ומשמעות לחייו.
מה אנחנו רואים במראה ? מסופר על סוחר יהודי אמיד, שהיה תורם בעין יפה לעניי העיר, ולא משיב איש ריקם. לפתע נתעשר מאד, סמאו עיניו – והפסיק לתרום כלל. הלכו העניים אצל הרב והתלוננו שאיש זה סגר ליבו בפניהם. אמר להם הרב: אל דאגה, בעוד כמה ימים אלך אליו ואדבר עימו... חשב הרב, כיצד יוכל לדבר על ליבו של איש זה ? הלך הרב לביתו של הסוחר. הכניס אותו הסוחר במורא גדול, מכיוון שידע שקילקל דרכיו. להפתעתו, לקח אותו הרב אל החלון, ושאל אותו: הגד לי, מה אתה רואה ? אמר לו: את עניי העיר אני רואה... אמר לו הרב: אתה רואה ? כשחלון זה עשוי זכוכית בלבד, אתה רואה דרכו את עניי העיר – אבל כשהוא מצופה כסף בצידו האחר – הרי הוא מראה ואתה רואה בה רק את עצמך... התבייש הסוחר, הבין את המשל, וחזר לתרום בעין יפה כבעבר. בברכת גמר חתימה טובה, ובברכת שנה טובה ומוצלחת לכם ולמשפחותיכם, שלכם,
לכבוד יום הכיפורים הבא עלינו לטובה, חשבתי לנכון להביא לכם כמה אגדות חז"ל נאות, עם מוסר השכל...