טוב נשברתי..אני חייבת לשפוך ת'לב..

Nicky5551991

New member
טוב נשברתי..אני חייבת לשפוך ת'לב..

אני אשמח מאוד לקבל עצות, עזרה ואפילו תמיכה ממי שרק ירצה :)))
וגם מי שרק יקרא את זה גם תודה חח
אז ככה...הסיפור הוא כזה..
אני סובלת מהתקפי חרדה מטורפים לאחרונה...עכשיו אני בת 21...לפני 3 שנים גם סבלתי במשך תקופה מסויימת מהתקפים כאלה אבל זה עבר...ועכשיו לצערי חזר.
בהתחלה פחדתי שמא מדובר בבעיה פיזית אז נבדקתי אצל רופאת משפחה ששלחה אותי לבדיקות דם ושתן כלליות ולנוירולוגית כי התלוננתי על סחרחורות והרגשה שאני עומדת להתעלף ועוד..
גם היא וגם הנוירולוגית לא מצאו שום דבר חשוד...והבדיקות יצא תקינות מדבר אחד -TSH גבוה- תת פעילות של בלוטת התריס שזה משהו שיש לי כבר הרבה זמן אבל לא משהו חרג מדי סתם משהו בקטנה...האנדוקרינולוג הביא לי טיפול שהתחלתי לפני כמה ימים אבל לא נראלי שזה קשור לתחושות שלי.
אני במשך כמעט חודש כבר מרגישה מאוד חלשה, מלא פעמים מרגישה שאני עומדת להתעלף ומפחדת שזה יקרה לי בציבור..סובלת מסחרחורות פה ושם...ולפעמים יש ממש התקפים שיכול מאוד להיות זה התקפי חרדה...היום שוב ז קרה לי בבית פתאום בלי שום התרעה מוקדמת בלי שום סיבה הרגשתי שאני עומדת להתעלף...והלב התחיל לפעום במהרה ובחוזקה...התחלתי להרגיש שאני כאילו מנותקת מהכל והיה לי נימול בגוף, לא הרגשתי את הרגליים...וכל הזמן נשכתי את השפתיים כי היה לי בהן עקצוץ מוזר...
בקיצור! אני לא מבינה מה קורה לי...מבחינה בריאותית פיזית הכל תקין ברוך השםםםםםם!!!
אבל אני מרגישה שאני משתגעת עם כל ההתקפים האלה...היום אני הרגשתי ממש חסרת אונים...הרגשתי במצוקה...באמצא ההתקף התחלתי ממש לבכות דמעות כי לא הבנתי מה קורה לי.
הרגשתי שאני עומדת להתעלף אז נשכבתי עם הרגליים למעלה- ככה עושים כשמתעלפים לא?...ממש נשמע מצחיק...אבל זה מפחיד אותי...אני ממש חוששת...
לקחתי טיפות הרגעה ובסוף זה נרגע אבל זה מלווה אותי בר חודש יום יום ואני לא מצליחה להירגע..
אני יודעת שתגידו לי לפנות לפסיכולוג לקבל טיפול...
אבל חוצמיזה...מישהו מכיר את זה בצורה כזאת?. אולי יש דרך אחרת להקל עליי בלי פסיכיאטר ובלי כדורים שהורסים את הכבד????

חשוב מאוד גם לציין שאני סובלת מפוביה מדם...בעבר התעלפתי לא מעט באירועים קשים שבהם ראיתי דם...לכן אני כנראה פיתחתי פחד כלשהו מהתעלפות...
וכל פעם שאני מרגישה הרגשה דומה אני נלחצת מאוד....
הכל אצלי תקין הדופק, לחץ דם, לא חסר ברזל, אין בעיות סוכר, עם ההמוגלובין הכל בסדר..כך שזה 100% נפשי...אבללל זה מטרף אותי...:'(
כל התקף חרדה נגמר בזה שאני מתחרפנת ובוכה כמו משוגעת...זה שואב ממני את כל הכוחות...הפסקתי להתאמן במכון כושר שזה היה הרגל יומיומי אצלי עד לפני חודש...
בקיצור סליחה על החפירה...אני פשוט אובדת עצות
 
חשוב לפנות לטיפול שיחתי

שלום Nicky5551991
וברוכה הבאה לפורום,

כתיבה היא אחד הדברים שיכולים להועיל במצבים של מתח,
"לשפוך את הלב" את אומרת, הגעת למקום הנכון.
רבים מחברי הפורום חווים תופעות דומות לשלך ויכולים להבין אותך היטב.

