טוב חייבת שוב עכשיו נעה

nonana

New member
טוב חייבת שוב עכשיו נעה../images/Emo3.gif

נעה מתמיד היתה ילדה חברותית, אבל אני בין חברה זו או אחרת מצאתי את הזמן איתה. היום אני בבעיה אני מגיעה בארבע ואופס נעה רוצה להזמין את חברותיה או ללכת אליהן הביתה. קבעתי איתה שיום בשבוע יהיה שלנו היא הסכימה אבל בכל זאת ביום הזה היא רוצה חברות ומתרצה רק בגללי. מצד אחד אנני רוצה שבצורך שלה איתי זה יבוא ממנה, אבל אני גם רוצה זמן איכות איתה. יש חוק בבית שאנחנו ההורים קבענו (התיעצנו עם הילדים אך הם היו חסרי דיעה בעניין) והוא שישי שבת משפחה לבד או עם חברים משותפים. גם על זה יש כמעט בכל יום שישי הסברים חוזרים ונישנים של למה אמא? או למה אבא? אני יודעת שאם אסכים לנדידה של חברים אז גם השישי שבת לא יהיה משפחתי במיוחד. אני ממש מתלבטת מה לעשות עם הנושא הרגיש הזה. מעניין שעם נדב ונעמה אין את הבעיה הזו אולי בגלל שהם קטנים ויש להם אחד את השני.
 
נוננה, אני "מאמצת" את החברים

יש לעומר כמה חברים שאנחנו מכנים בבדיחות הדעת "המאומצים" שלנו (יש אמא אחת שמתקשרת ואומרת "הילד המאומץ שלך רוצה הביתה לאמא....והכוונה שהוא רוצה לבקר את עומר
). פשוט "הרחבנו" את המשפחה.... ולגבי זמן הורים, את יכולה ליזום למשל לרדת איתה לשתות שוקו לבד בבית קפה ליד הבית חצי שעה לפני ההשכבה (שבן זוגך יטפל בבית) או כל מיני ארועים קטנים של "אמהות - בנות" (אני עוש את זה עם עומר - רעות עוד קטנה מדי).
 

nonana

New member
רעיון טוב עם היציאה רק איתה-

אנסה למצא את הזמן אחה"צ משום שבערב היא עייפה מהר יותר מהקטנים.
 

לאה_מ

New member
גם אצלנו שישבת הוא משפחתי

אבל לא כ"חוק" - זה פשוט מה שיוצא. אם הם רוצים להזמין או להפגש עם חברים מהכתה וזה משתלב בתכנון סוף השבוע המשפחתי, ממש אין בעיה. אבל לרוב אנחנו בכל מקרה לא בבית (יוצאים לטייל או נפגשים עם חברים) ואז בכל מקרה לא מסתדר להפגש עם חברים אחרים. אני חושבת שתתני לה להפגש עם החברות שלה איך שהיא רוצה. אל תקבעי איתה יום בשבוע. יהיה לכן את סוף השבוע, ובמשך השבוע תמצאי זמן לעשות איתה דברים קטנים. מאד יכול להיות, שהיא מרגישה בנוח לנהל חיים חברתיים סוערים כל כך בין היתר משוםש היא רגילה שאת תמיד זמינה ונמצאת בבית, ועכשיו, כשתעבדי מחוץ לבית, וגם הזמן שלך יהיה יותר יקר המציאות, היא תרצה גם זמן קבוע איתך. תני לזה לקרות לבד. ובינתיים אהבתי את הרעיונות של ליליה לגבי מציאת זמן מיוחד עם הילדים.
 

nonana

New member
כן אבל בסופו של דבר כל השבת יהיה

כך שאנחנו מתחננים שתהיה קצת איתנו
. אני כבר בעלת נסיון כזה משנה שעברה שממש התלוננו על חוסר תשומת לב ממנה
. משום כך השנה החלטנו אחרת למורת רוחה, למרות שהשבת עוברת בכייף וכולנו נהנים מאד אנחנו מוצאים את עצמנו לפני כל שבת מסבירים לה שוב והסבר על הצורך המשפחתי שלנו ביחד וגם הצורך שלנו כהורים. גם נעה כשהיא מתרוצצת המון בין חברים ולא מוצאת רגע מנוחה בבית הופכת להיות חסרת מנוחה, עצבנית ויללנית. מה דעתכם? איך אצלכם בבית? והאם אצלכם יש כללים שאתם קובעים וההתיעצות עם הילדים היא יחסית מינורית?
 

