טי סי אליוט, פרס נובל וחביבי באנגלי

john stockton

New member
טי סי אליוט, פרס נובל וחביבי באנגלי

1)בפרס נובל הזנה זכה סופר יהודי צ'כי שפירסומו בסיפורת השואה שלו- מה שמו ותנו שמות של ספירו 2)תנו לי המלצה על ספר כלשהו של טי סי אליוט 3) האם האופסימיסט של חביבי תורגם לאנגלית?
 

roni64

New member
תשובה לשאלה הראשונה

לא צ'כי, אלא הונגרי, ושמו אימרה קרטס. ספרו "ללא גורל" מומלץ ביותר, וכן גם "קדיש לילד שלא נולד".
 

Rivendell

New member
"ללא גורל" אימרה קרטש

ספר חזק מאוד. למעלה בטאגליינס יש לינק לביקורת שדוסטו כתב עליו ומומלץ לקרוא אותה. גם אותי הוא השאיר ערה לילה או שניים. הוא כתוב מקסים, זורם מאוד - סיימתי אותו תוך שעתיים, אבל משאיר אותך עם טעם חזק בפה שלא יכלתי להחליט עם הוא טוב או רע (וכנראה שהוא שניהם. כתיבה נהדרת, תכנים מזעזעים). קרטש מתאר הכל בשפה פשוטה ולא מתייפיפת ומראה לכולם איך עושים את זה. הוכחה ניצחת לטענתי שדברים חכמים נשמעים חכמים גם בשפה מדוברת. ספר חובה.
 

דוסטו

New member
ריבתי (בבית רפה. או דגושה. לבחירתך)

א. את מוזמנת להחדיר או להשחיל את הביקורת לאגף המאמרים הסגור. ב. אם לא אמרתי (נדמה לי שכן. הגיל, הגיל. מה שהוא עושה לכל מיני מערכות בגוף) - אני ממליץ לקרוא את "וולפי ואופי השטרודלים" של צבי יגנדורף (עם עובד) גם כשלעצמו ובעיקר בסמיכות ל"ללא גורל". שני ילדים יהודים אינטיליגנטים ומלאי תמימות אבל עם עין בוחנת וכל אחד מספר את חוויות מלחמת העולם ה -II שלו.
 

Rivendell

New member
אמרת, והזמנתי בספרייה

יהיה בידי לקראת סוף החודש. יחד איתו (באותו יום אפילו) יתפנה גם "מלאכיה נרדמו כולם" של מגן. חוץ מזה אני אוספת משם היום את "שיניים לבנות" ואת "כפרה", אז יהיה שמח בקרוב. וכעת אני אחזור לי לעבוד במרץ על "אלוהי הדברים הקטנים", שעד כה אני ממש נהנית ממנו.
 

דוסטו

New member
אז גם אמרתי

ש'שניים לבנות' גם הוא יאה לקריאה בסמוך ל'וולפי'. כאמור - שני מהגרים ללונדון, מעולם אחר, מתרבות אחרת מדור אחר ובנסיבות שונות. ואשר ל"אלוהי הדברים הקטנים" - אחד מבודדים שזנחתי באמצע. (בתור בתולה [באוזן] אובססבית, זה לא צעד שיש להמעיט במשמעותו)
 

ferlio

New member
לגבי "שיניים לבנות"

אני נמצאת איפשהו באמצע, עד כה - נחמד בהחלט , צבעוני , עם הומור שובב, עם תיאור אוטנטי מאוד של הקונפליקטים שבין דור האבות ודור הבנים של מהגרים, של התנגשות בין שתי תרבויות עם כל מה שנובע מכך, בקיצור, לא רע בכלל. מה שכן, ריונדל, נראה לי שאותו אחד שערך את "סיפור על אהבה וחושך" עשה גם פה את העריכה. לדעתי (ושימי לב: הגעתי רק לאמצע!) אפשר היה בכייף לקצץ קצת !!!!
 

דוסטו

New member
זה לא האורך זה העובי

the rule of thumb. מה שנכון תמיד נכון. הבעיה של 'שניים לבנות' זה לא האורך זה העובי (=עומק). וקצור ה'שניים' לא היה עוזר. הקצור לא היה משנה את העובדה שכל מה שאתה יודע על הדמויות בהתחלה אתה יודע גם בסוף. אצל עמוסי - אכן אפשר היה לערוך ולקצץ בנטיעות איזה 100-200 עמוד של טחינת מים אבל גם בלי העריכה זה אמנם נשאר ארוך אבל מאוד עבה.
 

ferlio

New member
דוסטו, man, היא רק בת 24........

