לגבי הטרנד והאם זה מטופש
נתחיל מהעובדה שכולנו מכירים את הסערות הרגשיות שעוברות בגיל ההורמונלי (לפעמים זה גם הנוער וגם האמהות... כל אחד וההורמונים שלו). לעיתים יש קושי בקבלה של אותם רגשות מוקצנים.
כך שיש בסיס רלוונטי לטיפול בגיל ההתבגרות למי שמתאים לו.
דבר שני-
השאלה האם אנחנו בגישה ש- "לכל אחד לא היה מזיק טיפול ועיבוד של הרגשות, גם אם הוא לא במצב בעייתי במיוחד, ככה בשביל הנפש".
אם כן, אז מה רע ללכת לטיפול? וה"טרנד" אולי הוא בעובדה שיש לזה לגיטימציה, הרבה יותר מאשר לפני 30-40 שנה נניח.
הולכים לטיפול, וזה כבר לא נחשב שמי שהולך לטיפול הוא במצב קשה, אלא שהוא רוצה הדרכה.
במקרה דיברתי עם חברה השבוע ושתינו הרגשנו שיש טעויות שעשינו בגידול הילדים שהיום אנחנו יודעות אחרת. אולי אם היינו הולכות (כל אחת לחוד) להדרכה הורית היינו רואות דברים אחרת, היינו מרגישות אחרת ופועלות אחרת.