טוב, תראו -
טוב, תראו -
העליתי את השרשור שמציג כיצד נראה האבסורד היומיומי בירושלים, בירת ישראל. בעיקר בשכונות התפר.
גולשי הפורום הזה אינם נמנים, ברובם, עם אותה קבוצה באוכלוסיה שלנו שטומנים את הראש שלהם בתחת של עצמם ולא רואים מה קורה פה. כיצד התהפכו היוצרות, כיצד המדינה הזו והעם הזה מאבדים לאט לאט את שפיותם. אני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה. באמת שלא. אני פשוט כותב את הדברים כתושב צפון-מזרח ירושלים. כאדם שנאלץ להסתובב חמוש בבירת מדינתו. כאדם שפוחד פחד אמיתי שכדור "תועה" ינעץ בכל רגע ורגע בחזית ביתו או בגופו של אחד מילדיו בעודם ישנים במיטתם, כאחד שחוצה צומת במעבר חציה ולא רק צריך להסתכל על הרמזור, כמו כל אדם נורמלי, אלא בעיניו של כל נהג העומד ברמזור, כדי לנחש האם הוא יחליט לדרוס אותו, את אשתו וילדיו סתם ככה. כאחד שבכל יום ויום, בכל יום ויום חוזר הביתה ברכבת הקלה וחוטף בלוקים על הרכבת. כאחד שחי בתוך כבשן הטרור הארור. אתם יודעים מה זה כאשר ההחלטה האם לקחת את הילדים לחוג בלט צריכה לקחת בחשבון מה מצב הדברים בשכונות הערביות בירושלים באותו רגע נתון?
אתם יודעים, בשנות האינתיפאדה בתחילת שנות ה-2000 עוד שירתתי במשטרת ירושלים. חוויתי על בשרי את כל הפיגועים הגדולים שרובכם קוראים עליהם בוויקיפדיה. הוצאתי את גופותיהם של המבלים בקפה מומנט באותו מוצ"ש ארור. באותם ימים שמרבית תושבי הבירה פחדו לעלות לאוטובוס, לצאת לשוק, לעבודה, לבית קפה... אני לא פחדתי. היה לי אז תפקיד למלא ולא היו לי ילדים לפחד עליהם. זו אמא שלי שלא ישנה בלילות כשישבתי בגשם בניידת ורדפתי אחרי שב"חים בכפרים מסביב.
אז היום יש לי ילדים ויש לי על מי לפחד ואני על אזרחי. אבל עדיין מסתובב בבירת המדינה שלי עם כדור בקנה כי בכל רגע ורגע יכול לבוא ערבי ולדקור את אשתי ואת ילדיי בעודנו מחכים בתחנת אוטובוס או סתם חוצים את הכביש.
אז כן, מפריע לי שביום שישי, חצי מתושבי ירושלים היו בעוצר בגלל שאחד הצירים הראשיים בבירת ישראל חסום לתנועת יהודים בגלל שיירה אינסופית של מתפללים מהרשות הפלסטינית שעולים להתפלל בהר הבית. כל מי שצועק פה על שוויון ועל ליברליות ועל חופש הפולחן וחופש הביטוי וחופש השד יודע מה. למה אותם אנשים לא זועקים כשיהודים מבקשים להתפלל במקום הקדוש להם ביותר?
אז כן, מחקתי את השרשור. כולם יכולים להירגע, שבוע טוב.
טוב, תראו -
העליתי את השרשור שמציג כיצד נראה האבסורד היומיומי בירושלים, בירת ישראל. בעיקר בשכונות התפר.
גולשי הפורום הזה אינם נמנים, ברובם, עם אותה קבוצה באוכלוסיה שלנו שטומנים את הראש שלהם בתחת של עצמם ולא רואים מה קורה פה. כיצד התהפכו היוצרות, כיצד המדינה הזו והעם הזה מאבדים לאט לאט את שפיותם. אני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה. באמת שלא. אני פשוט כותב את הדברים כתושב צפון-מזרח ירושלים. כאדם שנאלץ להסתובב חמוש בבירת מדינתו. כאדם שפוחד פחד אמיתי שכדור "תועה" ינעץ בכל רגע ורגע בחזית ביתו או בגופו של אחד מילדיו בעודם ישנים במיטתם, כאחד שחוצה צומת במעבר חציה ולא רק צריך להסתכל על הרמזור, כמו כל אדם נורמלי, אלא בעיניו של כל נהג העומד ברמזור, כדי לנחש האם הוא יחליט לדרוס אותו, את אשתו וילדיו סתם ככה. כאחד שבכל יום ויום, בכל יום ויום חוזר הביתה ברכבת הקלה וחוטף בלוקים על הרכבת. כאחד שחי בתוך כבשן הטרור הארור. אתם יודעים מה זה כאשר ההחלטה האם לקחת את הילדים לחוג בלט צריכה לקחת בחשבון מה מצב הדברים בשכונות הערביות בירושלים באותו רגע נתון?
אתם יודעים, בשנות האינתיפאדה בתחילת שנות ה-2000 עוד שירתתי במשטרת ירושלים. חוויתי על בשרי את כל הפיגועים הגדולים שרובכם קוראים עליהם בוויקיפדיה. הוצאתי את גופותיהם של המבלים בקפה מומנט באותו מוצ"ש ארור. באותם ימים שמרבית תושבי הבירה פחדו לעלות לאוטובוס, לצאת לשוק, לעבודה, לבית קפה... אני לא פחדתי. היה לי אז תפקיד למלא ולא היו לי ילדים לפחד עליהם. זו אמא שלי שלא ישנה בלילות כשישבתי בגשם בניידת ורדפתי אחרי שב"חים בכפרים מסביב.
אז היום יש לי ילדים ויש לי על מי לפחד ואני על אזרחי. אבל עדיין מסתובב בבירת המדינה שלי עם כדור בקנה כי בכל רגע ורגע יכול לבוא ערבי ולדקור את אשתי ואת ילדיי בעודנו מחכים בתחנת אוטובוס או סתם חוצים את הכביש.
אז כן, מפריע לי שביום שישי, חצי מתושבי ירושלים היו בעוצר בגלל שאחד הצירים הראשיים בבירת ישראל חסום לתנועת יהודים בגלל שיירה אינסופית של מתפללים מהרשות הפלסטינית שעולים להתפלל בהר הבית. כל מי שצועק פה על שוויון ועל ליברליות ועל חופש הפולחן וחופש הביטוי וחופש השד יודע מה. למה אותם אנשים לא זועקים כשיהודים מבקשים להתפלל במקום הקדוש להם ביותר?
אז כן, מחקתי את השרשור. כולם יכולים להירגע, שבוע טוב.