וכמו שאכן ציינת פה כבר קודם לכן, יש לקחת עובדה זאת בחשבון כשבאים לנתח את הספר. הרי אני חושבת שאיננו חלוקים על כך שבתור התחלה זה לא רע...... אני חושבת שיהיה שווה להמשיך ולעקוב אחרי מה שהגברת הצעירה הזאת תיצור בהמשך. ולגבי "לוליטה" וספרי ילדים: כשעבדתך הנאמנה קראה את לוליטה לראשונה, הייתה לא בהרבה יותר בוגרת מ....לוליטה עצמה. (14-15) וזאת אל אפם, חמתם וזעמם ולמגינת ליבם של הוריי היקרים ("איפה טעינו, מה לא נתנו לה ?")וזה קרה גם עם הרבה -הרבה ספרים אחרים שהייתי "מפלחת" להוריי מהספריה כשמאסתי בספרי הילדים הרבים שהיו לי . מה שכן - אני מודה ששנים לאחר מכן, כשקראתי אותו שוב (את "לוליטה") גיליתי צדדים בו שבגיל 14 לא יכולתי לגלות. אך גם אותה קריאה מוקדמת, בוסרית, גרמה להנאה מרובה. לכן אני חושבת שזה קצת ארטילאי לסווג ספרים לפי גילאיים, בשלות לקריאה היא, לדעתי, בעיקר פונקציה של בגרות נפשית.
 

דוסטו

New member
כמו שאמרתי

הרבה כשרון בוסרי יש לבחורה הצעירה הזו. אבל לעשות ממנה גאון, קול ייחודי? הפרזה. כמו אמרתי אני מקווה שהשתן שרושדי הזריק לה לוורידים לא יעלה לה לראש. אני גם מקווה שההצלחה חסרת הפרופורציות וכל התוספות הכלכליות הנלוות לכך לא יגרמו לה לסחרור. זה קורה. ראי מה קורה לכאלה שזוכים בפרס הגדול של הטוטו/לוטו. הם מאבדים לרוב את הראש.
 

ferlio

New member
דוסטוייבסקי (האמיתי) ו......סטימצק

זכור לי שבאחד ההתכתבויות הקודמות, שאלתי אותך הם קראת את "המהמר" שהופיע לאחרונה בעברית בפעם הראשונה וטרם זכיתי לקבל תגובתך.זה יפה ככה לעשות??? וחוץ מזה, את "הכפר סטפאנצ'יקובו ( השד יודע אם אייתתי את זה נכון, אבל אתה ודאי תבין) ותושביו" קראת? אני קראתי את שניהם ואהבתי מאוד. דווקא העובדה שהם לא נמנים עם המפורסמים ביותר שלו סיקרנה אותי. אתה יכול לראות את האבולוציה של סגנון הכתיבה, המשותף והשוני . אה, ועוד אנקדוטה קטנה קשורה ב"כפר סטפפפפפ". פעם, כשחיפשתי עבודה זמנית, פניתי גם לסטימצקי לנסות את מזלי. (הרי ספרים אני אוהבת ולעבוד עם אנשים גם!) אז מה איכפת לי. הוזמנתי ברוב הדר לראיון עם גברת מגונדרת מהמשרד הראשי בבני ברק ועוד גברת פחות מגונדרת- מנהלת סניף קניון חיפה. הבכירה החלה לפצוח בשאלות לגבי הרגלי הקריאה שלי בלהבלבבלבהההה ופתאום היא שואלת מה אני קוראת כרגע. אז השבתי לה "הכפר סטפפפפפ(סולח לי, כן ?) של דוסטוייבסקי. שתיהן פערו את פיהן ולא הסתירו את זה שכלל וכלל לא היה להן מושג שיצא ספר כזה. (הן גם הודו בפניי שאחרי "החטא" ועונשו" שקראו לפני 25 שנה, לא התעמקו יותר בדוסטוייבסקי). " הקיצר, קיבלו אותי לעבודה. (ציטטה "אם את ידעת על הספר הזה, אז אנו מתארות לעצמנו שספרים הם אכן התחום החזק שלך ותוכלי להמליץ ללקוחות ...בלהבלהבלה...........) תבין- לא מצפה מהן שיכירו כל ספר וספר בחנות, זה הרי אבסור, אבל דחילק, מה, אפשר לחשוב, שכל יום דוסטוייבסקי מוציא משהו חדש..... לא יודעת, לי זה נראה .....איך להגיד, קצת תמוהההה. כרגיל, אשמח לשמוע דעתך.(יו, עוד פעם, יצאה לי מגילה כאורך הגלות......). טוב, יש לי ילד להרדים אז.....ליל מנוחה.
 

ferlio

New member
בנוגע ל"כפרה"

קראתי ואהבתי מאוד-מאוד-מאוד. ואני לא ידועה כנדיבה במיוחד עם סופרלאטיביים. לא רוצה לקלקל לך את תענוג הקריאה, רק אסתפק ואומר לך שישנו שם אחד התיאורים הגדולים והמהימניים ביותר של הנסיגה המבישה של הכוחות הבריטיים מדאנקרק בזמן מלחמת העולם השניה. ולא אמרתי כלום עוד על האפילוג....די, זה נורא מפתה אבל I WON'T SPOIL IT FOR YOU. תתחילי לקרוא ונדבר עוד.
 

Rivendell

New member
בא לי לבכות!

