טנטרום אצל בת שנתיים. צריכה את עזרת

34יעל

New member
טנטרום אצל בת שנתיים. צריכה את עזרת

שלום לכם, יש לי בת עוד כמה ימים בת שנתיים, ילדה מאוד חכמה, מפותחת, עם אוצר מילים מדהים. היא עדיין לא בגן אלא בבית עם המטפלת. הבעיה היא התפרצויות זעם שיש אצלה. זה התחיל בסביבות גיל שנה וקצת וזה רק הולך ומתעצם. הבעיה שבמצבים של טנטרום אני ממש חסרת אונים מולה ולא יודעת כיצד לנהוג. למשל, דוגמא מאתמול. באמצע הטיול איתה היא נשכבה באמצע הרחוב על המדרכה והתחילה לצרוח ולהשתולל. ניסיתי לדבר איתה, ניסיתי להסביר לה, ניסיתי להיתעלם - כלום לא עזר. הבעיה שבמצבים כאלה אני גם לא מצליחה להרים אותה מהרצפה - היא משתוללת נורא וגם מאוד כבדה. אז עמדנו באמצע הרחוב, היא על המדרכה משתוללת וצורחת, אנשים מתחילים להתאסף סביבנו (חשבו שמשהו קרה לילדה) אני ממש חסרת אונים מולה. כך זה נמשך יותר מחצי שעה (כשסביבנו התאספו המון אנשים). ניסיתי להרים אותה מהמדרכה, אך ממש לא הצלחתי. אני כבר ממש חוששת לצאת איתה מהבית, שזה שוב לא יקרה. יש לציין שגם בבית טנטרומים קורים, אך זה עובר בצורה הרבה יותר מהירה ועם פחות השתללויות. ניסיתי להבין מה הסיבה לטנטרום, אך ממש לא הלצחתי. צריכה את עצתכם. מה עושים במצב של טנטרום כשזה קורה באמצע הרחוב (במצבים כאלה אני ממש לא מצליחה לשלוט בה או להרים אותה)? האם זה נורמלי שטנטרום נמשך חצי שעה - שעה. האם יש איזה טיפול משהו? האם כדאי להתייעץ עם איזה איש מקצוע. עזרתכם תתקבל בברכה.
 

תיקי א

New member
אני עומדת לידה, עם פנים שלוות

(שלווה מעושה, כמובן) ומגייסת את הטון הכי רגוע שלי וחוזרת על מנטרה אחת שעליה החלטתי, שמתאימה למקרה ומחכה בסבלנות. למשל אתמול (גלי בת שנה ותשע), יצאנו מהאוטו, להביא את הגדול מהגן, השארתי את המוצץ שלה באוטו והיא רצתה אותו, משסרבתי, היא זרקה את העוגיות שאכלה על הריצפה בזעם, העוגיות נשברו ונזרקו לפח הקרוב. כתגובה היא החלה לצרוח ולבכות בזעם, ולא היתה מוכנה להתרחק מהפח. עמדתי לידה והסברתי "את זרקת את העוגיות על הרצפה ולכן הן נזרקו לפח" וכך, המון פעמים, כולל הטון הרגוע והפנים השלוות והמסבירות. בצורה כזאת גם עוברי האורח המזדמנים (אלו עם הסימן שאלה/סימן קריאה על הפרצוף) שומעים את ההסבר ולא מתקשרים מיד למועצה לשלום הילד.
 

34יעל

New member
תודה על התשובה

הבעיה שהרבה פעמים אני לא מבינה מה גרם לבכי ולכן גם לא יכולה להסביר. הבעיה השניה היא שהיא שוכבת על הרצפה ולא מוכנה לקום.
 
אני עושה ככה:

אם זה קורה בבית או במקום בטוח (כלומר, לא באמצע הכביש) אני מתעלמת. גיליתי שהדיבורים שלי וההסברים נופלים על אזניים ערלות ורק עושים את כל העניין יותר גרוע. מקסימום אני אומרת בשקט שאני לא מבינה כלום ואם היא רוצה היא יכולה לבוא ולדבר איתי כמו בנאדם. אם זה קורה באמצע הכביש, אני פשוט לוקחת אותה על הידיים שלי בלי אומר, מכניסה לאוטו, ומצדי שתמשיך לצרוח שם. אגב, את לא ממש יכולה להגיד על סמך טנטרום אחד ש"כלום לא עבד". לוקח הרבה זמן והרבה נסיונות עד שמשהו "עובד" ואי אפשר לצפות מילדה בת שנתיים להבין אחרי פעם אחת או פעמיים. את צריכה למצוא את הדרך המתאימה לך, ולדבוק בה. כך הילדה תדע שאם היא עושה X אז אמא מגיבה בדרך Y. אבל שוב - זה לוקח זמן.... חודשים לפי דעתי.
 

34יעל

New member
הפתרון בבית זה אכן התעלמות.

בבית זה אכן עוזר. הבעיה שבחוץ קשה להתעלם. ואז שום דבר לא עוזר.
 

תיקי א

New member
לדעתי, פחות חשובים ההסברים ויותר

חשוב לשמור על שלוות הנפש, לפחות למראית עין. כך שגם אם אינך יודעת מה הטריגר, את יכולה לאמר שלא מתנהגים ככה ואת לא מבינה כשהיא בוכה וכו'... אין לי שום בעיה עם לשכב על הרצפה, גם בחוץ, מקסימום קצת תתלכלך. אם באמת מדובר בהשתטחות במקום מסוכן, גם אני לוקחת על הידיים, אפילו בחוזקה, אין ברירה, למרות ההתפתלויות, אנחנו עדיין יותר חזקים. כמו שכתבו לך פה, תהליך נטרול ההתפרצויות, יכול לקחת זמן, אבל כאשר היא תבין שאמא לא ממש מתרגשת ממנה ומצד שני מאפשרת לה לסעור, ואז ממשיכים הלאה, ההתפרציות אמורות לעבור מתישהו.
 

עמית@

New member
כנ"ל (או לפחות מנסה..)

להסביר שוב ושוב למרות שנדמה שבאמצע ההשתוללות היא לא שומעת כלום, אבל פתאום אחרי שהיא נרגעת היא יכולה להגיד לי "התעצבנתי וזרקתי את הבובה" כך שברור לי שהיא גם שומעת וגם מודעת.. אבל מודה שהתקפים ברמה שאת מתארת, טרם עברנו..
 
למעלה