טיפול תרופתי וניתוח התנהגות
מתנצלת על העיכוב במענה!!
תשובתי בעניין הטיפול התרופתי מתחלקת לשתיים:
א. אין לניתוח התנהגות התנגדות עקרונית לטיפול תרופתי. אין שום בעיה לשלב טיפול תרופתי כאשר הוא טוב ומותאם לילד.
פעמים רבות, הטיפול התרופתי מסייע לילד בצורה משמעותית ומשפר את איכות חייו.
כמובן, זוהי החלטה של ההורים וצריכה להיות תואמת להשקפת עולמם.
ב. חשוב ביותר לשלב הקניית מיומנויות קשב וריכוז- הארכת משך זמן קשב, מיומנויות איפוק ושליטה ומיומנויות אירגון יחד עם הטיפול התרופתי או בלעדיו. חשוב ללמד את הילד טכניקות להתמודד עם קשייו ולהתגבר עליהם.
מנסיוני, ילדים רבים מצליחים לרכוש מיומנויות רבות ולהתמודד עם חלק גדול הקשיים.
טיפול ברטלין אינו טיפול קסם ותפקידו לא להפחית בעיות התנהגות!! תפקידו לשפר את יכולת הקשב והוא יכול לסייע בלמידה במיומנויות למידה. אין מקום לתת רטלין (או כל כדור במטרתו לשפר קשב) כדי לפתור קשיים התנהגותיים.
לשאלתך בנוגע לטיפול התנהגותי- האם הוא דומה לאילוף?
עניתי בהרחבה על סוגייה זו בשרשור קודם ואשמח לענות שוב.
ההבדל המרכזי והמהותי ביותר נעוץ במטרת הטיפול. מטרתו של הטיפול ההתנהגותי היא לשפר את איכות חייו של האדם. לסייע לו לחיות חיים טובים ומלאים ולהיות מסוגל לספק את צרכיו ולהביע את עצמו (= חינוך). מטרת האילוף היא ללמד את בעל לספק את צרכי האדם. אין המטרה לשפר את איכות חייו של בע"ח אלא של בעליו.
כל מטרה שנבחר לשינוי חיייבת להיות בעלת חשיבות חברתית- בעלת משמעות והשפעה לחייו של האדם, כל מטרה נבחרת בקפידה, כמו גם ההליכים בהם משתשמשים. בעוד שאילוף אינו מתייחס לכך כלל.
נוסף על כך, הטיפול ההתנהגותי מתמקד ביצירת מוטיבציה (הנעה) ושיתוף פעולה, בלמידה חוויתית ביצירת תנאים נוחים וטובים ללמידה ושימוש בחיזוקים לשיפור הביטחון העצמי של האדם, האוירה ותחושת המסוגלות. אילוף אינו משתמש בכלים אלו ואינו חולק את אותן המטרות כלל וכלל.
הן אילוף והן עבודה התנהגותית, מסתמכים על חוקי הטבע ומשתמשים בהם לצורך הקניית מיומנויות חדשות וזה מהות הדימיון שבין חינוך ואילוף.
מתנצלת על העיכוב במענה!!
תשובתי בעניין הטיפול התרופתי מתחלקת לשתיים:
א. אין לניתוח התנהגות התנגדות עקרונית לטיפול תרופתי. אין שום בעיה לשלב טיפול תרופתי כאשר הוא טוב ומותאם לילד.
פעמים רבות, הטיפול התרופתי מסייע לילד בצורה משמעותית ומשפר את איכות חייו.
כמובן, זוהי החלטה של ההורים וצריכה להיות תואמת להשקפת עולמם.
ב. חשוב ביותר לשלב הקניית מיומנויות קשב וריכוז- הארכת משך זמן קשב, מיומנויות איפוק ושליטה ומיומנויות אירגון יחד עם הטיפול התרופתי או בלעדיו. חשוב ללמד את הילד טכניקות להתמודד עם קשייו ולהתגבר עליהם.
מנסיוני, ילדים רבים מצליחים לרכוש מיומנויות רבות ולהתמודד עם חלק גדול הקשיים.
טיפול ברטלין אינו טיפול קסם ותפקידו לא להפחית בעיות התנהגות!! תפקידו לשפר את יכולת הקשב והוא יכול לסייע בלמידה במיומנויות למידה. אין מקום לתת רטלין (או כל כדור במטרתו לשפר קשב) כדי לפתור קשיים התנהגותיים.
לשאלתך בנוגע לטיפול התנהגותי- האם הוא דומה לאילוף?
עניתי בהרחבה על סוגייה זו בשרשור קודם ואשמח לענות שוב.
ההבדל המרכזי והמהותי ביותר נעוץ במטרת הטיפול. מטרתו של הטיפול ההתנהגותי היא לשפר את איכות חייו של האדם. לסייע לו לחיות חיים טובים ומלאים ולהיות מסוגל לספק את צרכיו ולהביע את עצמו (= חינוך). מטרת האילוף היא ללמד את בעל לספק את צרכי האדם. אין המטרה לשפר את איכות חייו של בע"ח אלא של בעליו.
כל מטרה שנבחר לשינוי חיייבת להיות בעלת חשיבות חברתית- בעלת משמעות והשפעה לחייו של האדם, כל מטרה נבחרת בקפידה, כמו גם ההליכים בהם משתשמשים. בעוד שאילוף אינו מתייחס לכך כלל.
נוסף על כך, הטיפול ההתנהגותי מתמקד ביצירת מוטיבציה (הנעה) ושיתוף פעולה, בלמידה חוויתית ביצירת תנאים נוחים וטובים ללמידה ושימוש בחיזוקים לשיפור הביטחון העצמי של האדם, האוירה ותחושת המסוגלות. אילוף אינו משתמש בכלים אלו ואינו חולק את אותן המטרות כלל וכלל.
הן אילוף והן עבודה התנהגותית, מסתמכים על חוקי הטבע ומשתמשים בהם לצורך הקניית מיומנויות חדשות וזה מהות הדימיון שבין חינוך ואילוף.