פעלת נכון בכך שעשית את כל הבדיקות הרפואיות ושללת בעיה גופנית.
אז "זה 100% נפשי...אבל זה מטרף אותי"
סבל ממשהו נפשי הוא סבל לא פחות.

כמו שניחשת, אני חושבת שבאמת חשוב לפנות לטיפול נפשי שיחתי.
ויחד עם זאת, חשוב שתדעי שחרדה ככל שהיא מפחידה היא אינה מסוכנת.
טבעה של חרדה, שהיא עולה ואחר כך יורדת.
כמו שהיא באה ככה היא חולפת.
אולי יעזור לך לקרוא חומר בנושא ולהבין מה זו חרדה.

ויש אפשרות שתכיני לך מעין "ערכת חירום",
רשימה של פעולות שתוכלי לעשות ברגע שהתקף החרדה קורה.
מומלץ לתרגל רגיעה, לדוגמא, בעזרת נשימות.
יש באינטרנט הקלטות של רגיעה בעזרת דמיון מודרך תוכלי להאזין להם וללמוד להרגע.

פוביה מדם היא דבר ידוע, אפשר לטפל, למשל, בעזרת FAST FOBIA CURE, תהליך בNLP .
ורדה
 

Nicky5551991

New member
אני קישרתי בין התקפי החרדות לפוביה מדם

משום שהתהליך מאוד דומה...רק שבפוביה מדם לעתים נגמרת בהתעלפות והתקף חרדה לא..
אבל כל התהליך שבהתחלה מאוד דומה...
בגלל הפחד הגדול שלי להתעלף התקפי החרדה מפחידים אותי אפילו יותר ממה שאמורים.
ויש דרך כלשהי להפחית את קיומן של החרדות הללו?
כי 3 שנים לא סבלתי אפילו לא מאחת כזאת למרות שיש לי עבר כזה...אני מנסה להזכר איך נראתה אותה תקופה שבגללה לא חוויתי התקפי חרדה..אבל וואלה זה די דומה לתקופה הזו...
אז אני פשוט לא מבינה למה זה בא פתאום??
כאילו מה? אנשים שיש להם עבר כזה אז זהו? זה תוקף אותם כל החיים ומלווה אותם עד הסוף? מבאס...
וכן, נורא הרגיע אותי לקרוא תגובות בפורום הזה ולראות שאני לא לבד בזה.
 

tigerxxx

New member
היי :)

שלום שלום. :)

אני מכיר באופן אישי ועל בשרי את כל התופעות שתיארת, ועוד הרבה תופעות מעבר לאלו שתיארת. מה לא היה לי.. צמרמורת, נימול בכל הגוף, גם בשפתיים, גם במצח, גם באוזניים, איפה שבא לך. חולשה, סחרחורות, דופק, זיעה, ניתוק, וכו' וכו' וכו'.

היום כבר יצאתי מזה לגמרי, בלי כדורים ובלי לבלוע שום דבר אחר. :)

דבר אחד אני יכול לומר לך, לא מתים מזה, וגם לא ניזוקים מזה (פיזית).
את לא תתעלפי, ובואי נניח שכן, אז מה יקרה? נסי להכיל את העובדה (לאט לאט) שאולי תתעלפי, ואז מה הפחד שיש שם? אם ענית לעצמך, אז תשאלי ואז מה? תכילי את כל האפשרויות, (לא כי הם יקרו, אלא כי לא תפחדי מהם יותר :) )

ולשאלתך, כמובן שיש דרך בלי פסיכיאטר, ובלי כדורים. למעשה אני ממליץ לך בחום רב, להתרחק ככל שניתן משניהם. כי הם הורסים הרבה יותר מאשר את הכבד.

כל מה שאת חווה, זה שרשרת של מחשבות היסטריות, דמיונות, תסריטים, וכן הלאה.
כשהמוח מדמיין משהו כל כך חזק בשילוב עם רגש כל כך חזק (פחד), אז הגוף מגיב בהתאם, כאילו משהו באמת קורה.

אם בא לך לדבר, לשתף, ואולי אוכל לתרום לך מנסיוני והידע שלי בנושא. את מוזמנת. (וכנ"ל לכל מי שקורא את זה)

אני לא לוקח כסף, ולא מוכר שום דבר. רק רצון טוב.

אימייל - להתקשרות ראשונית:
[email protected]

לילה טוב :)
 
למעלה