הבעיה היא בתפיסה
לינוקס תפס יחסית לאחרונה יותר ויותר, אבל עדיין, אני מכיר את זה כמשוואה פשוטה: 1) יש מעט מאוד חברות שיודעות לתת שירות למערכות לינוקס. 2) אין "תמיכה" רשמית במוצרי לינוקס (למעט מוצרים בתשלום), וגם אם יש, היא מוגבלת להפצה / גירסא (דוגמא - צ´קפוינט תומכים בלינוקס רדהאט 6.2 עבור המוצר שלהם, ולא בגרסאות אחרות, אם אני זוכר נכון. אולי היום כבר 7.1). 3) הכרות מועטת של אנשי IT עם לינוקס מובילה אותם לבחור את הפיתרון ש"הם מכירים", גם אם הם יודעים שהוא לא אופטימאלי. 4) מערך שיווק עצום של מייקרוסופט, ביחד עם כל מיני חריגות מה RFC, או אי פרסום פרוטוקולים יוצר מצב שבו קשה ליצור מערכת שתדע לעבוד מול מכונות MS, באופן תקין (דוגמא - תחליף לשרת Exchange, מול לקוחות אאוטלוק - בעיה). 5) מחשבי הלקוח - העובדים רוצים סביבת עבודה שהם מכירים מהבית. הם לא אוהבים סביבה משתנה, שוב, על סמך הכרות. אין ספק שפריצה אל השוק הביתי תהווה מנוף מצויין לפריצה אל השוק העיסקי, אבל לא דיי בכך. צריך תמיכת לינוקס רחבה יותר של חברות Outsourcing (דבר יחסית נדיר עדיין), וצריך תמיכה בתשלום ללינוקס (כמו התמיכה לרדהאט שהיתה בארץ, ואין לי מושג היכן היום) רחבה ומפורסמת יותר. מכיוון שרבים מהגורמים הללו מערבים כסף, עלולה להווצר בעיה - את הלינוקס כמערכת אין גוף יחיד שמרכז ומנסה לשווק. בעצם זה שאין גוף יחיד, מושג יתרון לקוד הפתוח, ברם, יוצא שכמה חברות קטנות נאבקות על שאריות, בזמן שמייקרוסופט אוכלים טוב (אלוהים יודע כמה טוב, רק בשל רישוי...) מהשולחן. איפה אנחנו בכך? אנחנו בכך שאנחנו יכולים ליצור סביבת עבודה למשתמשים שלהם זה מתאים, על לינוקס (כפי שאתה עשית לאביך), אנחנו יכולים לדחוף שרתי לינוקס לאירגונים במידת האפשר (אני גאה לומר שהצלחתי לדחוף שרת אחד לקוואלקום ישראל עתירת הסאנים, ולחצתי על תחנות פיתוח לפרוייקטים מסויימים), ובעצם הוכחת אמינותם של אלו, נוכל, לאורך זמן, להרחיב את מעגל השרתים מבוססי הלינוקס, ובשאיפה, ליצור מצב שבו מנהלים יראו את היתרון הגלום במערכת בשל אמינותה ומחירה, ולנדוד אליה לאיטם. זה תהליך שיקח זמן, אבל הוא קיים, והוא קורה גם כרגע, כאשר מערכות לינוקס במקומות שונים מוכיחות את עמידותן ואת יכולותיהן (שלא נדבר על מחירי חומרה שאיננה בהכרח High End). בסה"כ, דברים זזים. לאט, אבל זזים.