אמא של דפנה
New member
טוב כמה חדשות חלק נפלאות ואחת.....
אלוהים ישמור. אתחיל במפוקפקת. אתמול בהופעה רותם נעלמה לי = הלכה לאיבוד. הערב כבר היה אחרי ההופעה של הגדולה, התחילו הזיקוקים והופס מבט אחד על דפנה ורותם נעלמה. לא התרגשתי כי ידעתי שהיא יודעת איפה ישבתי והיא תבוא כשיגמר הזיקוקים. אבל לא ככה היה. אוף. המשכתי הביתה בידיעה (כי אמרתי לה שאם אני אובדת לה שתחזור הביתה) הפארק ממוקם ממש ליד הבית ככה שלא היה פיקפוק בזה שלא ידעה את הדרך הביתה או משהו כזה. בקיצור חזרתי הביתה, בינתיים גם אפרת הגיעה וביקשתי ממנה להשאר עם דפנה בבית ולספק את רצונה (שתיה/אוכל/מקלחת). היה בסדר. חזרתי למקום - הליכה של 7 דקות מהבית, הפכתי את כל הפארק, כמובן שלא מצאתי אותה, כמעט נואשתי ואז החלטתי לפנות לבטחון ולשוטרים שהיו במקום. אלה הפנו אותי לחפ"ק שם כמובן מצאתי ילדה מבוהלת ובוכיה. שגם מסתבר נתנה להם מספר טלפון שגוי של הבית+פלאפון לא פלא שאיש לא ענה להם. אבל הם היו בסדר. ועוד אמרו לי בסוף שאני צריכה להודות שהיה לה שכל לבוא אליהם. היא לא באה אליהם לבד מסתבר שכאשר היתה ברבע דרך לצאת מהמקום ראה אותה מישהו בוכה והביא אותה לשוטרים ומכאן הכל התחיל. חדשה נפלאה ביותר מהבוקר טרי טרי מהמאפיה. פגשתי את היועצת הפסיכולוגית של הקהילה שלו בהליכת הבוקר שלי. יצא שקישקשנו 20 דקות להנאתנו כשאנחנו צועדות יחד. בין לבין היא סיפרה לי שהיא ביקרה בבית הספר של רותם לפני חודשיים, התרשמה מאד וגם ראתה את רותם. ברור שהילדה ממשיכה שם ואין איום (אין איום יותר זה ירד לחלוטין מהפרק של הוצאה מהבית). = אני חייבת לחגוג את זה נכון? מוכרחה. אני כל כך מרוצה מעצמי. וחוץ מזה היא אמרה שאנחנו מקוטלגים כרגע - כמשפחה לא בעייתית אלא נורמטיבית. ואתם לא יודעים כמה חיכיתי לשמוע את המשפט הזה מהחברה שעשו לי את כל הצרות ופתחו את תיבת פנדורה. והנה שמעתי. אני מאושרת.
אלוהים ישמור. אתחיל במפוקפקת. אתמול בהופעה רותם נעלמה לי = הלכה לאיבוד. הערב כבר היה אחרי ההופעה של הגדולה, התחילו הזיקוקים והופס מבט אחד על דפנה ורותם נעלמה. לא התרגשתי כי ידעתי שהיא יודעת איפה ישבתי והיא תבוא כשיגמר הזיקוקים. אבל לא ככה היה. אוף. המשכתי הביתה בידיעה (כי אמרתי לה שאם אני אובדת לה שתחזור הביתה) הפארק ממוקם ממש ליד הבית ככה שלא היה פיקפוק בזה שלא ידעה את הדרך הביתה או משהו כזה. בקיצור חזרתי הביתה, בינתיים גם אפרת הגיעה וביקשתי ממנה להשאר עם דפנה בבית ולספק את רצונה (שתיה/אוכל/מקלחת). היה בסדר. חזרתי למקום - הליכה של 7 דקות מהבית, הפכתי את כל הפארק, כמובן שלא מצאתי אותה, כמעט נואשתי ואז החלטתי לפנות לבטחון ולשוטרים שהיו במקום. אלה הפנו אותי לחפ"ק שם כמובן מצאתי ילדה מבוהלת ובוכיה. שגם מסתבר נתנה להם מספר טלפון שגוי של הבית+פלאפון לא פלא שאיש לא ענה להם. אבל הם היו בסדר. ועוד אמרו לי בסוף שאני צריכה להודות שהיה לה שכל לבוא אליהם. היא לא באה אליהם לבד מסתבר שכאשר היתה ברבע דרך לצאת מהמקום ראה אותה מישהו בוכה והביא אותה לשוטרים ומכאן הכל התחיל. חדשה נפלאה ביותר מהבוקר טרי טרי מהמאפיה. פגשתי את היועצת הפסיכולוגית של הקהילה שלו בהליכת הבוקר שלי. יצא שקישקשנו 20 דקות להנאתנו כשאנחנו צועדות יחד. בין לבין היא סיפרה לי שהיא ביקרה בבית הספר של רותם לפני חודשיים, התרשמה מאד וגם ראתה את רותם. ברור שהילדה ממשיכה שם ואין איום (אין איום יותר זה ירד לחלוטין מהפרק של הוצאה מהבית). = אני חייבת לחגוג את זה נכון? מוכרחה. אני כל כך מרוצה מעצמי. וחוץ מזה היא אמרה שאנחנו מקוטלגים כרגע - כמשפחה לא בעייתית אלא נורמטיבית. ואתם לא יודעים כמה חיכיתי לשמוע את המשפט הזה מהחברה שעשו לי את כל הצרות ופתחו את תיבת פנדורה. והנה שמעתי. אני מאושרת.