הלכתי לי במיוחד לספרייה בשמחה כדי לקחת את הספרים רק כדי לגלות שאיזו ספרנית חסרת מצפון התעלמה לחלוטין מהעובדה שהם היו שמורים למישהו (לי!!! לי!!!) ונתנה את שניהם עד אחרי החג. חרררר. בקיצור, מתישהו לקראת ה 27 בחודש אני אזכה לראות את זיו דפיהם. ותדעו לכם שאני ממש עצבנית!
 

ayala26

New member
כנראה שלא לקחת אותו מספיק מהר../images/Emo12.gif

בתורך, ובא מישהו ושכנע את הספרנית לתת לו אותו אולי אפילו התור שלו רק בעוד חצי שנה...
מזכיר לי שהייתה פה מישהי שסיפרה שהיא עשתה בדיוק אותו הדבר.. אה, זאת היית את
על זה נאמר - מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך
 

Rivendell

New member
זהו, שבניגוד להוא שאני לקחתי לו

ש*לא* בא בזמן,אני הגעתי אפילו לפני הזמן. אצלנו שומרים ספרים שלושה ימים. לשלי היו עוד יומיים וחצי. ההוא שאני "לקחתי" לו נתן לספר לעמוד שבוע. מיותר לציין שבשבוע מישהו כבר יכל לסיים אותו בכייף. בכולופן, אין מה להתקטנן. אני אחיה עד סוף החודש גם בלי הספרים כנראה
 

Rivendell

New member
ונ.ב קטן -אילה ../images/Emo140.gif

את הקארמה הרעה שאולי גרמתי לעצמי (אפילו שמי-שלא-יהיה לא לקח את "סיפור על" בזמן) תיקנתי אח"כ כשביטלתי למישהו אחר קנס של 40 יום איחור (כזכור, אצלנו יום איחור הוא 7 ש"ח, כך שחסכתי לו הון קטן). כך שאני חושבת שמצפוני נקי כעת
(ממש איזור מלחמה, הספרייה שלי).
 

ayala26

New member
../images/Emo140.gifבהומור כמובן...

וגם קראתי על ההוא שאיחר 40 יום והעלמת את הראיות לכך
ודרך אגב, יש לי שאלה אליך, האם חוץ מקריאת ספרים יש לך עוד תחביבים? אני שואלת כי את קוראת כל כך הרבה, ממתינה לכל כך הרבה ספרים בתור, קוראת ספרים תוך שעתיים וכשאין שום ספר טוב בסביבה או כמו שאת מכנה מחדלים או עיתות מצוקה את אפילו מוכנה לקרוא את מה שאת קוראת לו זבלונים אפילו שאת מציינת שאת קוראת אבל ממש ממש סובלת.. למה
אני לא מבינה למה לקרוא ספר אם את ממש ממש סובלת ממנו? האם רק כדי לקרוא ולרגע אחד חס וחלילה "להתפס" ללא ספר ביד?
 

Rivendell

New member
או קיי ../images/Emo13.gif אני אענה

אבל בצורה חמקמקה. קריאה היא בהחלט אך ורק תחביב. זה אומר שחוץ מלקרוא ספרים אני גם עסוקה במשרה מלאה בדברים אחרים. קריאה זה מה שאני עושה בדקותי הפנויות. לגבי תחביבים - קריאה היא רק קצה הקרחון
אני גם מנגנת (אם כי לאחרונה הרבה פחות), מציירת מדי פעם, חובבת מחשבים, אוהבת מד"ב (בבילון 5) ופנטזיה, עובדת בהדרכה כשמתאפשר לי (בעבר גם הייתי מתנדבת הרבה, היום פחות), ומנסה לנהל חיי חברה כלשהם בזמן שנותר. אני בשום אופן לא מוותרת על חברים כדי לשבת בבית עם ספר. קריאה היא פשוט אחד הדברים שאני יותר אוהבת בחיים, אז אני מנסה להקדיש לזה כמה זמן שאני רק יכולה. הבעיה היא שכמה שאני קוראת אני עדיין מרגישה שזה כלום - שיש עוד כל כך הרבה ספרים שאני רוצה וצריכה לקרוא... זה מתסכל. גם אם הייתי עוזבת הכל הכל ויושבת לחמש השנים הבאות אך ורק לקרוא - עדיין אני לא חושבת שהייתי מספיקה הכל. עכשיו, כשאני מציינת שאני קוראת משהו רע, זה באמת בעיתות מצוקה. למשל הפעם האחרונה שקראתי משהו נוראי היתה בצבא, הייתי לבד במשרד והיו לי שלוש שעות להרוג. המחשב שלי גם נפל באותו יום. לא היו אופציות, אז נותרתי עם אורי אדלמן. אני אגנוב מסטיבן קינג ב"על הקריאה" ואגיד שגם בעיני קריאה היא בהחלט משהו שאפשר לעשות במינונים קטנים. ז'תומרת שאם אני מחכה למישהו עשר דקות, או שהאוטובוס מאחר, או שסתם במקרה התפנו לי כמה דקות - אני אשלוף ספר שהכנתי מראש במקום לבהות בחלל הריק. יעיל, לא?
 
למעלה