תמר,

New member
לי יש כלל שאני משתדלת לנהוג לפיו

והוא: להתעקש אך ורק על דברים עקרוניים. (לדוגמה: לא להכריח ילד ללבוש בגד מסויים ולא אחר, אך ורק בגלל העדפה אישית שלי. אם הילד ירצה בגד קיץ בחורף, לא אתן לו כדי שלא יתקרר) נראה שהשבת המשפחתית בשבילך היא כן עניין עקרוני, ולכן אני הייתי משאירה את זה ככלל משפחתי (אני דתיה, ולכן זה ממילא כך, אבל העקרון מובן). אם תדע שמשחקים עם חברים לא יכולים להתקיים בשבת, היא תנסה כנראה למצוא זמן אחר. אפשרות נוספת היא, לומר לה להזמין את החברים אליה הביתה. במחשבה שניה, שבת זה יום מאוד ארוך, ואפשר להבין למה זה מפריע לה. אולי תוכלו לאפשר לה יציאה לזמן מוגבל, בתנאי שתהיה בארוחה המשפחתית וכדומה - מה שאומר, שלא תתרוצץ כל היום בין חברים, אלא רק בשעות מסויימות.
 

לאה_מ

New member
לא יודעת דוקא בעניין "כללים" -

אני לא ממש טובה בקביעת כללים. אבל הרבה פעמים אני עושה מה שנוח לי, ואם יש מחאה מצד הילדים אני חושבת שוב, או שאנחנו עושים דיון משותף כדי לקבל החלטה שמתאימה לכולם. בסופו של דבר הילדים לא רוצים להחליט בכל נושא - יש דברים שמעניינים אותם והרבה דברים שלא מעניינים אותם. אז אני, למשל, לא אשתף אותם בדיונים על תקציב החופשה המשפחתית (והם לא מבקשים להשתתף בדיונים האלה), אבל בהחלט אשתף אותם בדיונים על יעד החופשה, סוג החופשה וכיוצ"ב.
 

nonana

New member
ומה אם היתה לך ילדה שאוהבת להיות

סביב חבריה המון, גם בכיתה היא מאד חברותית וכל יום יש לה חברות אחרות שרוצות שהיא תבוא אליהן. מה אז? לא אמצא בכלל זמן בשבילנו?
 
הבת שלך מזכירה לי את עצמי...

אני אוהבת להיות בחברת אנשים. כל הזמן. כמה שיותר. עם או בלי הילדות, עם או בלי הבעל. אני חושבת שזה עניין של אופי... בעלי לעומתי אוהבת את השקט של הבית, להיות רק אנחנו המשפחה, וממש מקטר כשאני מציעה להזמין חברים או להפגש בסופ"ש או בערבים עם אנשים... תמיד הוא מחפש תירוץ למה הכי טוב להשאר בבית, או לעשות משהו רק אנחנו המשפחה. אני צוחקת עליו שהוא אנטי סוציאלי
למרות שברור לי שהוא לא. פשוט זקוק לפחות גרויים חברתיים. אז מה הנמשל? אני = הבת שלך, ובעלי = את (רק בשביל המשל
). וכן, צריך להתפשר. גם בתך צריכה להתפשר. הרבה פעמים יש לנו הזדמנויות להפגש עם חברים ואני מוותרת, כי אני יודעת שלגבי לא מתחשק לראות אנשים. ולפעמים הוא מתרצה ורואה שסה"כ נחמד ביחד עם חברים לפעמים, ולא צריך להיות רק המשפחה. בכלל, לדעתי ככל שהילדים גדלים הזמן שלנו איתם מתמעט... הם מתעניינים בנו פחות ויותר בחיי החברה שלהם. ובגיל ההתבגרות בכלל חבל לנו על הזמן... אז לנצור כל רגע שיש איתם, כי לא רחוק היום והם בכלל לא יתעניינו בנו (עד שיוולדו להם ילדים משלהם והופס! העניין בנו כהורים חוזר
)
 

nonana

New member
../images/Emo12.gif אז אוקיי השאלה איך

להתפשר מבלי להגיע להסברים ארוכי טווח?
 

