יאפ
ולא ידעתי שהוא מגיע. איפה הוא יופיע?
על האלבום Broken של Soulsavers המלצתי כאן בעבר, אני חושבת, כנראה שבהקשרי לילה לבן, כי זה הזמן שהוא בד"כ מוצא את דרכו למערכת שלי. קשה לי לתאר את האלבום הזה, גם אחרי המון האזנות. אין לי שם-תואר להדביק לו, זה איפשהו בין עמוק לדחוס לכבד, אבל לא במובן המדכא והמלנכולי, על אף שיש שם גם לחנים כאלה. הוא לא מרגיש ככה. הוא פשוט מרגיש כאילו הוא מציף את החדר והכל שוקע בו, גם הזמן.
זה לא אלבום של מארק לאנגן, לא פר סה, אבל הוא כן היה שותף בכתיבתם של חלק ניכר מהשירים, והוא גם הזמר הראשי ברובם (יחד עם אורחים נוספים, כמו בוני פרינס בילי, שלא שר אבל תרם מחלקו, ומייק פאטון), אז אני מרשה לעצמי לציין אותו על אף שהוא לא חלק מקריירת הסולו שלו.
זה לא אלבום אחיד, אין לו קו אחד לינארי או אפילו עקלקל שעליו פרושים השירים. לפעמים הם מרגישים תלושים אחד מהשני, גם בגלל שינויי הקצב וגם בגלל שינויי האוירה, אבל משהו בו בכל זאת מרגיש שלם, כאלבום. יש בו קטעים יותר
קליטים ותזזיתיים, לעומת לחנים מלנכוליים (חסכתי מכם את השיר של בוני פרינס בילי), לכאלה שקצת יותר
תופסים נוכחות ומקום (וכנראה גם רובו של חציו השני של האלבום). הוא גדול, ומבקש ממך להכיל אותו. ומצד שני, הוא גם יודע לתת לי את המקום שלי לפעול במרחב שבו הוא נמצא, ולכן כנראה הוא פרטנר די קבוע בלילות הלבנים שלי, כשאינ צריכה להתרכז בעבודה שמולי ועדיין להרגיש שמשהו ממשיך להניע אותי (כי האוטוקאד מפסיק באיזשהו שלב). והשירה של לאנגן מתאימה לו באופן מושלם.
בקיצור, נראה לי שהוא יכול לעניין פה אנשים, אז שווה לנסות.
מתישהו במהלך הקיץ (או לפניו, בתקופת הגשות) הקשבתי לאחרון של מארק לאנגן והלהקה שלו, אבל לצערי המוזיקה שליותה אותי אז לא כלכך שרדה את הקיץ שעבר עליי (אני לא חושבת שמשהו שרד, אני תוהה אם אפילו אני שרדתי), אז אין לי הרבה מה לדווח בנוגע אליו. אולי אני צריכה להקשיב לו שוב. וכמובן שאתה מוזמן לתת המלצות לדברים נוספים, כי הידע שלי לא נרחב, אבל אינ בהחלט מתעניינת.