צימעס

New member
תגידי -

ניסית להראות לנועה "תראי, את עצבנית עכשיו, לדעתי זה בגלל שאת כל הימים מתרוצצת"? אולי היא תלמד ככה בהדרגה לווסת את עמצה. אחרי שקראתי את רוני למטה, חשבתי שאולי, (אם לא היית רואה מה שכתבת על התגובה העצבנית שלה), זה לא כל כך נורא - אם נועה זקוקה למינון גבוה של פגישות עם חברות, זה לגיטימי. כתבתי מבולבל, אני מקוה שהבנת.
 

צימעס

New member
אני אנסה לכתוב מסודר...

קודם כל, יכול להיות שנועה זקוקה למינון גבוה באופן יחסי של מפגשים עם חברות (כמו שכתבה רוני - יש כל מיני אנשים). אם זה כך, אולי אפשר למצוא פתרון-פשרה, למשל - כל סופ"ש שני בבית, יום אחד במשך השבוע - שהיא תקבע איזה, שהיא גם תארח - ולא רק תתארח, לשלב חברים בפעילות משפחתית בסופ"ש (טיול, ארוחת ערב, הצגה וכו'). אחר כך ראיתי את דבריך על כך שעודף-היציאות מהבית גורם לנועה להיות עצבנית, חסרת מנוחה. על זה שאלתי אותך האם ניסית להסב את תשומת ליבה לאי-השקט שלה. כדאי, כמובן, לעשות זאת בעדינות, וכשהיא מוכנה לשמוע.
 

nonana

New member
אההההההה אוקי הבנתי ../images/Emo24.gif

אז כן- אני בכל שלב של התנהגות מצד ילדיי (כשאני יודעת כמובן) אני מעירה את עינהם על המצב שבו הם נמצאים- כמו עייפות, רעב, הזדקקות לשקט ועוד....... אבל בנוגע לחברות עם נעה זו נקודת תורפה- אולי באמת פחות אלחץ ואתן לה יותר חופש בעניין אני אנסה ואעדכן. בכל אופן מחר היא אחרי בית הספר הולכת לחברה ואף ישנה אצלה---- אתם לא יודעים כמה קשה היה לי להסכים לזה.
 

מירי,

New member
הם גודלים לנו...

אני כבר כמה חודשים בבית - זה לא עוזר לי לקבל מהם זמן איכות תמיד יש להם דברים יותר חשובים לעשות....
 

ימימה

New member
תלוי בילדה

גם אצלנו סביב גיל 4-6 אביגיל רצתה כל יום ללכת לחברות או להזמין אותן אליה. בהתחלה הסכמתי כמעט תמיד, אחרי זמן מה הבחנתי שאם כל השבוע היתה עם חברות ולא היה לה יום אחד שקט בבית, זה פשוט משפיע על ההתנהגות שלה. היא ממש היתה "יורדת מהפסים" - נעשית עצבנית/רגישה/כעוסה וכד', כך שגם לה זה לא היה טוב. ואז אכן החלטתי על יום בשבוע לפחות בבית בלי חברות, זה עשה לשתינו טוב. גם היום, כשהיא בת 7.5, אני משתדלת שבין הביקורים אצל סבתא X לסבתא וסבא Y , הביקורים אצל החברות והביקורים שלהן אצלנו, וכמובן החוגים שלה (איזה לו"ז צפוף
) ישאר לנו לפחות אחה"צ אחד שקט בבית. גם היא כבר הפנימה את זה, וטוב לה עם זה והיא מרגישה שזה חשוב לה, ומבקשת לבד - מחר נעשה יום שקט בבית. כמובן שזה גמיש, לא מדובר דוקא ביום קבוע, ואם החלטנו על "יום שקט" ופתאום נורא חשוב לה משהו אחר, ולי זה מסתדר ומתאים (הסעות וכד"), אני מתגמשת, אבל זה הנוהג. גם אצלנו שבתות הן קודש למשפחה/חברים משותפים, אבל לא כהחלטה עקרונית אלא כתוצאה מחיי היום יום שלנו (אם כי קרוב לודאי שאם היתה רוצה ללכת לחברה בשבת הייתי משתדלת לשכנע אותה לוותר כדי שתהיה איתנו).
 
למעלה